מיקי רוזנטל, המוכר לצופי הטלוויזיה מהתוכניות "בולדוג" ו"בולדוזר", לא מוכן לדבר על התביעה לתביעה שהגיש בחודש שעבר ד"ר נמרוד נוביק, לשעבר סגן נשיא בכיר בקבוצת מרחב, נגד הבעלים שלה יוסי מימן, מעסיקו הנוכחי של רוזנטל. "יש דברים שאני גוזר על עצמי לא להתעסק בהם. רוב העיתונאים, שהם בני אדם, יפנימו את הערכים ואת היעדים של מקום העבודה. כשבעל הון קונה עיתון הם מפנימים את האינטרסים שלו".
- מטעמי הישרדות?
"זאת ההוויה האנושית".
- גם ההוויה האנושית שלך הפנימה את הכללים האלה.
"אני לא עיתונאי".
- אז מה אתה?
"אני סוכן חברתי בעיתונות. אני מצהיר על דעתי ולא מתכסה בעלה תאנה. יש לי דעות, אני מקדם אותן דרך העיתונות, ומנצל כל במה מסחרית או לא מסחרית בשביל לעשות את זה".
- ומימן?
"עסקיו של יוסי מימן ראויים לטיפול. אם אני אגיד דברים רעים עליו, יגידו שאני רוצה להתנקם בו כי לא קודמתי, ואם אגיד עליו דברים טובים, יגידו שאני מתחנף. אני מקווה שיש עיתונאים שעוסקים בזה. לא אומר לך שזה לא בעייתי, ומבחינתי, שאנשים כאלה לא היו מחזיקים כלי תקשורת".
- מה דעתך על ההתנצלות של ערוץ בעניין שלדון אדלסון?
"זה אירוע חמור מאוד בעיניי בתולדות החופש העיתונאי, בעיקר זה של ערוץ 10, שנפגע ממנו ללא ספק. אבל אני מעדיף לראות בזה תקלה חד-פעמית".
- כמה נוח.
"עבדתי בלא מעט כלי תקשורת, וזה ערוץ שבו העיתונאים זוכים לחופש עיתונאי. לא נתקלתי בצנזורה לא עניינית, ועשיתי כתבות על צדיק בינו, על נוחי דנקנר, על גליה מאור; וגם כשעיקמו את האף והיה קשה, לא הייתה צנזורה. דווקא לאור הרקע שסיפרתי לך והחופש היחסי הגדול, המקרה מאוד חמור, ואני מעדיף לראות בו תקלה חד-פעמית".
- זה נשמע כמו דיסוננס קוגניטיבי.
"בחוויה האישית שלי, כשרציתי לעשות בקשת (ערוץ 2) כתבה על בנקים וביטוח, אמרו לי, 'יש לנו מפרסמים ובעלים, תעזוב את זה'. זה לא קרה בערוץ 10. אני חושב שמה שקרה יבצר חומה. אם זה יקרה עוד פעם, ואלה לא הצהרות סרק, אני לא אשאר בערוץ הזה. את יכולה להגיד, זה נוח לך להגיד את הדברים האלה, אבל עכשיו אנחנו במבחן. התחקיר הגדול הבא צריך להופיע בערוץ 10, ובסוגיות של טייקונים, שמפעילים לחץ עצום. אלה אנשים שמעסיקים עורכי דין בריטיינר שמציקים סתם".
- בעיני הרבה אנשים זאת הייתה פגיעה אנושה באמון בחדשות הערוץ.
"להתנצל זה בסדר אם טעית".
- ואם לא?
"אנסו את מנהלי הערוץ, בטח בנוסח ובאופן הגורף שלה; גם אם היו אי-דיוקים ואם נדרשו הבהרות, זה אונס ברוטלי. היה בזה אלמנט של השפלה. בחוק מוגדר שמי שיש לו הפררוגטיבה להחליט הוא מנהל החדשות. אם הוא חשב שזה לא ראוי, אסור היה לאנוס אותו, ועשו את זה. ראודור עשה מעשה אצילי, מכיוון שהעדיף להתפטר על-פני אי-הזרמת כסף לערוץ המקרטע".
- למה לא התפטרתם כולכם לאות הזדהות?
"יכול להיות שאני זקן ושיניי קהו. עזבתי מקומות עבודה בשביל פחות; בידיעות אחרונות עזבתי תפקיד בכיר של סגן עורך בעניין עקרוני, אחרי פיטוריו של אילון שליו לטובת משה ורדי. התפטרות קולקטיבית לא הייתה מקדמת משהו, אבל עדיין העניין הזה עומד למבחן. אם אני טועה, וזו לא תהיה תקלה חד-פעמית, אני לא אהיה שם. וכן, האמון של הציבור נפגע, וזו לא פגיעה קלה בכנף".
כשמזכירים לרוזנטל את האחים יולי וסמי עופר, שהלכו לעולמם בחודשים האחרונים, פניו מרצינות ומתעננות, כאילו לא עברו שנתיים מאז שהסאגה סביב "שיטת השקשוקה" תמה.
- אילו הייתה לך הזדמנות, היית מבקש מהם סליחה על הסבל שגרמת להם, שאולי החיש את מותם?
"זה תעלול נחמד לקשר את מותם לעשייה העיתונאית שלי. הם היו חולים עוד טרם שעשיתי עליהם סרטים וכתבות, ואפילו המשפחה לא מעלה על דעתה את זה, אפילו שהם לא אוהבים אותי".
- אתה לא מתחרט על דבר?
"אין לי שום עניין אישי עם משפחת עופר או עם כל אדם אחר שאני עושה עליו כתבה. האחים עופר עשו דברים טובים למשפחתם וליקיריהם. אני דן בפגיעה שלהם בתחום הציבורי. מי שבחר לעשות את זה אישי, זה הם".
- נכון לומר ש"שיטת השקשוקה" היה הגל הראשון בשיטפון הנוכחי של שנאת העשירים?
"אני יכול לומר שהעיתון שבו את כותבת, ובעיתונים אחרים, יצרו גל של אהבה חסר ביקורת נגד אנשים שעשו כל מעשה, אבל אין לי חשבון עם התקשורת".
- זה לא נשמע ככה.
"אני מודע לזה שיש שנאת עשירים, אבל אני לא שונא עשירים. אני מעריך אנשים שעשו את זה במו ידיהם ואת תרומתם למשק הישראלי. האמירה ששונאים פה עשירים, את כל העשירים, היא לא מדויקת".
- למה?
"יש עשירים ששונאים, ויש שלא. אנחנו לא שונאים את גיל שויד, את סטף ורטהיימר, את אלה שעשו את הונם מעבודה קשה. את אלה אנחנו מעריכים. אלה שעשו את זה תוך שימוש במשאבים ציבוריים, אותם אנחנו אוהבים פחות".
- אתה רומז לנוחי דנקנר?
"כן. הוא מנצל את המונופולים שלו כדי להרוויח, וכשהוא מרוויח הציבור ניזוק. אנחנו משלמים יותר כי דנקנר עוסק בתחומים מונופוליסטיים כמו מלט וקמעונות. מצד שני, אני לא חושב שזה צריך להיות לגופו. דנקנר הוא בן אדם כריזמטי, מרשים ונחמד. הביקורות מוצדקות, אבל אני לא רוצה שישנאו אותו. מילים הורגות".
הראיון המלא - במגזין G
