תחת קרני השמש הקיצית הלוהטות של מדריד, יכלו הצופים שהגיעו לאימוניה של ריאל בפגרה האחרונה לחזות בתרגול שחזר על עצמו . המאמן ז'וזה מוריניו הכריח את שחקניו, פעם אחר פעם, להעביר את הכדור במהירות הכי גבוהה שהם יכולים מההגנה אל שער היריב. הגול הראשון שכבשה סגנית אלופת ספרד מול אייאקס ב-27 בספטמבר, במחזור השני של ליגת האלופות, הדגים את יעילותה של המתודה הזאת: 7 מסירות, כולן בנגיעה אחת, שהסתיימו רק ברשת של ההולנדים.
הדרך הכי טובה לכבוש שערים בכדורגל המודרני מתנקזת אל תוך שלוש שניות בלבד - אותו זמן קצר שעובר מרגע חטיפת הכדור, עד שהיריבים שלך מצליחים להתגבר על אי-הסדר ולחזור לעמדות המוצא ההגנתיות שלהם. "חוק שלוש השניות" הוא משמעותי במיוחד כשמדובר על משחקים מול ברצלונה, הקבוצה שלא יודעת אי-סדר מהו. זהו הרגע הכי טוב להעביר את הכדור במהירות להתקפה ולעקוץ את הקטאלונים.
תכלית חייו של מוריניו בחודשים הקרובים תהיה לתקוע אצבע מטאפורית בעינה של ברצלונה, בדיוק כמו האצבע האמיתית שתקע בעין של טיטו וילאנובה, עוזרו של פפ גווארדיולה בברצלונה, במשחק ה"סופרקאפ" באוגוסט. ההתקפה המהירה של ריאל מדריד עשויה להתברר כתשובה הטובה ביותר לשאלה אחת שמרחפת מעל פניה של כל העונה האירופית הקרובה: האם בני אנוש מסוגלים לעצור את בארסה?
עוד פרויקט "מיוחד"
ברצלונה החדשה בוודאי עושה חשק לשחקני מועדונים אחרים לוותר מראש על כל ניסיון להתמודד איתה. "הקבוצה הפכה העונה לטובה הרבה יותר", טוען הפליימייקר הקטאלוני צ'אבי. "קיבלנו הקיץ שחקנים חדשים שמוסיפים לנו עוצמה". צ'אבי צודק: הצ'יליאני אלכסיס סאנצ'ז פותח לבארסה אופציה להציב מערך שכולל שחקן אגף קלאסי; הגעתו של ססק פברגאס (שכבש שישה שערים בששת המשחקים הראשונים שלו בברצלונה) מבטיחה שבמידת הצורך קיים מחליף ראוי במרכז המגרש לצ'אבי ולאינייסטה.
מה שיותר מפחיד הוא שברצלונה הנוכחית לא מוגבלת רק למערך טקטי אחד. במשך שנים ארוכות דבקה בארסה ב-4-3-3. אבל בספטמבר היא ניצחה את אוסאסונה 8-0, כשהציבה מערך של 3-4-3. גווארדיולה העז השנה לנסות לשפר עוד יותר את מי שגם כך נחשבת לקבוצה הכי טובה בהיסטוריה.
אבל גם לבארסה יש עקב אכילס אחד: ליאו מסי (השחקן היחיד שלה שבלתי ניתן להחלפה). נבחרת ספרד, אלופת אירופה ואלופת העולם, מזכירה מאוד במשחק שלה את ברצלונה - רק בלי מסי. שזה בערך כמו ההבדל בין דיאט קולה לקולה. במונדיאל האחרון, שווייץ, פרגוואי והולנד התגוננו מול ספרד עם 10 שחקנים מאחורי הכדור, הקשו עליה מאוד והוכיחו שהיא לא בלתי-פגיעה לחלוטין. אם מסי ייפצע (וב-2006 היה נדמה כאילו שחקני צ'לסי, של מוריניו, עלו למגרש במטרה ברורה לפצוע את הארגנטיני), תוצאותיה של העונה האירופית פתוחות לחלוטין. מצד שני, צריך לזכור שאף כדורגלן בעולם לא מקבל כיום הגנה נרחבת מהשופטים כמו שמקבל מסי.
ניתן לפצח גם את ברצלונה שכוללת את מסי. מאמן אחד שהצליח לעשות את זה באופן עקבי בשנים האחרונות הוא מוריניו. לפני חצי גמר ליגת האלופות של 2010, כשאימן את אינטר, צפייה אינסופית בדי.וי.די של משחקי ברצלונה גרמה לפורטוגלי לעלות על אחת מנקודות התורפה של בארסה. מוריניו הבחין שעמדות המוצא של צמד המגינים של ברצלונה גבוהות במיוחד - מה שמשאיר שטחים ריקים באגפים להתקפת היריב של ברצלונה. אז אינטר של מוריניו ביצרה הגנה מדהימה מסביב לרחבה שלה, התמקדה בהתקפות מתפרצות דרך השטחים החשופים של בארסה בצדדים, ועלתה לגמר האלופות.
כשמוריניו לקח בשנה שעברה את המושכות בריאל, הוא משום מה נטש את הטקטיקה המנצחת שלו. בנובמבר אשתקד הגיעה ריאל לקאמפ נואו, והפורטוגלי הציב הגנה גבוהה במיוחד, עם בלמים שעמדות המוצא שלהם לא היו רחוקות מקו החצי. זה נגמר בשחיטה של 0-50 לברצלונה. ייתכן כי מוריניו רצה שוב להוכיח את הגאונות שלו: להראות לעולם שהוא מכיר שתי דרכים שונות לנצח את ברצלונה, ולא רק דרך הגנתית אחת. בכל אופן, מוריניו למד את הלקח, וחזר לשיטת ההתקפות המתפרצות בגמר גביע המלך אשתקד, שבו גברה ריאל על ברצלונה 0-1.
אלפרדו די סטפנו בן ה-85, סוג של אגדה בריאל מדריד, לא אוהב את השיטות ההגנתיות של מוריניו. "ברצלונה היא כמו אריה, וריאל במשחקים נגדה הופכת לעכבר", הוא רטן אחרי אחד ממשחקי ה"קלאסיקו" בעונה שעברה. מבחינת מורשת היסטורית, ריאל מחויבת לכדורגל התקפי. למוריניו זה כמובן לא מזיז: מאז שפלורנטינו פרז, נשיא ריאל, פיטר לפני חמישה חודשים את חורחה ואלדנו - לשעבר המנהל המקצועי של ריאל ופילוסוף של כדורגל התקפי - מוריניו יכול לשחק באיזו טקטיקה שמתחשק לו.
למעשה, הפיטורים של ואלדנו והאמון שקיבל מוריניו מהבוס שלו קבעו עובדה פשוטה: לריאל מדריד אין כיום פילוסופיה חוץ מהפילוסופיה של המנג'ר שלה. אם להסתמך על ההיסטוריה הקרובה, מוריניו נראה היום כמו המועמד בעל הסיכויים הגבוהים ביותר להפיל את ברצלונה.
האנגליות? לא הפעם
מי עוד חוץ מריאל מדריד יכול לעצור את ברצלונה? כבר עכשיו ברור שהאיטלקיות לא מספיק איכותיות; אבל גם האנגליות לא ממש נראות בכיוון. בעיקר כי ביצורים הגנתיים והתקפות מתפרצות הן לא שיטות משחק שיכולות לעבוד באנגליה: האוהדים הבריטים פשוט לא מסוגלים לקבל כדורגל כזה.
בגמר ליגת האלופות בוומבלי במאי האחרון, מנצ'סטר יונייטד ניסתה לנצח את ברצלונה באמצעות טקטיקה התקפית. שחקניו של סר אלכס פרגוסון לחצו את ההגנה של ברצלונה, וזה הצליח להם במשך עשר דקות, אבל לאחר מכן שחקני יונייטד איבדו אוויר ונעלמו מהמגרש. זה קרה כי שחקני ההגנה של יונייטד לא העזו להשתתף במשחק הלחץ הזה ונשארו תקועים מאחורה, מה שגרם לשחקני החלק הקדמי לשפוך לאגר. כך או כך, יונייטד הנוכחית היא קבוצה חדשה, עם הרכב שהגיל הממוצע שלו הוא 23. היא רחוקה מהבשלות הנדרשת לזכייה בליגת האלופות.
צ'לסי, לעומתה, נמצאת במצב הפוך: היא זקנה מדי. מועדון כדורגל יכול לדעת שהוא בצרות כשהמנג'ר שלו הוא הפנים הכי רעננות שמבצבצות בתמונה הקבוצתית (אנדרה וילאש-בואש, בן 33).
ויש גם את מנצ'סטר סיטי: על הנייר, היא נראית כמו המועמדת הכי בכירה של אנגליה לזכות העונה בליגת האלופות. המועדון הזה מציג השנה שחקנים מוכחים בכמעט כל עמדה על המגרש, וכמעט כולם שחקנים שנמצאים בשיא המקצועי שלהם. אבל התיקו עם נאפולי במחזור הפתיחה של האלופות, וההפסד המביך בקלילותו לבאיירן מינכן במחזור השני, העלו ספקות באשר ליכולת של סיטי הנוכחית לעמוד מול הקבוצות החזקות באירופה. "אני לא רואה אותם מגיעים לגמר, כי יש קבוצות טובות יותר בצ'מפיונס ליג. הניסיון מדבר בצ'מפיונס. אנחנו, למשל, יותר טובים מהם", אמר ג'רום בואטנג, הבלם שעזב הקיץ את הסיטי לטובת באיירן מינכן.
"המכונה" בקאמבק
לבאיירן בהחלט יש קבוצה נפלאה. באיירן של העונה הנוכחית פתחה את העונה בצורה מפחידה: היא כבר השאירה אבק בבונדסליגה לאלופת העונה הקודמת, דורטמונד. המאמן הקודם שלה, לואיס ואן חאל, לא התעניין יותר מדי במושג הזה שנקרא "הגנה". המחליף שלו, יופ היינקס, דווקא כן איש של דפנסיבות: ב-11 משחקים שקיימה הקבוצה העונה בבונדסליגה ובצ'מפיונס ליג, היא ספגה רק שער אחד (!).
מבחינה היסטורית, באיירן תמיד משגשגת בזמן שהכדורגל הגרמני פורח: למשל בשלוש השנים בין 1974 ל-1976, שבהן זכתה הקבוצה שלוש פעמים רצופות בגביע האלופות, במקביל לתור הזהב של נבחרת מערב גרמניה. והקבוצה הנוכחית של באיירן? היא מתבססת על הדור הכי מוכשר של גרמניה ב-20 השנים האחרונות: מנואל נוייר בשער, וגרמנים נהדרים נוספים כגון פיליפ להאם, הולגר באדשטובר, בסטיאן שוויינשטייגר, טוני קרוס, תומאס מולר, מריו גומז. בנוסף, יש לבאיירן דייר קבע צרפתי, שחקן גדול בשם פרנק ריברי: עושה רושם שהקשר השאיר העונה מאחוריו את הפציעות, סקנדלי הסקס והמריבות עם המאמן הקודם ואן חאל. הטאלנט הזר השני של באיירן, אריאן רובן, תמיד עלול להיפצע, אבל גם בלעדיו תצליח באיירן לזכות בקלות בבונדסליגה. באיירן תזדקק לפרצי הגאונות של ההולנדי רק בדקות קצרות בשלבי ההכרעה של ליגת האלופות באביב הבא.
"באיירן נמצאת ברמה של ברצלונה וריאל מדריד", מזהיר רודי פלר, המנהל המקצועי של לברקוזן. אם באיירן תגיע לגמר העונה, היא גם תהנה מיתרון ביתיות (יערך באליאנץ ארנה שלה).
בכל אופן, אף אדם רציונאלי לא יהמר שמישהו גבוה יותר מצ'אבי, אינייסטה, פברגאס ומסי יניף ב-19 במאי את הגביע עם האוזניים הגדולות.