פאנדטק נמכרה לפני חודש, שופרסל במהלך החג, מכתשים אגן נמכרת היום, ומשא-ומתן מתקדם למכירת כלל ביטוח התפוצץ בינתיים. במחיר הנכון גם סלקום עשויה להימכר. המגמה באי.די.בי מאוד ברורה: במחיר המתאים, נוחי דנקנר מממש כל השקעה.
זה לא אמור היה להפתיע, הרי אי.די.בי היא חברת החזקות שמטבעה מוכרת וקונה נכסים. אבל כשמדובר באי.די.בי של נוחי דנקנר, האסטרטגיה בעבר הייתה שונה - מימושים בתקופות שיא, רכישות בתקופות של שפל. אמנם מכתשים אגן, שופרסל ופאנדטק נמכרו במחיר טוב, שופרסל אפילו במחיר מצוין, אך זו ודאי איננה תקופת שיא בשווקים המצדיקה מימושים.
למה בכל זאת מוכר דנקנר כמה מהנכסים המרכזיים של הקבוצה בשליטתו? ראשית, דנקנר נכווה בקיץ האחרון ממינוף גבוה. הוא למד על בשרו כי מספיקה טעות אחת (ובמקרה הזה, השקעת הענק הממונפת במניות קרדיט סוויס) כדי לאיים על יציבות הקבוצה כולה.
דנקנר הבין שאי.די.בי ממונפת מדי. הוא הבין שצריך לשפר נזילות ולהקטין מינוף כדי להקטין את הלחץ אצל המשקיעים, שהתבטא בקפיצה בתשואות האג"ח של חברות הקבוצה.
אמנם ממכירת השליטה ברשת שופרסל תראה אי.די.בי את מרבית הכסף רק בעוד כמה שנים, אבל דנקנר העביר מסר ברור לשוק - שבעל הבית כאן, והוא מטפל בבעיות. את התוצאות ראינו בירידה החדה בתשואות האג"ח של הקבוצה בימים האחרונים. מכירת השליטה כעת במכתשים אגן, שתצייד את אי.די.בי בכמיליארד דולר, תשפר משמעותית את מצבה הפיננסי של הקבוצה.
שיקול נוסף בשינוי האסטרטגיה של אי.די.בי היוותה המחאה החברתית שפרצה הקיץ לרחובות. אמנם דנקנר לא סבל (עדיין) מחרם משמעותי על מי מעסקיו, אך אווירת האנטי כלפי המגזר העסקי והעומדים בראשו בהחלט משפיעה עליו. כמי שתדמיתו, ובפרט תדמיתו החברתית, כה חשובות לו, דנקנר איננו רוצה להגיע למצב אליו התדרדרו לאחרונה תנובה והעומדת בראשה, זהבית כהן. הוא האחרון שמוכן לספוג הפגנות מול הבית שלו.
דנקנר גם מבין היטב שההתחזקות הצפויה של הרגולציה על בעלי ההון הגדולים במשק, והעלייה במודעות הצרכנית, יקשו עליו להעלות מחירים, לשפר רווחיות ולהתרחב. הוא כבר מבין שאין לו לאן להתפתח בשוק המקומי, ולכן כשמגיעה הזדמנות עסקית, עדיף למכור, להגדיל נזילות ואולי לחפש הזדמנויות במקום אחר. כאלה, מאמינים באי.די.בי, יש היום בשפע על רקע המפולת בשווקים.
להמשיך לגדול בחו"ל
החלום הישן של דנקנר הוא להוציא את אי.די.בי לחו"ל, להפוך אותה לקבוצה בינלאומית. כבר כמה שנים הוא מדבר על כך שזו האסטרטגיה, ואכן אי.די.בי ביצעה מספר השקעות בחו"ל בשנים האחרונות, אלא שדנקנר לא ממש שבע נחת מהן.
על ההשקעה במניות קרדיט סוויס, שהחלה כסיפור הצלחה והפכה מקור להפסדים צורמים, כבר נכתב רבות. כך גם השקעת המיליארדים בפרויקט הפלאזה היומרני בלאס-וגאס, שתקועה עד היום. הקמת זרוע ההשקעות האמריקנית טיטניום באמצעות כלל פיננסים, הביאה אף היא למחיקות כבדות.
דנקנר אמנם הצליח ליצור בשנים האחרונות קשרים רבים בחו"ל, בעיקר בזכות השקעתו בקרדיט סוויס, אך הוא מבין שלא תמיד יש לאנשי עסקים ישראלים ערך מוסף מעבר לים, ושהשקעה מחוץ לישראל כרוכה בהרבה סיכונים.
בכל זאת, דנקנר לא מרים ידיים, ומאמין כי מגמת היציאה לחו"ל תימשך. למעשה, היא חייבת להימשך כי אין לדנקנר ברירה, בישראל כבר אין לו יותר מדי מה לחפש.
יציאה של אי.די.בי לחו"ל תתבטא לא רק בהשקעות וברכישת חברות, דנקנר מתכנן להעביר חלק משמעותי מהמימון של הקבוצה לחו"ל. גם לכך יש סיבות מגוונות: ממגבלת קבוצת לווים בבנקים הישראליים שהוחמרה לאחרונה ועד תקנות ועדת חודק בשוק האג"ח, שמקשות עליו לגייס בתנאים הנוחים אליהם התרגל בשנים האחרונות.
למה הסינים לא הבריזו
בשיאו של המשבר בשווקים בקיץ האחרון, כשתשואות האג"ח של אי.די.בי זינקו לרמה של אג"ח זבל והמניות צנחו מדי יום באחוזים ניכרים, שרר חשש כבד בשוק ההון באשר לעתיד מכירת מכתשים אגן לכמצ'יינה. בכל זאת, הסינים ידועים כשותף עסקי בלתי צפוי, שחתימתו על עסקה היא פעמים רבות רק הצעד הראשון במשא-ומתן. כמו כן, חל שינוי אמיתי במחירים בשווקים, כך שהמחיר מלפני חצי שנה לא ממש רלוונטי למחירים היום.
זאת ועוד, בכמצ'יינה ראו ודאי את בעיית הנזילות אליה נקלעה אי.די.בי בעקבות ההפסדים בהשקעתה בקרדיט סוויס. הם ידעו עד כמה אי.די.בי תלויה במכירת מכתשים אגן לשיפור הנזילות שלה, ויכלו לנצל את המומנטום וללחוץ אותה במחיר. במקרה כזה, בהחלט קיים סיכוי טוב שדנקנר היה מסכים להנחה.
למרות כל אלה, הסינים לא נסוגו וקיימו את העסקה בתנאים שסוכמו. רכישת מכתשים אגן לפי שווי חברה של 2.4 מיליארד דולר, היא ככל הידוע הרכישה הגדולה ביותר שביצעה חברה סינית ממשלתית מחוץ לגבולות סין בשנה האחרונה.
הסינים, המצוידים ברזרבות מזומנים של מעל 2 טריליון דולר, מעוניינים לבצע רכישות של חברות זרות נוספות בעולם. הם מודעים לכך שבעולם מסתכלים עליהם בחשדנות, לאור המנטליות השונה, ולכן הבינו שעסקת מכתשים אגן היא הזדמנות טובה להראות שהם שותפים הגונים, שלא דורשים לפתוח הסכמים ולקבל הנחות, גם אם הם יכולים.