גזר דינו של טל מור, שהורשע כי דרס למוות את שניאור חשין ז"ל, הצית ויכוח חריף מחוץ לאולם הדיונים. אביו של מור הטיח באורי בירקאן, חבר ילדות של חשין ז"ל, כי העונש של 12 שנות מאסר בפועל, שנגזר על בנו, היה ידוע מראש. "אנחנו נערער לבית המשפט העליון, ושם יהיה עוד קרקס, כי כל חבריו של השופט מישאל חשין יושבים בעליון", אמר האב.
הטענות שהשמיע היום אביו של מור, שקושרות בין העובדה שחשין ז"ל הוא בנו של שופט העליון בדימוס, מישאל חשין, לבין חומרת העונש של דורסו, נשמעו על-ידי מקורביו של מור לאורך כל מהלך המשפט, אולי במטרה "להקדים תרופה למכה". אך האם עונשו של מור באמת חריג? והאם בטענות הללו יש ממש?
לדברי עו"ד רויטל סוויד, מהסנגוריות המובילות בארץ, אין ספק כי העונש של 12 שנות מאסר לעבירת הריגה שבאה על רקע נהיגה בכביש, גם תחת השפעת סמים ואלכוהול, הוא עונש קשה ביחס לרף הענישה הרווח.
עם זאת, מציינת סוויד, כי לאחרונה הרים בית המשפט העליון את רף הענישה בעבירות מסוג זה, וזו הסיבה המרכזית לעונש החמור שנגזר על מור. "במקרה של מיטל אהרונסון גזר בית המשפט המחוזי על הדורס שי סימון 20 שנות מאסר בגין עבירת נהיגה והפקרה (ולא תחת אלכוהול וסמים), בהמשך, בית המשפט העליון הפחית את הענישה ל-14 שנות מאסר. כלומר, העליון קבע רף חדש והשופט כספי פעל במקרה של מור על-פי הרף הזה", מסבירה סוויד.
- כלומר, אם גזר דינו של מור היה ניתן לפני שנתיים, דעתך עליו הייתה שונה?
סוויד: "אין ספק. אם גזר הדין של מור היה ניתן לפני ההחלטה של העליון, הייתי אומרת שמדובר בענישה חריגה עוד יותר. צריך לזכור כי במקרה של מור התביעה עתרה לכל היותר ל-14 שנות מאסר (למרות שיכולה הייתה לעתור ל-29 כרף מקסימלי), ובמתחם הענישה שהתביעה עתרה לו, השופט כספי הפחית שנתיים. אנחנו נמצאים בעידן חדש של ענישה בעבירות ההריגה וההפקרה בכבישים.
- מה המסר שמשדר בית המשפט בגזר הדין?
סוויד: "כציבור אזרחים, נהגים וגם משפטנים, אנחנו צריכים להבין שרף הענישה בעבירות 'פגע וברח' עלה, ואין לבתי המשפט יותר סבלנות לנהגים שנוטלים חיי אדם במו-ידיהם, בפזיזות ובאדישות, ואחר-כך מפקירים אותם למותם".
"רשעות לשמה"
שופט המחוזי בדימוס, שלי טימן, תוקף את הטענות הקושרות בין העונש שנגזר על מור לכך שהוא הרג והפקיר את בנו של שופט עליון לשעבר, מישאל חשין. "זו רשעות לשמה. אין שום קשר בין הדברים", הוא אומר. "העונש שנגזר על מור הוא ראוי והולם למי שנוהג ללא רישיון ולוקח את ההגה לידיו כשהוא מסומם ושתוי ומשבש הליכי משפט ומפקיר".
גם השופט טימן מזכיר כי בית המשפט העליון כבר גזר באחרונה עונש חמור של 14 שנות מאסר בפועל, על מי שדרס, הרג והפקיר. "העונש שנגזר על מור נמוך מעונשו של שי סימון, שדרס למוות את מיטל אהרונסון, והיא כידוע לא הייתה בתו של שופט", אומר טימן. "העונשים של סימון ומור מהווים רף ענישה חדש, שמבטא את רגשי הציבור, והייתי נוקט בענישה כזו בעצמי כבר מזמן".
"ענישה מחמירה מדי"
ד"ר אורן גזל-אייל מאוניברסיטת חיפה, המתמחה בחקר מערכת המשפט הפלילית, סבור כי רמת הענישה במקרה של מור משקפת את רמת הענישה בשנתיים האחרונות לגבי תאונות "פגע וברח". "המקרה של מור הוא קיצוני. לכן, לא מדובר בעונש ייחודי שנובע מזהות הקורבן", מסכים גזל-אייל. עם זאת, לדעתו, רמת הענישה שננקטת בשנתיים האחרונות בעבירות מסוג זה היא מחמירה מדי.
"השופטים כל הזמן מדברים בגזרי הדין בעבירות הללו על הרתעה, אלא שעבירת 'פגע וברח' היא עבירה שההרתעה עליה כמעט אינה עובדת - ההוכחה לכך היא שאדם שתוי על הכביש צריך להבין שהוא יכול להרוג את עצמו בעת שהוא נוהג, והוא עדיין ממשיך לנהוג כך", מסביר גזל-אייל. "השיקול המרכזי להעניש בחומרה במקרים כאלה הוא שיקול הגמול, השאלה היא האם אנחנו כחברה לא יכולים לחיות עם עונש פחות מאלה. מי שהרג בטעות, גם אם היא נוראה - לא בטוח שצריך להטיל עליו 12 שנות מאסר.
"החברה 'מתקרנפת' בעבירות הללו בגלל סוג של 'עליהום' ציבורי שיש כלפי עבירות של תאונות דרכים, שגרם להחמרה הזאת בשנים האחרונות. אני לא מציע שאנשים כאלה לא ייכנסו לכלא, אבל חושב שצריכה להיות ענישה יותר מידתית".