האיזון הופר בצורה בוטה בשבת-ראשון. חוקי הטבע, כפי שאנחנו מכירים אותם, לא התקיימו. היומרות של האנושות להבין איך העולם הזה מתנהג חטפו מכה אנושה. מילא רעידת אדמה בטורקיה. אבל איך תסבירו את מנצ'סטר סיטי מפרקת 1-6 את יונייטד באולד טראפורד, את באיירן מפסידה בפעם הראשונה העונה לקבוצה בשם האנובר, או צ'לסי שמקבלת בראש מקווינס פארק ריינג'רס. והיה גם מכבי חיפה 0 - עירוני קרית שמונה 3. ברצלונה לא מנצחת בקאמפ נואו את סביליה, מסי מחמיץ פנדל. אשדוד מחליקה על הפועל ת"א כמו ג'קי בן זקן בהשקה נוצצת על מרכז מסחרי.
48 שעות מלאות בסנסציות בכדורגל העולמי הן מחזה שמתרחש מדי פעם. אבל קל לאתר את התאריכים היותר מועדים לפורענות בלו"ז: כולם מגיעים מיד לאחר משחקי אמצע שבוע במפעלים האירופיים.
בבית הספר הלונדוני לעסקים CASS בדקו את רמת התפקוד של כלל הקבוצות מחמש הליגות הבכירות באירופה (אנגליה, ספרד, איטליה, גרמניה, צרפת) במשחקי הליגה העוקבים לאחר השתתפות בצ'מפיונס ליג או בגביע אופ"א, בין העונות 2003/04-2008/09. התוצאות: ב-62% מהמשחקים הן השמיטו נקודות (תיקו או הפסד, כשמשחקים ישירים בין שתי קבוצות שמשתתפות באירופה לא נלקחו בחשבון). וזו סטייה סטטיסטית די מדהימה בהתחשב בעובדה שהקבוצות "האירופיות" אמורות לקבל עדיפות מוחלטת מול מרבית היריבות שלהן בליגות, אלו ממרכז הטבלה ומטה.
לתופעה הזאת יש גם מונח מקצועי מוכר בכדורגל האירופי - Continental Hangover. החמרמורת הכדורגלנית מחמירה במיוחד לאחר משחקי חוץ באירופה (שכוללים ברוב המקרים טיסות של כמה שעות טובות וכמה ימים מחוץ לבית). כמות משחקי הליגה שהסתיימו במקרים כאלו עם ניצחון של הקבוצה "האירופית" ירדה ל-25% בלבד.
ההנחה האינסטינקטיבית שההנגאובר מחריף כשמדובר על קבוצות ישראליות היא פירוש מוצלח של המציאות. ארבע פעמים שלחה ליגת העל נציגה לליגת האלופות, ואף פעם אותה נציגה לא הצליחה לסיים את אותה עונה עם זכייה באליפות. זה מתחיל להיות לא מקרי. בפעם הקודמת העונה שבה שלוש הגדולות של הכדורגל הישראלי שיחקו בארץ ימים אחדים לאחר התמודדות באירופה, כולן ניצחו. אבל זה היה במחזור ה-4, אמצע ספטמבר, כשהרגליים עדיין היו טריות. ביום ראשון השחיקה כבר התחילה לעשות את שלה: שלוש הגדולות לקחו רק 3 נקודות מ-9 אפשריות, שלושה ימים בלבד אחרי שהתגוששו בליגה האירופית. גם הניצחון היחיד שהושג, 0-1 של מכבי ת"א על מכבי פ"ת, היה חלש וחסר השראה.
הנחמה היחידה של חיפה והתל-אביביות: למרות תופעות מהנות כמו קרית שמונה ומכבי נתניה, הן היחידות שיכולות לקחת אליפות. וכיוון שכולן שופכות לאגר באירופה, אף אחת לא מקבלת נקודת פתיחה טובה יותר.
***
פינת ההזיות השבועית ע"ש דרור קשטן: "אנחנו בהתחלת הליגה והפועל ת"א עד היום השיגה 17 נקודות, אל תקלו ראש בזה, אל תזלזלו בזה". מה לא הזכיר המאמן אחרי ההפסד באשדוד? ש-6 מתוך 9 משחקי ליגה העונה של הפועל התקיימו בבלומפילד. ובשלושת האחרים היא עם 33% הצלחה. ועדיין לא היו לה פגישות עם חיפה ומכבי.
והיכולת, אוי היכולת. הדלות, האיטיות, חוסר המחץ, המשחק המכוער - הכל חלק מהתפריט של הפועל העונה. "יש לנו 7-8 שחקנים חדשים, בוודאי שזו לא אותה קבוצה שהיתה אלא קבוצה אחרת", אמר קשטן. בפעם הראשונה העונה קשטן התוודה שקשה לו, מאוד קשה לו, לעבד את האדמה החרוכה שנותרה לו הקיץ בוולפסון.
אפשר להאשים את קשטן בבנייה לקויה של הקבוצה. רק שיותר נכון יהיה לבדוק את חלקו של מי שמינה לתפקיד את קשטן (מאמן ששיאו כבר היה בבירור מאחוריו). לשאול עם מי ומה בדיוק החליף אלי טביב את אותם 7-8 שחקנים אבודים. מה עשה טביב עם הרווח של הפועל ת"א בעונת הצ'מפיונס של 2010/11, שכפי שפורסם ב"גלובס", הסתכם ב-39 מיליון שקל? האם היה פרקטי לשלם כ-7.5 מיליון שקלים על מחצית (50 אחוז!) מכרטיסו של עומר דמארי; האם היה נבון להפוך אדם כמו אפולה אדל, שמתחזה לשוער, לשחקן השישי הכי מרוויח בליגה, עם חוזה של 2.7 מיליון שקלים לשנה? האם היה נכון להמשיך להעסיק בלם גמלוני כושל כמו ביוואן פרנסמן, שחוץ מחודש אחד טוב בנתניה של לותר מתיאוס, לא עשה מאומה בכדורגל הישראלי?
אבל כמו תמיד כשמדובר בטביב, ככל ששואלים יותר שאלות ככה מצליחים למצוא פחות תשובות.