הפרק החשוב ביותר שנוסף השנה ללקסיקון ההון והשלטון בישראל הוא "חשיבותה של מראית העין". את הפרק הזה אפשר לסכם בקצרה: ברחוב הישראלי יש פוטנציאל למחאה חברתית שמופצת באמצעות האינטרנט וזוכה לתמיכה של כלי התקשורת.
אבל בניגוד להמונים במצרים, למשל, לציבור הישראלי המותש אין כוח, או שאין לו סבלנות לחכות שהמחאה תוליד תוצאות אמיתיות, ולכן אפשר להרגיע אותו באמצעות הררי מילים, מינוי "ועדות בדיקה", והכרזה על צעדים סמליים, רצוי עם אופק ביצוע של שנים, או לפחות עד לקדנציה הבאה.
הלקחים מהפרק המרתק הזה כבר מיושמים כיום בשוק מוצרי המזון ובשוק הדיור, שנעטפים כיום בהרבה "שיפורים" למראית עין. כעת נראה שענף הרכב יהיה החזית הבאה שבה ליחסי ציבור ולתדמית מהונדסת בקפידה יהיה תפקיד קריטי.
הדרישה של הרחוב הישראלי בכל הנוגע לרכב חדש פשוטה וידועה לכל: ירידות מחירים משמעותיות ויישור קו עם העולם המערבי. אבל כל השחקנים בשרשרת ההון-שלטון הרלוונטית יודעים היטב שזה לא יקרה. האוצר סובל מהתמכרות חמורה להכנסות ממיסוי ענף הרכב, היבואנים לא יחתכו את פערי התיווך בתחום הרכב והחלפים, ומבחינת חברות הליסינג כל ירידה דרסטית במחירי הרכב החדשים עשויה להיות מכת מוות.
ובכל זאת, אף שחקן בשוק לא יכול להתעלם מתשומת הלב הציבורית שממוקדת כיום בענף הרכב בעקבות ההצהרות הלוחמניות של ועדת זליכה והמלצות ועדת טרכטנברג. אז מה עושים? מכניסים את מראית העין למערכת השיקולים, ומוכרים לציבור אשליות.
האוצר: עיתוי בעייתי למיסוי הירוק
על כל 5 שקלים שמשלם הציבור הישראלי על מכונית חדשה, 3 שקלים הולכים לקופת האוצר. משרד האוצר הוא זה שמחזיק במפתח האמיתי להורדת מחירי הרכב החדש. לא צריך ועדת חקירה כדי לדעת זאת. אבל לאוצר אין כל כוונה לבצע ויתורים משמעותיים במיסוי הרכב, נהפוך הוא. צעד המיסוי הבא המתוכנן בענף הוא הפחתה של הטבות "המיסוי הירוק".
למי שלא עוקב, נספר שההפחתה הזו נועדה "לפצות" את קופת המדינה (בכ-300 מיליון שקל לפחות) על הירידה בהכנסות ממיסי קנייה שנובעת מרכישה מוגברת של כלי רכב "ירוקים" בישראל בשנתיים האחרונות. במילים אחרות, רפורמת המס הירוק "הצליחה יותר מדי", הציבור נהר לעבר פלח המכוניות הקטנות והמוזלות, וההכנסות היחסיות של האוצר ממס קניה פחתו. אגב, ההכנסות האבסולוטיות דווקא עלו, עקב עליית המכירות בשוק.
האוצר לא צריך את אישור הכנסת כדי לבצע את המהלך. הוא כבר קיבל הרשאה חופשית לכך במסגרת חוק ההסדרים שאושר בשנה שעברה. הבעיה העיקרית שניצבת כיום בפני האוצר היא תדמיתית. עדכון המס הירוק הוא בבחינת העלאת מסים עקיפים לכל דבר, והוא יפגע דווקא במכונית הזולות והעממיות, שהיו עד כה הנהנות הגדולות מהטבות המס.
זה לא בדיוק הדבר הרצוי לשלטון על רקע אווירה של מחאה חברתית פעילה ועל רקע המסרים שמנסים זליכה וטרכטנברג לשדר לציבור. באוצר מודעים היטב לבעייתיות של העלאת המס בעיתוי הנוכחי. יש לנו שתי אינדיקציות ברורות לכך.
האינדיקציה הראשונה היא שהאוצר העביר לאחרונה את ניסוח תקנות המס הירוק המעודכנות ליועץ חיצוני. פירוש הדבר הוא שבאוצר רוצים גיבוי ולגיטימציה למהלך מגורם בר-סמכא, שיסייע למתן את הביקורת הציבורית הצפויה. מרשות המסים נמסר בתגובה כי "עדכון המדד הירוק נקבע בחקיקה. בימים אלה בוחנת רשות המסים את דרך העדכון וההשפעה הצפויה".
האינדיקציה השנייה היא שהאוצר טרם שיחרר ליבואנים בענף הרכב "קריאת כיוון" לגבי אופי המהלך, למרות שלוח הזמנים המקורי ליישום הוא ינואר 2012 - רק חודשיים מהיום. מבחינת ענף הרכב מדובר בשינוי מהותי שיכול להשפיע על תכנון מלאים, על השיווק, ועל התמחור והמיצוב של דגמי מפתח רבים שתופסים כמעט 70% מהמכירות בשוק.
אם כך, ההיגיון אומר שהאוצר ידחה את יישום המהלך עד שרוחות המחאה יירגעו, או לפחות יפרוס את יישום המהלך לשלבים על פני זמן ממושך ויעטוף אותו באריזת תדמית "סביבתית" נוצצת ורחבה.
מנגד, לא ניתן לפסול את האפשרות שהמהלך יקודם כפי שהוא, במועד המתוכנן - ינואר הקרוב - ללא שום התחשבות באווירה הציבורית. עובדה: מהלכי מיסוי בוטים יותר כבר בוצעו בענף הרכב בעבר והציבור שתק.
היבואנים: ההוזלות הופכות גלויות
גם יבואני הרכב מודעים היטב לאווירה הציבורית הקיימת ולצורך (או לרצון) של הפוליטיקאים להשתמש בענף הרכב כדי ליצור את מראית העין של ההטבות לציבור. לפיכך מנסים כעת בענף לבנות תדמית חיובית, או לפחות לשמור על פרופיל נמוך ככל האפשר.
כך, למשל, נרשמה הורדת הילוך משמעותית בכמה מהלכים עסקיים, שהתבשלו בתוך ענף הרכב. האיום של ועדת זליכה "לפרק את קבוצות הרכב" ולנטרל את כוחן, יצר חישוק שמעכב כיום תהליכים פוטנציאליים של מכירה, השתלטות ומיזוג שהחלו משכבר, הן בענף יבוא הרכב והן בענף הליסינג. הוא מקטין את התמחור הפוטנציאלי של "הסחורה", כלומר הזיכיונות.
יבואני רכב ששקלו להשתלט על חברות ליסינג, להיכנס לפעילות בענף הליסינג, או להרחיב את פעילותם הקיימת, יעדיפו מן הסתם לדחות את המהלכים, כדי למנוע מראית עין מונופוליסטית. אפשר גם להניח שעסקאות בולטות שנעשו ממש לפני גל המחאה החברתית והקמת ועדת זליכה, כמו הרכישה של זיכיון ב.מ.וו על-ידי דלק רכב, היו מקבלות תמחור שונה, על רקע הסיכון העתידי לפיצול זיכיונות כפוי מצד הרגולטור.
עוד אינדיקציה ברורה שהענף מגיב לאווירה הציבורית היא "הוצאת ההנחות הסמויות מהארון". ייתכן שמדובר בצירוף מקרים, אולם לא זכורה לנו בשנים האחרונות תקופה כה קצרה שבה פורסמו בגלוי כל כך הרבה הנחות על דגמים שונים מפלחי שוק שונים.
כמובן שההנחות עצמן אינן דבר חדש, וכל לקוח ערני יודע על קיומן. אולם פרסומן בגלוי, תוך לקיחת סיכון שהדבר יוביל לצעדי "ענישה" מכיוונם של עורכי המחירונים של המכוניות המשומשות, הוא בגדר שידור מסר.
גם המחירים של כמה דגמים חדשים שנחתו לאחרונה בארץ מצביעים על מגמה של הורדה פומבית של מתחי שיווק מצד היבואנים. המשמעות היא שלמרות שקיימים בענף לחצים פנימיים להעלאת מחירים בינואר הקרוב, בעיקר בשל שערי החליפין, קשה לנו לראות עליית מחירים גורפת בשוק כאשר מסקנות טרכטנברג וזליכה מרחפות ברקע.
מי שיסבול מכך יהיו חברות הליסינג, שההנחות שלהן יקטנו כדי לסבסד את ההוזלות, ואת הקפאת המחירים ללקוחות הפרטיים. כל זה, כמובן, עד שאווירת המחאה החברתית תדעך והעסקים יחזרו להיות כרגיל.
לא היינו פוסלים את האפשרות שבאוצר בונים על "חישוקי מראית העין", שכובלים כיום את היבואנים כדי לרכך את התוצאות של עדכון המס הירוק בינואר. האוצר יגלגל את ההתייקרויות הצפויות לפתחם של היבואנים. ואלה, כדי להימנע מהעלאת מחירים גורפת בתקופה שבה הם ניצבים תחת זכוכית מגדלת, יצטרכו לספוג חלק מהמס הירוק.
האם שיתוף-פעולה בין האוצר ליבואנים סביב העלאה של מס עקיף נשמע מופרך? ברוכים הבאים לעולם הציני של ההון והשלטון בישראל.