"מה יכולה תנועת 'לכבוש את וול סטריט' ללמוד מתנועת 'לכבוש את תל-אביב'" - זוהי כותרת המאמר שפורסם אתמול (ג') במגזין "טיים", המותח קו בין המחאה החברתית הקטנה יחסית בוול סטריט ובעולם לבין המחאה הגדולה בישראל.
קארל ויק, כותב המאמר, מדגיש כבר בהתחלה כי המחאה בעולם "לא מתקרבת אפילו" בגודלה למחאה החברתית בישראל. הוא מראיין את סתיו שפיר, מיוזמות מחאת האוהלים, שמנדבת "טיפים" למפגינים בעולם.
"זה הכול חלק מאותה מחאה", אומרת שפיר. "זה אנשים שאומרים 'אנחנו רוצים להיות אחראים'".
גם יונתן לוי, ממובילי המחאה בישראל, התראיין ל"טיים" ואמר כי "אני חושב שהצלחנו יותר בהעברת המסר שלנו לכמות גדולה של אנשים, כלומר כחצי מיליון איש שהפגינו".
ויק מגולל את ראשיתה של מחאת האוהלים ומציין כי בהתחלה היו יותר עיתונאים ממפגינים, אך עד מהרה היא תפסה תאוצה. הוא מציין גם את "האביב הערבי" כאחד הגורמים שהובילו למחאה, וסתיו שפיר אומרת לו בהקשר זה: "אנשים חשבו, 'וואו, אם הם יכולים אז למה אנחנו לא?'".
שפיר מתארת בפני ויק את האנרגיות בהפגנות הגדולות בישראל ומעבירה גם מסר למפגינים בוול סטריט: "האווירה הייתה מדהימה. הנה משהו שאתה יכול למסור לאנשים בוול סטריט?: האושר הוא המפתח. עיתונאים שאלו אותנו אם אנחנו רציניים כי הרבה מפגינים חייכו כל הזמן. עניתי להם שזה מעיד על רצינות. לאנשים יש תקווה סוף סוף".
ויק מציין במאמר כי אי-השתייכות מפלגתית מצד תנועת המחאה סייעה לה, ושפיר מציינת בפניו גורם נוסף: "הכאוס חשוב מאוד. צריך תנועה שתצא נגד הכוח החזק ביותר. אם תנהג כמו מוסד, תפסיד. אם יש לך ראש אחד - הם יידעו מה לערוף. אתה צריך להיות כמו מים, להיות בכל מקום, להיות בלתי צפוי. צריך לפעול כמו קוד פתוח. על כולם לקחת חלק בזה, כולם צריכים להיות המנהיג".