עונת היורוליג המבטיחה התחילה לקיים כבר במחזור הראשון. קיבלנו משחקים שרק לפני שנה היינו יכולים לראות בשלבי ההצלבה ומעלה. שחקני ה-NBA העלו את הרמה של הקבוצות לא בתצוגות קליעה של 40 נקודות, 15 אסיסטים ודאנקים מהדהדים. אלא בכישרון, אתלטיות וחכמת משחק, שתורגמו למשחקים בקצב מהיר, הגנה משופרת, קבלת החלטות אינטליגנטית יותר, באגרסיביות ובתחרותיות שבדרך כלל לא מצויות בשלב זה.
למרות חשש שייעלמו תחת אבק הכוכבים, מי שנהנה מההגעה של שחקני ה-NBA הם דווקא השחקנים האירופיים "הרגילים". תופעה שכבר ראינו אותה במחזור הפתיחה. הסיבה: באופן טבעי ההכנה של הקבוצות מתמקדת כעת בנטרול כלי הנשק העיקריים של היריב, כלומר שחקני ה-NBA. אלו מקבלים את השומרים הטובים יותר, והעזרה של מגן נוסף תגיע מולם. במשחק של מכבי ת"א במילאנו בשבוע שעבר ראינו סימנים ראשונים לתופעה - מכבי התרכזה בשחקן ה-NBA גלינארי, והשחקן שתפר אותה היה מאליק האירסטון שקלע שיא קריירה של 25 נקודות, כמעט פי שלושה מהממוצע שלו בשנה הקודמת. גם במוסקבה ראינו תופעה דומה: אלכסיי שבד מצסק"א, שחקן של ארבע נקודות בממוצע למשחק שמעולם לא קלע יותר מעשר נקודות במשחק יורוליג, הפגיז 19 נקודות במשחק הפתיחה מול ז'לגיריס. ככה זה כשלידך משחקים קירילנקו וקרסטיץ', פתאום הדרך לסל פתוחה והקליעות קלות יותר.
לא מעט שחקני יורוליג נאלצו לחתום על חוזים נמוכים משנים קודמות כי הכספים הגדולים הלכו לטובת החתמת שחקני ה-NBA. אם הם יידעו לנצל את הסיטואציה שנוצרה לשפצור הסטטיסטיקה האישית והקבוצתית, בעונה הבאה הם יכסו את ההפסד.
***
הסטטיסטיקות מראות שהשחקנים האירופאים שחזרו לשחק ביורוליג תיפקדו במחזור הראשון טוב יותר ותרמו לקבוצותיהם יותר מחבריהם האמריקנים. אפשר להסביר את זה בהסתגלות לכדורסל האירופי, למשחק קבוצתי יותר וכו'. אבל הסיבות הן הרבה יותר בסיסיות. שחקן אירופי שמגיע ל-NBA חייב להיות טוב ושלם הרבה יותר ממקבילו האמריקני כדי לעשות את כל הדרך מערבה, ולרוב המעבר ל-NBA הגיע אחרי שאותו שחקן הוביל קבוצה. ביום חמישי שעבר ראינו את הבדלי המנטליות ממקור ראשון. מצד אחד גלינארי ממילאנו, שבינואר 2008 כבר קלע 27 נקודות על הראש של מכבי בנוקיה, בשבילו לקלוע 23 נקודות באיטליה זה בסה"כ "חזרה לזירת הפשע". לעומתו ג'ורדן פראמר, עד לפני שנה הוא היה רץ על המגרש וצריך להחליט אם למסור את הכדור לפאו גאסול או קובי בראיינט. במשחקים צמודים עיקר העבודה שלו היה לרווח את המשחק בשביל קובי ולהיות מוכן לקליעה אם בטעות יגיע אליו הכדור. במכבי, יש לו מצד אחד את יוגב אוחיון מצד שני את גיא פניני, פתאום הוא בתפקיד של קובי בראיינט והוא בכלל לא ידע שהוא כזה.
***
אתר ESPN דירג לאחרונה את 500 שחקני ה-NBA הטובים בעונה שעברה (עמרי כספי 158, ג'ורדן פראמר 251). מדובר בדירוג סובייקטיבי אמנם, ולמרות זאת הוא כבר הפך לסוג של אינדיקטור לגבי איכות ורמת השחקנים. לפי אותו מדד, השחקן הבכיר ביותר ביורוליג הוא סרג' איבקה (מקום 56) שחתם רק אתמול בריאל מדריד. גם השחקן הבכיר ביותר בישראל לפי אותו מדד חתם רק לפני שבוע והוא אפילו לא ישחק ביורוליג, קוראים לו ג'יי ג'יי היקסון (מקום 120) והוא ישחק בבני הרצליה.
בתקשורת דנים כל הזמן בשאלה: מה יקרה כשהשביתה תסתיים? איזה קבוצות ייהרסו? איזה ירוויחו? אבל כפי שמתנהלים העניינים בנקודת זמן זו מעבר לים, הדיון האמיתי צריך להיות: מה יקרה אם השביתה תימשך? נכון לזמן כתיבת שורות אלו, מלבד האירופאים שחזרו ליורוליג וחלקם הם כוכבים, האמריקנים שהגיעו עד כה ליורוליג הם שחקנים משלימים או שחקני ספסל (מלבד דרון וויליאמס וטוני פארקר שלא ישחקו ביורוליג). הכוכבים הגדולים טרם הגיעו. ככל שמתרחקים הצדדים במו"מ, כוכבי ה-NBA מתקרבים לאירופה. האחים גאסול מתאמנים עם ברצלונה ולא מן הנמנע שאחד מהם או שניהם יחתמו שם. דירק נוביצקי מתחיל לאבד את הסבלנות ומדבר בגלוי על ינואר כזמן בו ירצה לשחק באירופה. הגיע הזמן לדון בשאלות מי יגיע ולאן, ולא מי יילך.