לוי יצחק רוזנבאום, ישראלי המתגורר בשכונה חרדית בברוקלין, ניו-יורק, הודה אתמול (ה') בבית-משפט פדרלי בטרנטון, ניו-ג'רזי, כי היה מעורב ב-3 עסקות של שוק שחור למכירות איברים להשתלה. לפי הודאתו, הוא תיווך בין ישראלים במצוקה כלכלית שהיו מוכנים למכור אחת מכליותיהם, לבין אמריקנים חולים שיכלו לשלם עד 150 אלף דולר תמורת השירות.
פרשת רוזנבאום היא אחד מהפרקים בפרשת שחיתות סבוכה שטילטלה את הקהילה היהודית-הסורית העשירה באזור המטרופוליטני של ניו-יורק ובישראל. רוזנבאום, בן 60, שהגדיר את עצמו כעוסק בנדל"ן, נמנה עם קבוצה של 46 אנשים, בכללם 5 רבנים (רוזנבאום עצמו חרדי אך אינו רב), שנעצרו כולם בבוקר אחד ביולי 2009.
המעצרים תוזמנו במבצע מתוקשר היטב, בעקבות חקירה סמויה שנכללו בה מבצעי עוקץ, בברוקלין ובדיל, עיירה על חוף האוקיינוס האטלנטי בניו-ג'רזי, שידועה בווילות הענקיות שלה, ושבה מתגוררים רבים מעשירי הקהילה היהודית הסורית בחודשי הקיץ.
הרב הידוע ביותר בחבורה, שאול קצין, בן 89, המנהיג הרוחני של הקהיליה היהודית הסורית בארה"ב, הודה במארס השנה בהעברה בלתי חוקית של כספים, כחלק מעסקת טיעון. בין העצורים האחרים בפרשה היו 3 ראשי ערים, שני מחוקקים מניו-ג'רזי (ברמת המדינה) ו-20 פוליטיקאים שביקשו להיבחר לתפקידים שונים.
כל העצורים נפלו קורבן למבצעי עוקץ בכיכובו של סולומון דואק, בנו של רב ידוע בקהילה וטייקון נדל"ן שעסקיו קרסו. הוא הסכים לשמש מודיע בשירות אף.בי.איי. לאחר שנעצר ב-2008 בחשד להונאת בנקים שהניבה לו 50 מיליון דולר.
הרבנים ורוב העצורים האחרים הואשמו בהלבנות כספים ובעבירות פיננסיות אחרות. רוזנבאום היה היחידי שהואשם בסחר באיברים, ולמעשה המכנה המשותף היחידי שלו עם העצורים האחרים הוא העובדה שכולם נפלו בפחים שטמן להם דואק.
הוא הודה כי הציע לדואק לתווך במכירת כליה של ישראלי לאביה של "מזכירתו" של דואק, שהיתה בעצם סוכנת של אף.בי.איי ותיעדה את השיחות עם רוזנבאום. הוא גם הודה כי תיווך ב-3 עסקות ממשיות של סחר באיברים, בדצמבר 2006, ספטמבר 2008 ופברואר 2009. בכל 3 העסקות נקנו הכליות מישראלים שהיו שרויים במצוקה כלכלית, והושתלו ב-3 תושבי ניו-ג'רזי. הניתוחים בוצעו בארה"ב, מחוץ לניו-ג'רזי. תמורת כל עסקה שילמו המוטבים כ-150 אלף דולר, אך תורמי, או יותר נכון, מוכרי הכליות קיבלו רק 10 אלף דולר.
באחת משיחותיו עם המודיע דואק ועם "מזכירתו" הסביר רוזנבאום את העלויות הגבוהות כך: "אחת מהסיבות לכך שזה כל-כך יקר היא שאתה צריך 'למרוח' (כלומר לשחד) כל מי שמעורב בעסקה. אני מטפל בתורם לפני הניתוח וגם אחריו. אני צריך למצוא לו מקום ללון. אתה צריך לעשות לו בייבי-סיטינג כמו לתינוק, מפני שאולי יש לו בעיית שפה; אולי הוא לא יודע אנגלית".
בהסבירו את העובדה שמוכרי הכליות הם ישראלים, אמר רוזנבאום באחת מהשיחות המוקלטות: "יש אנשים בישראל שנמצאים במצוקה (כלכלית)".
ובהזדמנות אחרת הוא אמר: "אני בעצם מה שאפשר לכנות שדכן... אני מחויב להביא לך אדם שיעשה את זה (יתרום כליה)... אם מסיבה כלשהי האדם שאני מביא לך אינו הולך עד הסוף, אז אני צריך להביא לך מישהו אחר".
פרקליטיו של רוזבנאום ניסו להציגו כמי שעשה מעשי צדקה. בכל המקרים, אנשים פנו אליו; הוא לא הציע את שירותיו, הם אמרו. אך התובע אמר: "שוק הסחר באיברים אינו רק איום חמור על בריאות הציבור. עסקות כאלה מייחדות טיפולים רפואיים לאלה שיכולים להרשות לעצמם לשלם, על חשבון אלה שאינם יכולים".