"גזר הדין של ענת קם צריך להילמד בכל בסיס טירונים ובכל בית-ספר בצה"ל", כך הגיבה התובעת במשפטה של ענת קם, עו"ד הדס פורר-גפני, לגזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שהטיל הבוקר (א') עונש של 4.5 שנות מאסר בפועל ושנה וחצי מאסר-על-תנאי על קם (24), שהורשעה על-פי הודאתה בעבירות של ריגול חמור (איסוף והחזקת ידיעה סודית) וכן מסירת ידיעה סודית בלא היתר לעיתונאי "הארץ", אורי בלאו.
השופטים נורית אחיטוב, רענן בן-יוסף ומירי דיסקין, קבעו בגזר הדין, שניתן פה-אחד, כי "מעשיה של קם מהווים הפרה של כל נורמה ומערכת הבנויה על אמון הדדי, והם ראויים לכל גנאי. מעשיה מצביעים על עיוות פנימי עמוק בתפיסת חובותיו של חייל, סטייה חמורה והפרה של נורמות פליליות מהחמורות ביותר. אם צה"ל לא יוכל לתת אמון בחיילים, הוא לא יוכל לתפקד כצבא סדיר".
השופטים דחו את הטענה המאוחרת שהעלתה קם כי מעשיה נבעו מתמימות ומטיפשות לאור גילה הצעיר, וקבעו כי היא ביצעה את המעשים ממניעים אידיאולוגיים. "לא מדובר במקרה חד-פעמי, אלא בשרשרת של פעולות שבכל שלב ושלב שלהן יכולה הייתה קם לסגת מהתנהגותה. האופן והשיטתיות במעשיה מצביעים על מעשים מתוכננים שהקדישה להם הכנה. היו לה הזדמנויות רבות לחזור בה, אך היא בחרה שלא לעשות כן".
עוד ציינו השופטים כי לא סביר שקם לא הבינה את מעשיה החמורים בעת שביצעה אותם. "קשה לחשוד בקם, בוודאי ברמת האינטליגנציה שבה ניחנה, שלא הבינה את האיסור המובנה בהוצאת החומר, או בסכנה הטמונה בהעברת המידע לעיתונאי לפרסומו. טענתה כי מדובר במעשה של טיפשות היא מיתממת וניסיון מאוחר ולא משכנע לתרץ לעצמה את המעשים שלא ניתן להצדיקם בשום דרך.
"בשום שלב לא עלה בדעתה של קם להשמיד את האינפורמציה שהייתה ברשותה. בנסיבות אלה קשה לקבל את טענותיה כי מדובר היה במעשה אחד נמהר. לא ניתן לקבוע מהו הערך המוסף במידע שהוציאה קם עבור גורמים זרים, ייתכן שמידע המצוי באחד המסמכים יהיה בעל חשיבות עבור גורם עוין כדי לאשש או לשלול מידע המצוי בידו".
קם, שישבה מתוחה לאורך כל הקראת גזר דינה כשגבה וראשה רכונים קדימה, סירבה להגיב לגזר הדין. גם הוריה, שנכחו באולם, סירבו להגיב.
באי-כוחה של קם, עורכי הדין אביגדור פלדמן ואיתן להמן, ציינו כי בכוונתם ללמוד את גזר הדין לעומק, ואז יחליטו אם לערער על חומרת העונש.
לטענת עו"ד להמן, גזר הדין נוסח לחומרה: "הטענות שנשמעו מפי התביעה התקבלו במלואן, למרות שאת חלקן לא היה מקום לקבל".
גם התובעת, עו"ד פורר-גפני, ציינה כי למרות העונש הלא קל, קיימת אפשרות שהפרקליטות תערער ותטען כי קם צריכה לקבל עונש חמור יותר.
כשיקולים להקלה בעונש של קם ציינו השופטים את הודאתה המוקדמת בביצוע המעשים, את הגיל הצעיר שבו ביצעה אותם ואת העובדה שהיא שוהה במעצר-בית כמעט שנתיים (תקופה שהשופטים קבעו כי לא תנוכה מתקופת המאסר).
קם תתחיל לרצות את עונשה בעוד שבועיים, ועד אז תמשיך לשהות במעצר-בית.
יצוין כי נוסח גזר הדין שפורסם הוא נוסח מצונזר, והחלקים הרגישים מתוכו שעוסקים בסוגיות העלולות לפגוע בביטחון המדינה נותרו חסויים. השופטים רמזו כי המסמכים שלקחה קם ללא רשות ונותרו חסויים פירטו, בין היתר, את פריסת כוחות צה"ל, סדר הכוחות, הערכות מצב ויעדים שונים של הצבא, וחלק הארי שלהם עסק במלחמת לבנון השנייה.
רקע: פרשת ענת קם ואורי בלאו
בפברואר השנה הודתה והורשעה קם, במסגרת הסדר טיעון שאליו הגיעה עם הפרקליטות, בעבירות של ריגול חמור (איסוף והחזקת ידיעה סודית) וכן מסירת ידיעה סודית. משני סעיפי האישום נמחקה הכוונה לפגוע בביטחון המדינה.
לפי כתב האישום המתוקן, שגובש בהסדר הטיעון, אספה קם בתיקייה מיוחדת במחשב שלה, בעת ששירתה כראש לשכתו של אלוף פיקוד המרכז דאז, יאיר נוה, מסמכים ומצגות סודיים ורגישים, ובסמוך לשחרורה מהצבא העתיקה את המסמכים לשני דיסקים, וזאת "ממניעים אידיאולוגיים ולשם פרסום המסמכים בציבור".
המסמכים כללו 2,085 קבצים, המסודרים ב-11 תיקיות שונות, וכן 625 מסמכים נפרדים, וסיווגם נע בין "סודי ביותר", "סודי", "שמור", "מוגבל" ועוד.
בספטמבר 2008, לאחר שהציעה את המסמכים לעיתונאי "ידיעות אחרונות" יוסי יהושוע, העבירה קם כ-1,500 מסמכים לעיתונאי "הארץ" אורי בלאו.
בכתב האישום נכתב כי "בעזרת המידע שנחשף בחלק מהמסמכים שמסרה הנאשמת לבלאו, פרסם בלאו החל מנובמבר 2008 מספר כתבות ב'הארץ'. במעשים המתוארים לעיל אספה הנאשמת, החזיקה מעל שנתיים ומסרה ידיעות סודיות, כשאינה מוסמכת לכך".
מהפרקליטות נמסר כי תוכן המסמכים כלל תוכניות למבצעים צבאיים, סיכומי דיונים שונים בצה"ל, פריסת כוחות, כולל סדר כוחות הצבא, סיכומי תחקירים בצה"ל, הערכות מצב של צה"ל, יעדים שונים של צה"ל וכדומה.
באפריל 2010 נחשפה הפרשה לראשונה לציבור, בעת שבית המשפט הורה לצמצם את צו איסור הפרסום הגורף שהוטל על הפרשה.
המשטרה והשב"כ ביקשו לחקור גם את בלאו, אולם הוא שהה במשך חודשים ארוכים בלונדון, וסירב לשוב ארצה, בטענה כי השב"כ הפר סיכום מוקדם עמו. מאוחר יותר חזר בלאו ונחקר באזהרה. הפרקליטות טרם החליטה אם להעמידו לדין.
עם חשיפת הפרשה הודיע משרד המשפטים כי "עמדת המדינה היא כי אין לאיש, לרבות לעיתונאים, זכות להחזיק במסמכים מסווגים שהדין קבע שיוחזקו רק בידי גורמי הביטחון וקבע גם כיצד יוחזקו. בוודאי שאין לאיש היתר להוציאם מהרשות המוסמכת, להחזיקם ולהעבירם לאחרים לשם פרסומם. עיתונאים אינם מוחרגים מהאיסור להחזיק בחומרים שחשיפתם מסכנת את ביטחון המדינה וחיי תושביה. אסור שישלו העיתונאים את עצמם כי יכולים הם לקיים מאגרי מידע של סודות מדינה רגישים".
במסגרת המשא-ומתן הארוך שקיימו סנגוריה של קם, עורכי הדין אביגדור פלדמן ואיתן להמן, עם הפרקליטות, נעשו ניסיונות להגיע להסכמה גם בשאלת העונש, אולם בשל דרישתה של התביעה להטיל על קם מאסר ממושך בפועל, לא הושגה הסכמה בעניין זה.
במארס השנה הודיע משרד המשפטים על כוונתו להעמיד לדין, בכפוף לשימוע, את בלאו - שחזר לארץ מלונדון אחרי תקופה ארוכה ששהה שם וחשש לחזור - באשמת החזקת ידיעות סודיות ללא הסמכה. החלטה סופית בעניינו של בלאו טרם התקבלה.
