מכל הדברים שדיברנו עליהם, כדאי אולי להתחיל מהדבר שעפר שלח לא רצה לדבר עליו. האיש - ורבאלי, קולח, דעתן, אנליטי - הבהיר כי לא ירחיב את הדיבור על הסיבות לעזיבת "המקור", תוכנית התחקירים שברא והגיש עם רביב דרוקר בערוץ 10 בשנתיים האחרונות. ולא כי יש לו מה להסתיר, חלילה, אלא כי הסיבות אישיות. "סיבות אישיות", אפשר להתרשם, הן במקרה זה לא שם הקוד המקובל לבעיות בריאותיות, משפחתיות, כלכליות או נפשיות. הן פשוט עניין פרטי.
"אמרתי לצוות שלי כשעזבתי, שהסיבות אישיות במובן שנוגע למקומי הנוכחי בחיים, לדברים שאני רוצה לעשות בחיי המקצועיים ובחיי בכלל ואלה, כמובן, משתנים", הוא אומר בראיון מיוחד ל-MT. "כשאדם עוזב מקום שהוא אוהב ואנשים שהוא אוהב ובלי שום אילוץ - הוא כנראה עושה משהו נכון. אני עוזב מקום שבהרבה מובנים הוא הכי טוב שיכולתי לחשוב עליו".
עד כמה שניתן להסתמך על גלאי הכנות המיושן שמותקן בתוכי, שלח אכן נפרד ממקום אהוב עליו ומוערך על-דו. המכניזם שהביא אותו לכך, אם לנתח את המהלך בסגנון שלחי, נותר מעט עמום בעיניי. וכנראה לא במקרה. שיחות עם אנשים שמכירים אותו מעלות ששלח מאס באינטנסיביות של תוכנית תחקירים, רצה קצת זמן איכות לעצמו ולזוגיות החדשה שהוא מטפח.
את חודשי מחלתה האחרונים של מיכל, אשתו המנוחה, ואת הזמן שחלף מאז מותה בילה בעבודה אינטנסיבית שהופרה רק לטובת ריצות מרתון, עד שעכשיו הוא רוצה קצת לנוח וליהנות מהחיים. האיש שהתרגלנו לראות לפנות בוקר מפרשן NBA, מתראיין בצהריים ברדיו, מתארח בערב אצל לונדון וקירשנבאום, מגיש בלילה את "המקור" ובין לבין מפרסם משהו באינטרנט, החליט להאט מעט את הקצב, לנצל את העובדה שהילדים כבר גדולים. זה הזמן ליהנות ממה שלא היה לו מספיק.
- מה אתה הולך לעשות עכשיו?
"זו שאלה שמעולם לא שאלתי את עצמי. אף פעם לא הייתי מתוכנן בשלבים בקריירה, לא ידעתי מה הדבר הבא שאעשה. המבחן היחיד שלי לדברים היה: האם אני הולך ליהנות מזה? השאלה מה יבוא במקום 'המקור' משנית בעיניי".
- אז לא אתה שואל. אני שואל.
"לא חסר לי. אני ב'מעריב', בערוץ הספורט, אגיש תוכנית בערוץ 8. לשמחתי, יכולתי לקבל את ההחלטה הזו בלי להרגיש שאני לוקח סיכון כלכלי או מקצועי שאני לא יכול לעמוד בו. ואני עוזב את הגשת 'המקור' ואת האחריות היומיומית הכרוכה בכך - לא את ערוץ 10".
לכל שישי יש מוצאי שישי
עפר שלח, עוד מעט בן 52, נולד בקריית-ביאליק, התבגר בתל-אביב, שירת בצנחנים, נפצע קשה ואיבד עין כקצין מילואים במלחמת לבנון. אביו, חזי שלח ז"ל, היה משנה למנכ"ל כלל, "מהמומחים הגדולים בארץ למוזיקה קלאסית", שגם כתב ביקורות בתחום בעיתון העיר, ובשנותיו האחרונות פרסם ספרים בנושא היסטוריה צבאית. אחיו הבכור, אמיר, הוא משנה למנכ"ל מגדל. הוא גר במושב גינתון, אב לבת ולבן בוגרים - אחת משתחררת מצה"ל, אחד מתגייס.
בעיתונות שלח עוסק כבר 25 שנה, מאז נסע ללימודי תואר שני בספרות אנגלית ובכתיבה יוצרת בניו-יורק, והציע לעורך הספורט של "מעריב" דאז לכתוב משם על ספורט אמריקאי.
בערוץ 10 חבר לרביב דרוקר, חיבור משמעותי עליו עוד יבקש להתעכב, ויחד הגישו במשך שלוש שנים את המגזין "שישי", שהתגלגל ברבות הזמן ל"המקור". עכשיו יצטרכו "המקור" ודרוקר להסתדר בלי שלח - ועם מיקי רוזנטל, שייכנס לנעליו.
כששלח מדבר על שתי התוכניות, ל"שישי" הוא נשמע מתגעגע יותר. "ב'שישי' אנשים צפו בגלל הדרך שבה רביב ואני התייחסנו לכתבות שעשינו. אנחנו העלינו את הרייטינג ב'שישי', והוא צנח אחרינו. זו עובדה. 'שישי', בראש ובראשונה, היה מקום. 'המקור', לעומת זאת, היה פחות מקום ויותר סך הכתבות שמופיעות בו. ב'שישי' אנשים בחרו בין 3 תוכניות שהן בערך אותו הדבר. 'המקור' ישבה תמיד מול תותח הרייטינג של ערוץ 2 - 'האח הגדול' ו'כוכב נולד'. זה היה מגזין כרומו, שתלוי מאוד בכתבה הספציפית, שהיא התוכן שלו. וצריך היה, באופן בלתי נמנע, למכור".
היום, בדיעבד, מודה שלח שאולי המעבר ל"המקור", לא היה נכון. "מאוד אהבתי את החילוניות הזאת של 'שישי', והיה לי מאוד נוח. במובן מסוים, עזיבת המקום הזה הייתה טעות. שנינו לא רצינו לעזוב את 'שישי'. עשיתי לא מעט מעברים בקריירה העיתונאית שלי, ותמיד באתי למקום כדי להישאר בו כל החיים. 'שישי' היה מקום כזה. זה גם אמר הרבה מאוד עבודה עם רביב. אני מאוד אוהב לעבוד בצוות. אני חושב שאנשים אוהבים לעבוד אתי - זה עושה להם ולי טוב".
בלוז לתקשורת החדשה
עבודתו של עפר שלח בערוץ 10, והסטנדרטים העיתונאיים הבלתי מתפשרים בהם הוא מתגאה, אינם מאפשרים דילוג על העיסוק בפרשת ההתנצלות שכפו בעלי הערוץ על מערכת התוכנית "השבוע". "הדבר יוצא הדופן והחמור בפרשה הוא אחד בלבד", קובע שלח, "בעל מניות הכריח את העיתונאים של הערוץ להתנצל בנוסח ובתנאים שלא היו קורים אלמלא כן, ללא שום הנמקה הנובעת ממין העניין".
- אולי העניין הוא זה שאין דבר השנוא על עיתונאים יותר מהתנצלות, מהודאה בטעות.
"עיתונאי ששגה עובדתית או פגע צריך להתנצל. פה קרה דבר אחר: הוכתב נוסח בתנאים שהיו מחוץ למשא-ומתן רגיל על התנצלות. הדרך היא הכול. רוב כלי התקשורת נשלטים על-ידי אנשי עסקים שמחזיקים בהם כדי לקיים בידם כוח תקשורתי שישמש אותם. השאלה אם היה צריך להתנצל או לא הופכת להיות משנית".
- מה יהיה עם ערוץ 10 באמת?
"לא יודע. יש משבר עולמי בכלי התקשורת הממוסדים ואליו מתחבר עניין דפוסי הצפייה הישראליים הייחודיים - בערוץ 2, ובעיקר בקשת, צופים באחוזים שלא קיימים בעולם, במקומות בעלי שוק פתוח. נוכחות 'ישראל היום' מחריפה את המצב עוד יותר. בא מישהו עם כיסים אינסופיים במושגים ישראליים ומוכן להפסיד הרבה מאוד. אני מתנגד לחוק אדלסון, וחושב שזה שיש עיתון שתומך בנתניהו בגלוי זה בסדר גמור. אבל בשוק הישראלי, זה שקיימת גורילה כזאת לוקח את המצב העולמי ומחמיר אותו.
"אם לא יחול שינוי רגולטורי קיצוני, ערוץ 10 יהיה במצב הזה כל הזמן. 9-10 אחוזי רייטינג אמורים להספיק לערוץ טלוויזיה כדי לחיות. העובדה שכלי תקשורת תלויים לקיומם באנשים שמחזיקים אותם היא מצב לא בריא".
גם לגבי עתידו של תחום העיתונות ועתידם של העוסקים בו שלח לא זורה אופטימיות. הוא רואה בעייתיות ואף סכנה "בעולם שבו בלוגר וטוקבקיסט הם ספקי מידע, בדרך שבה צורכים תקשורת וגם בתנאי העבודה הירודים של העיתונאים". או בניסוח תמציתי יותר ומעודד לא פחות: "אני שמח שרוב הקריירה שלי בעיתונות מאחוריי ולא לפניי".
אני מציע לו אפשרות ולפיה מצב העיתונות תלוי באיכות העיתונאי. העיתונאי החדש נתפס כשטחי, בור, חסר אחריות. שלח מסיט את האש לכיוון אחר: "הבעיה היא לא העיתונאי. הבעיה היא דרישות המערכת. בעיתון קלאסי של פעם, כזה שאני התחלתי לעבוד בו, נודע לך סיפור בצהריים, והיה לך עד שתיים בלילה לעבוד עליו. התקשורת החדשה, המיידית, יוצרת לחצים אדירים. עיתונאי אינטרנט מספקים אינפורמציה 24 שעות ביממה, כשטכנולוגית, הם גם מצלמים, גם מראיינים וגם כותבים. הלחץ עליהם עצום. איזה צ'אנס יש להם לעשות היום עיתונות בתנאים אתיים שלא השתנו?".
וכאן, בפעם הראשונה אבל לא האחרונה בשיחה, מבצע שלח מהלך אסטרטגי שלא כולם יאהבו: הוא מפיל את התיק על הצרכן. "מהפכת המידע הזו יוצרת אחריות של הצרכנים. מה שמתקיים בתקשורת הוא העיקרון הידוע 'מיליון זבובים לא טועים - תאכלו חרא'. אם כולם יצרכו אותו הדבר ולא ידרשו משהו אחר, לא יקרה משהו אחר. במקום לבוא בטענות לעיתונאי המסכן, שהוא קורבן של העניין לא פחות מהצרכן, אני מטיל את האחריות לאיכות גם על הצרכן".
"במחאה הזאת הציבור ער"
"המחאה הזאת שינתה את השפה", אומר שלח בהתייחסו למחאה החברתית. "אם המחירים בסופר יורדים, אם ראש הממשלה ממנה את ועדת טרכטנברג ומדבר על קיצוץ בתקציב הביטחון - זה הישג עצום. שינוי השיח הוא הסיכוי היחיד לשנות משהו בתקציב הביטחון. שינוי כזה יבוא רק מדברים כמו המחאה החברתית. וזה קרה רק בכמה שבועות, זה לא ייאמן! מה שנתניהו עושה היום מנוגד לכל אמונותיו, וזה מופלא בעיניי.
"במחאה הזאת הציבור ער. הוא לא קונה את הסחורה המשומשת שהפוליטיקאים מוכרים לנו, שאסור לנו לעסוק באיכות חיינו כי הברברים בשטח וכי אנחנו הש.ג. של אושוויץ. המערכת הדמוקרטית בישראל חזקה מאוד. יש אמונה דמוקרטית עזה בלב האזרחים. אנחנו צריכים להראות לפוליטיקאים את הדרך. אני מאמין בשלטון שמפחד מהאזרחים שלו, וזה מה שהמחאה עשתה".
*** הראיון המלא פורסם במגזין "MT" שחולק למנויי "גלובס".