גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

אפתח ב-3 הצהרות:

1. אני שמח בשמחתו של ד"ר יעקב וינרוט על זיכויו. יש לי הערכה גדולה אליו, ונעים יותר לשמוח עם אדם שזוכה; ודאי נעים יותר מאשר לחזות בשברו הנורא של עורך דין ברמתו, אילו הורשע;

2. אינני מקנא בשופט גלעד נויטל, על שהוא נדרש לדון באישום חמור כל-כך שיוחס לאישיות משפטית נכבדה, מוערכת ודומיננטית כד"ר וינרוט, הנעזר בצוות סנגורים מן השורה הראשונה, במספר שלא היה כמותו, בראשות שר משפטים לשעבר, כשהנאשם עצמו משתלט על הדיון בעצמו לעתים קרובות;

3. אינני נוטה חיבה יתרה לפרקליט המדינה, משה לדור. עניין של הדדיות. גם הוא איננו מחבב אותי יתר על המידה, והוא הראה זאת במעשים שפגעו בי אישית. אבל הדרישה הנשמעת מיד עם פרסום הכרעת הדין, כי יתפטר מיידית בשל חפזונו להגיש כתב אישום נגד אושיה נכבדה כזו מבלי לנקוט בזהירות הנדרשת - איננה מוצדקת.

יש לעשות הבחנה בין התנהלותה של הפרקליטות תחת שרביטו, והתנהלותו האישית (כפי שבאה לביטוי לפני פחות משבוע בהחלטת הביניים של השופטת ניב, במשפט הדיבה שהגיש נגדו מר אהוד אולמרט), במישור הציבורי; בהתנהגות חלק מאנשי הפרקליטות; באווירה העכורה; בפרסומים בדרך של הדלפה או מפי "גורמים בכירים" אנונימיים; באפליה בהתייחסות אל נאשמים; בהצטברות אבק על תיקים ללא טיפול; ובעוד פגמים מסוג זה - לבין החלטות מקצועיות שבמסגרת סמכותה וחובתה של הפרקליטות על-פי חוק, כמו ההחלטה להעמיד לדין את עורך הדין וינרוט.

אין לערב את חטא היוהרה ושכרון הכוח, תוך כדי שימוש חוזר ומיותר בביטוי "ספינת הדגל של הפרקליטות" (ביטוי המזמין השלכתו למים של הקברניט, כל אימת שנקרע מפרש ממפרשיה); עם החובה המוטלת על התביעה להגיש כתב אישום, וכלשון החוק: "ראה תובע... שהראיות מספיקות לאישום אדם פלוני, יעמידו לדין...", והמדד הוא: "סיכוי סביר להרשעה".

לא כישלון ולא מחפיר

בכל הכבוד הראוי, אינני סבור כי תוצאת הדיון מעידה על פגם בהתנהלות המשפטית-מקצועית של הפרקליטות במקרה זה. אפילו הזיכוי איננו נראה ככישלון "מהדהד" של הפרקליטות.

לא רק משום שאין אפילו סימן לנזיפה בפרקליטות בגוף הכרעת הדין; לא רק שאין קביעה כי לא היה מקום להעמדה לדין של ד"ר וינרוט; אלא שהתנסחותו הזהירה של השופט הנכבד - גם אם לא אמר זאת במפורש - מתפרשת על-ידי משפטנים רבים כזיכוי מחמת הספק.

זאת וגם זאת. ד"ר וינרוט עצמו, הידוע בחדות לשונו ובחריפותו, לא אמר במסיבת העיתונאים שערך אף מילה המתפרשת כנזיפה על הפרקליטות או דרישה להתפטרות מי מאנשיה.

נראה לי כי אין מדובר הפעם בכישלון מחפיר המצדיק דרישה להתפטרותו המיידית של פרקליט המדינה.

אולי אף ראויה הפרקליטות לשבח על שהיא מעזה להאשים אישים רמי-מעלה, מכובדים ומוערכים, ולא רק את "אזובי הקיר"? אולי ראויה היא לשבח על מלחמתה הבלתי מתפשרת במה שנראה בעיניה כשחיתות ויחסי הון ושלטון? אולי סברו אנשי הפרקליטות כי ישנו הבדל בין חיוב בשכר-טרחה סמלי - או אפילו ניהול תיקים בחינם - לאנשים נזקקים, לבין ניהולו - כמעט בחינם - של תיק כשהלקוח עומד לתפוס תפקיד בכיר ומשמעותי במערכת השלטון?

יש לזכור כי מדובר בתיק סבוך ותקדימי, וכי הפרקליטות תבקש לערער על תוצאתו בבית המשפט העליון.

עד להחלטתו של זה - האם מדובר רק בהתנהגות שיש בה אבק של פגם מוסרי, או שהיא מהווה עבירה פלילית - יש להמתין עם אווירת ה"עליהום" כנגד פרקליט המדינה ואנשי פרקליטות מיסוי וכלכלה. לפחות בעניין זה.

ומילה נוספת. טוב תעשה הפרקליטות אם תתפנה עתה להחליט בעניינו של שופט מוערך של בית המשפט העליון, שיצא לחופשה מאונס וממתין להכרעתה בתום החקירה המשטרתית. גם הוא ודאי מודאג ונסער, בהיעדר החלטה בעניינו, ומגיע לו - ולנו - לדעת האם יואשם או יחזור אל הכס. ראו כמה כוח יש בידי הפרקליטות ועד כמה עליה להיזהר ולהפעילו בחוכמה, בשיקול-דעת, ללא משוא-פנים, אך גם ללא הרגשת עליונות.

הכותב הוא שופט בית המשפט המחוזי בדימוס.