לא רבים יודעים זאת, וזה לא מצוין בלוח השנה, אבל חשוון הוא חודש הגנאלוגיה היהודי הבינלאומי. איך בדיוק חוגגים את המועד? ובכן, אין כללי טקס קבועים או מאכלים חגיגיים. מה שעושים הוא להעמיד קומקום על הגז, לחכות שישרוק, וללגום כוס תה בנחת עם הסבא, עם הסבתא או עם הדודה, ולשמוע באריכות על השושלת המשפחתית: על תלאות המלחמה, על קשיי העלייה, על האח המצחיק ועל הכבשה השחורה, ואיך בת הדודה הרביעית מצד אימא שברה לכולם את הלב במעברה.
גנאלוגיים מתקדמים יותר לא יסתפקו רק בסיפורים מרתקים מסביב לשולחן, והם גם ינברו באלבומי תמונות ישנות, יבקשו להוציא מהבוידעם מסמכים רשמיים שהצהיבו, וייצרו קשר עם קרובים רחוקים מארצות אחרות. רובם המכריע גם יגלשו לאתר מיי הריטג' ((My Heritage, הפורום השני בגודלו בעולם לגנאלוגיה, שפרץ בשנת 2005 ומאז נוגס בשוק בעקביות תוך שהוא רוכש חברות אחרות. באופן לא כל-כך מפתיע, האתר המצליח הוא פרי פיתוח יהודי ישראלי.
במיי הריטג' יפתחו הגנאלוגיים אתר משפחתי ויבנו אילן יוחסין, יעלו תמונות, ויזמינו את כל המשפחה לעדכן ולהתעדכן בעץ המסתעף. טכנולוגיה שמצליבה מידע בין אילנות יוחסין בשפות שונות גם תעזור להם לפתור תעלומות ולמצוא גילויים חדשים.
בארצות הברית, מלמדים נתונים שונים, הגנאלוגיה הפכה לתחביב השני בפופולריותו אחרי גננות. על מצב התחביב הזה בישראל יכול ללמד פורום שורשים משפחתיים בתפוז, שיחגוג בדצמבר עשור לפעילות תוססת. בעולם החרדי אילנות יוחסין הם מפעל חיים, ושושלות רבנים מתועדות בדקדקנות בעיקר מטעמי ייחוס משפחתי ושידוכים. אבל הייחוס הוא לא זה שמעסיק את רוב העוסקים בדבר, יהודים או לא יהודים, שמגיעים אל התחום בדרך כלל כי משהו קורא להם לגלות את עברם, לא פעם רק כדי לגלות יותר טוב את עצמם. בדקנו עם גנאלוגיים מתקדמים ועם אנשי מפתח בענף מה פשר החיידק הזה שמסוגל לשנות גורלות, לאחד משפחות, ואף לשלוח אותך לקצה השני של העולם רק כדי לחבר עוד חתיכה בפאזל המשפחתי.
"מורשת מסודרת לדורות הבאים"
סיני זילבר > עוסק במחקר גנאלוגי מ-1994
אישי > בן 54, נשוי 3, מתגורר בקריית אונו
למה התחלתי: זה התחביב שלי, יש אנשים שאוספים בולים - אני אוסף קרובים. מעניין אדם מאיפה הוא בא ומה מקורותיו, וזאת הסיבה האובייקטיבית. הסיבה השנייה היא חלום שיש לי לחבר את כל היהודים לעץ שורשים אחד ולראות איך כולם קרובים; אני יודע שזה חלום אוטופי. סיבה נוספת לכך שאני עושה את זה היא כדי להשאיר מורשת מסודרת לדורות הבאים.
איך התחלתי: נכנסתי לתחום בשנת 1994 בעץ משפחה, שכמו אצל כל אחד מתחיל עם עשרה אנשים. יש קושי מאוד גדול בגנאלוגיה יהודית משום שהיהודים זה עם נודד ממקום למקום, ובעבר לא היה מרשם אוכלוסין בארצות אלא רק ברמה של עיר. אז אם יום אחד קמת ועברת לעיר אחרת אין סיכוי לגלות איפה גרת לפני כן. בעיה נוספת היא שהיהודים נהגו לרמות במרשמים השונים בגלל הצבא - הפולני והרוסי; הם נהגו לשנות ברמייה את תאריכי הלידה כדי לא ללכת לצבא של הצאר. בעיה שלישית היא שאת שמות המשפחה התחילו להגדיר במאה ה-16, היהודים היו האחרונים לאמץ את המנהג הזה.
מה גיליתי: שאני קרוב משפחה של גולדה מאיר ושל חיים ויצמן.
כמה רחוק הגעתי: העץ שלי באתר מיי הריטג' מונה כבר למעלה מ-7,500 בני משפחה. אני מתעד את אבות-אבותיי ואת אבות-אבותיה של אשתי וצאצאיהם ובני זוגם של צאצאיהם - זאת ההגדרה שהגדרתי מראש לעצמי במחקר, כדי לא להתפזר. הדור הכי מוקדם ומתועד שהגעתי אליו הוא משנת 1740 בפולין, בענף של סבא של אשתי, משפחת זילברשץ, שמהווה 3,000 בני משפחה מהעץ.
רגע מרגש: באחד האתרים של גנאלוגיה יהודית כתבתי לפני שבע שנים את שם סבי, משה נובק, שהגיע מהעיר פינסק בבלרוס. קיבלתי מייל שהיה אמנם כתוב באנגלית אך בלתי קריא, ורגע לפני שמחקתי אותו שמתי לב שמופיע במייל השם של סבי, נובק. השבתי וביקשתי פרטים נוספים, ובמייל השני שוב האנגלית לא הייתה ברורה, אבל ראיתי אזכור לשמות נוספים של בני דודים שלי, ואז נדלקה לי נורה; הבנתי שיש שם משהו. התברר שמדובר ביהודי רוסי שהיגר לגרמניה ולא יודע אנגלית, אז הוא השתמש בתוכנת תרגום לא כל-כך מוצלחת מרוסית. לאחר יומיים התכתבתי עם בן דוד שלו, שדובר אנגלית טובה, והתגלה לי ענף שלם של המשפחה של סבא שלי מצד הדודה שלו שלא ידעתי על קיומה. התברר שנוצר איתם נתק במהפכה ברוסיה במאה ה-17, ושהיום יש להם כ-300 צאצאים החיים ברוסיה, בארצות הברית וגם בישראל. בתוך חודש נפגשתי עם אחת הבנות, שגרה בכרמיאל. היא הייתה בת 90 ונפטרה שנתיים מאוחר יותר, אבל עד היום אנחנו שומרים קשר עם בני המשפחה. דרך המחקר נוצר קשר בין שני ענפים במשפחה שלא הכירו זה את זה קרוב למאה שנה.
עצה לגנאולוג המתחיל: באופן כללי אפשר לחלק את הגנאלוגיה לשתי שיטות מחקר - פסיבי ואקטיבי. בפסיבי שמים את השם שלי ואת השמות שאני מחפש והערים שמהן באו בני המשפחה באתרים שונים ובלוחות מודעות של אתרים ייעודיים. בעקבות כך מתחילה תכתובת מיילים ויש גילויים. במחקר האקטיבי יש אפשרות ללכת לארכיונים, לשכור חוקרים פרטיים, למצוא ספרים ותעודות. הרבה פעמים נתקלים בקיר, אבל פתאום מוצאים איזה קצה חוט ומגלים ענפים שלמים וסיפורים מרתקים.
"הסבים שלי פשוט מחקו את העבר"
ארנון הרשקוביץ > מנהל פורום שורשים משפחתיים בתפוז
אישי > בן 63, נשוי 3, מתגורר בארצות הברית למטרות פוסט דוקטורט
למה התחלתי: טכנית, הטריגר היה כשסבתא שלי נפטרה ושמתי לב שאנחנו לא יודעים יותר מדי על המשפחה, ומשם נסחפתי. אבל בראייה לאחור ובכנות תמיד התעניינתי בסיפורים המשפחתיים, ואף פעם לא סלדתי מחתונות משפחתיות עם בני דודים רחוקים; המשיכה לנושא תמיד הייתה שם.
איך התחלתי: הקמתי את פורום השורשים המשפחתיים ב-1 בדצמבר 2001 ואוטוטו אנחנו חוגגים עשור. זה קרה בעקבות המחקר הפרטי שלי שהתחלתי שנתיים קודם, שבמהלכו הייתי מאוד מחובר לאינטרנט, ושמתי לב שכל המקורות הגנאלוגיים הם באנגלית אבל אני פוגש בהם הרבה מאוד ישראלים. היה נראה לי לא הגיוני שאין מקום בעברית שבו נוכל לדבר. הצעתי לתפוז להקים פורום כזה והם הזמינו אותי למשרדים שלהם, ובלי לשים לב מצאתי עצמי מתנדב לנהל את הפורום. זה התחיל מחודש ניסיון ונמשך עד היום.
מה גיליתי: המשפחה שלי משני הצדדים היא ממזרח אירופה, אבל רובם הגיעו לארץ מוקדם. נקודת המפתח במחקר שלי הייתה ההבנה שגם במשפחה שלי הייתה שואה, וזה מעולם לא עבר לי בראש, הרי כולם הגיעו קודם למלחמה ובבית אף פעם לא הזכירו את השואה. תוך כדי המחקר למדתי שלסבא ולסבתא מצד אימא, לכל אחד מהם, היה אח או אחות שנספו בשואה, וההורים של הסבא כנראה גם נספו. פתאום השואה התחברה למשפחה, וזה היה מאוד דרמטי מבחינתי. הסבים שלי הגיעו לארץ כחלוצים צעירים ופשוט מחקו את העבר. סבי תמיד היה אומר שהוא נולד מבוגר. אולי היה בזה גם עניין של רגשות אשם.
כמה רחוק הגעתי: לפני שבועיים חציתי את קו 4,000 האנשים בעץ המשפחה. הענפים המוקדמים ביותר בעץ הם מצד אשתי, ועומדים על תחילת המאה ה-19 בפולין, וענף אחר, מוקדם יותר, הוא מסוף המאה ה-18 בטורקיה.
רגע מרגש: סבא שלי מצד אימא לא דיבר מעולם על משפחתו, וזאת הייתה תעלומה גדולה. לאחר שהוא נפטר מצאנו שקית מכתבים ששלחו אליו לאורך השנים מארצות הברית. מקריאה ראשונה עלה שזה מבני דודים ראשונים שלו שמעולם לא שמענו עליהם. הצלחתי לאתר אותם ואת צאצאיהם, ואף נפגשתי איתם לפני כמה שנים בארצות הברית. זה היה מדהים, כי זאת משפחה ממש קרובה. אז התברר שאחת מהם שומרת אצלה בבוידעם מכתבים מאוקראינה של סבתא שלה, שהיו כתובים ביידיש משנות ה-20 וה-30. תרגמתי את מה שכתוב בהם, וגיליתי שאלה מכתבים שנשלחו אליהם מההורים של סבא שלי והם שמרו את זה אצלם כל השנים. התוכן היה קורע לב. המשפחה מאוקראינה כותבת למשפחה מארצות הברית שהיא מבקשת עזרה בכל מה שאפשר, ואלה מארצות הברית נאלצים לסרב כי גם אצלם קשה.
עצה לגנאלוג המתחיל: כדי להתחיל במחקר המשפחתי חייבים להתחיל במעגל הקרוב - הורים, סבים, דודים, כל מי שיכול לדעת משהו. מומלץ לתעד תאריכים משמעותיים כמו לידות, נישואין ופטירות ואת מקומות התרחשויותיהם. צריך לנסות להבין את המסלול שעברה המשפחה, לאסוף תמונות ומסמכים ולסרוק אותם. צריך לזכור שככל שעולים במעלה הדורות גדל משמעותית מספר הענפים המשפחתיים, וכל אחד מן הענפים הללו הוא בעל סיפור שונה מזה של האחרים. את המידע שמצטבר יש לתעד בתוכנה ייעודית מההתחלה, כדי לנהל מחקר מסודר. חשוב לזכור שמחקר משפחתי זאת משימה סבוכה וארוכת טווח, זה מסע מופלא.
"אתה לא יודע לאן זה יוביל אותך"
גלעד יפת > מייסד ומנכ"ל אתר My Heritage
אישי > בן 41, נשוי 3, מתגורר במושב בני עטרות
למה התחלתי: אחד הדברים שהניעו אותי לתחביב היה גאווה משפחתית לגבי אבותינו הקדמונים. למשל, היו מספרים כל הזמן שהאח של סבתא שלי היה אלוף ישראל בשחמט. בתור ילד אני זוכר שאצלנו בארוחות הערב המשפחתיות היו מדברים על היסטוריה ועל ארכיאולוגיה, וזה עושה חשק כי נותנים לך קצה חוט והרבה פעמים לא יודעים יותר מזה.
איך התחלתי: כמו הרבה אנשים בארץ עשיתי בכיתה ז' עבודת שורשים, וממש נדבקתי בווירוס. רציתי לחזור לזה מתישהו, אבל לא היה לי זמן. מיד אחרי הצבא התחלתי בקריירת היי-טק בעמק הסיליקון. כשחזרתי לארץ התחתנתי ושאלתי את אשתי הטרייה מה דעתה שאקח חצי שנה הפסקה מהחיים ואשקיע אותה בתחביב שלי. אלא שבמקום לנוח עשיתי דברים הזויים, כמו לנסוע לקרובים מכל העולם ולראיין אותם. הייתי הולך לבתי קברות כדי לגלות את שמות האבות על המצבות, ונברתי בספרים ישנים. לכל מקום הבאתי לפ טופ וסורק נייד, ואחר כך הייתי שואל קרובים אחרים על התמונות שסרקתי. מכאן עלה לי הרעיון לטכנולוגיית זיהוי פנים שיש כיום באתר מיי הריטג'. מה גיליתי: תוך כדי המחקר המשפחתי שלי נחשפתי לפרשייה שקשורה לחטיפה ולרצח שקרו בעיירה יהודית בבלרוס בתחילת המאה ה-20. אני חושב שפענחתי את זהות אחד האנשים שמעולם לא נמצא או נשפט. בעתיד אני מתכנן לכתוב על הפרשייה הזאת ספר.
גיליתי גם שבמאי הסרטים הבריטי מייק לי הוא בן דוד לא כל-כך רחוק שלי, ושהוא שינה את השם שלו ממייק ליברמן.
כמה רחוק הגעתי: אילן היוחסין שלי עומד כיום על 3,000 איש, והגעתי בנקודה הכי מרוחקת לשנת 1777.
אתר מיי הריטג': חשבתי שכמוני ודאי יש הרבה אנשים שכדאי לעזור להם לשמר ולגלות את האוצר המשפחתי שלהם. בחצי שנה הזאת גם בדקתי את השוק כי רציתי לתעד את המחקר שלי באינטרנט אבל לא מצאתי אתר או מערכת שייתנו לי מענה על הצרכים שלי כמשתמש. אני מהנדס תוכנה בוגר הטכניון ועלה לי הרעיון להקים סטארט-אפ שנובע מהתחביב שלי. הקמתי את האתר ב-2003 וזה הפך למפעל חיים בלי שידעתי לקראת מה אני הולך. חשבתי שזאת תהיה חברה של איש אחד, אבל היום יש לנו 75 עובדים והחברה כל הזמן מתפתחת לכיוונים מעניינים שלא צפיתי מראש.
החלטה שהתגלתה כחשובה הייתה לתת את המוצר חינם ולבחור במודל שנקרא פרימיום, שבו משתמשים במוצר בחינם עד גבול מסוים ומעבר אליו צריכים מנוי בתשלום. זה אפשר לנו לשבש את השוק שהיה כמעט מונופול בידיים של אנססטרי (אתר גנאלוגי שמנוהל על ידי קהילת המורמונים בארצות הברית, צ' ק'). באתר יש שישים מיליון משתמשים רשומים, עשרים מיליון אילנות יוחסין, קצב גידול של מיליון פרופילים ביום ו-38 שפות. עצה לגנאולוג המתחיל: במחקר שורשים אתה יודע איפה אתה מתחיל אבל אתה לא יודע לאן זה יוביל אותך, המציאות עולה על כל דמיון. אצל כל מי שעוסק בזה מתגלים דברים מרגשים, וזה תחביב מספק. אבל צריך להביא בחשבון שאפשר למצוא גם טרגדיות, אז מי שיוצא לחקור את משפחתו צריך להביא בחשבון שהכול יכול להיות.
"מזל טוב: אתה אזרח אמריקאי"
יורגן אולט > עוסק במחקר גנאלוגי במטרה למצוא פרטים על אביו הביולוגי
אישי > בן 64, מתגורר בגרמניה
למה התחלתי: לפני שלושים שנה, כשהתחתנתי, שמעתי לראשונה מפקידה בכירה במשרד הפנים שמר אולט הוא לא אבי האמיתי, ושעל-פי הרישומים זה אינו שם משפחתי. אבל את החיפוש אחרי אבי האמיתי התחלתי רק בשנת 2002, כשמצאתי קופסת מכתבים ותמונות שהיו שייכות לו. גיליתי את שמו של אבי האמיתי ושהוא אמריקאי, ובארכיון של עיתון מקומי בצפון קרוליינה מצאתי שהוא מת ב-1998. עם המידע הזה הלכתי לקונסוליה האמריקאית בפרנקפורט בגרמניה, וביקשתי את עזרתם. הם אמרו שאם הוא היה בצבא אז הכול רשום, אבל אי-אפשר לגשת לתיקים האלה.
איך התחלתי: במחקר באינטרנט, תחילה באתרי גנאלוגיה כמו האתר אנססטרי של המורמונים, ותוך כדי העבודה הגעתי לאתר מיי הריטג'. דרכם מצאתי בן דוד שביעי שלי בדרום קרוליינה, ודרכו גיליתי מאות קרובי משפחה שלא ידעתי על קיומם. בזכות האתר המחקר שלי תפס תאוצה.
מה גיליתי: שאבי היה חייל אמריקאי שהגיע לגרמניה ב-1945, הכיר את אמי, והיה מבקר אצלה במשך שלוש שנים. המשפחה של אבי מתחילה במאה ה-17, והיא חלק מהשורשים של ארצות הברית - אבותיו היו שבט הריינולדס, משפחת הטבק המפורסמת מוירג'יניה. עוד גיליתי, שהמשפחה של סבתי האמריקאית מתגוררת בגרמניה, רק חצי שעה נסיעה ממקום מגוריי. הפתעה נוספת חיכתה לי בקונסוליה האמריקאית; חזרתי להודות להם על העזרה ושיתפתי אותם בגילויים, ואז הם הודיעו לי שאני אזרח אמריקאי מלידה ונתנו לי דרכון אמריקאי.
רגע מרגש: לא ידעתי אם אבי התחתן שנית, אם היו לו אחים או ילדים אחרים, ורציתי לגלות עוד פרטים. יצאתי לטיול הראשון בארצות הברית ב-2004 עם הדרכון האמריקאי החדש שלי. מצאתי את הקבר של אבא שלי בבלאק מאונטיין, שזה בית קברות צבאי, וראיתי שהוא מת יום לפני יום הולדתי. כשאבא שלי פגש את אימא שלי הוא נתן לה מילון כדי שתלמד את השפה. כשהלכתי לבית ספר ולמדתי אנגלית המורה אמר לאימא שלי שאני מדבר אנגלית שגויה, ושהמילון שיש לי לא טוב. מובן שזה מפני שזה לא היה מילון אנגלי-גרמני אלא אמריקאי-גרמני. אז לא ידעתי שזה המילון של אבא שלי; עדיין יש לי האוצר הזה.
"גילינו משפחה מופלאה"
רוני גולן > עורך דין, חבר באגודת הגנאלוגיים המקצועיים (APG), עד מומחה במשפטי ירושה
אישי > בן 53, נשוי 1
למה התחלתי: גנאלוגיה זה תחום של ידיעת שפות, תרבות, בילוש, משפט והיסטוריה. התחום מושרש בעם היהודי, וזה חושף ופותח לכל-כך הרבה סיפורים מעניינים. מ-2005 אני עוסק בגנאלוגיה באופן מקצועי, ומבצע מחקרים גם עבור אחרים. אני עובד עם בתי המשפט ומשמש כעד מומחה מטעם בית המשפט בתיקי ירושה. ישנם תיקים שבהם אנשים טוענים שהם היורשים היחידים, אז אנחנו עורכים בדיקה אם זה נכון או שמא יש יורשים אחרים, וקורה שמתברר שיש יורשים קרובים יותר שזכאים לירושה.
איך התחלתי: התחלתי את המחקר המשפחתי שלי ב-1985, ועדיין בכל שנה אני מגלה עוד טפח.
מה גיליתי: במהלך המחקר שמעתי מאמי שכל משפחתה נספתה בשואה, למעט אחות אחת. הייתה להם גם דודה שהיגרה לשיקגו בארצות הברית לפני השואה, ואחרי השואה הם ניסו למצוא אותה ללא הצלחה. זה כמובן הצית את דמיוני, ונסעתי לשיקגו ב-1988. אז עדיין לא היה אינטרנט ולא הצלחתי למצוא אותה. לקח לי עוד עשר שנים עד שהאינטרנט פרץ לחיינו, ואיתרתי את בניה של הדודה חנה בשיקגו. אימא שלי כל חייה חיפשה את הדודה חנה, גם כדי לדעת אם יש לה תמונות של המשפחה כי לאמי לא היו כלל תמונות של הוריה ושל אחיה שנספו בשואה. באורך פלא אחד הבנים של הדודה חנה שמר לאחר מותה את כל התמונות המשפחתיות, וגם את תמונות המשפחה שנספתה ושהוא בעצמו לא הכיר. אנחנו בקשרים הדוקים איתם מאז, גילינו משפחה מופלאה.
כמה רחוק הגעתי: העץ שלי מונה כמה אלפי בני משפחה.
רגע מרגש: ב-2003 פגשתי אישה בשנות ה-60 לחייה, תושבת תל אביב. בשיחה איתה התברר שהיא לא יודעת מה שמה, איפה נולדה ומי הוריה. היא הגיעה לארץ כיתומה לאחר השואה ואומצה בקיבוץ, וכל החיים שלה היא מחפשת את זהותה. לכאורה זה מקרה אבוד, כי עברו כל-כך הרבה שנים, אבל בכל זאת נרתמתי לעניין. התחלנו מהקיבוץ, וכך הלכנו לאחור. הצלחנו לגלות את רשימת הנוסעים באונייה שבה היא הגיעה ב-1946, וראינו שהיא השתייכה לקבוצת הילדים הראשונה שהאנגלים נתנו להם להיכנס לארץ אחרי השואה, עם אישור מיוחד ליתומים מתחת לגיל 18. כיוון שידענו שהם יצאו מברלין ריכזנו שם מאמצים, והצלחתי לאתר רשימות מבית יתומים שהיא מופיעה בהם. מהרשימות גיליתי את שמות ההורים והגעתי לתעודות הלידה. בעקבות המחקר התעורר אצלנו חשד שהיו לה אחיות ושהיא לא ילדה יחידה. הגענו לשתי אחיות שלה שגרות בגרמניה. היה איחוד משפחתי בניגוד לכל הסיכויים.
עצה לגנאולוג המתחיל: ההבדל בין גנאלוג חובב למקצועי הוא שהמקצועי חייב לאמת את הממצאים על-ידי מקורות בלתי תלויים, ולהעריך את נאמנות המידע שמגיע אליו מבני משפחה. למחקר פרטי זה אמנם מספק, אבל אם רוצים להגיע לממצאים אובייקטיביים צריך לאמת את העובדה ולגלות מתי הדוד נולד ומה עלה בגורלו. הרבה גנאלוגים חובבים עוסקים בתחום בצורה מאוד מקצועית, עם שיטות עבודה ועם תיעוד. גנאלוג מקצועי מתעד את כל הפעולות והצעדים שלו ביומן מחקר.