מי שעוקב אחרי מנכ"ל פרטנר הנכנס, חיים רומנו, לא יכול שלא להתרשם מעובדה אחת בולטת בדרך העבודה שלו. האיש יודע מה הוא רוצה. הוא יודע איך שירות הלקוחות שלו צריך לעבוד, הוא יודע מה דורשים בעלי המניות ובעל השליטה, והוא יודע מה הוא צריך לתת ללקוחות. וכשיודעים לאן רוצים להגיע - כל הטקטיקה של איך לעשות את זה מתבהרת, והיעדים נראים בבירור.
הסיפור המוזר מאחורי המהלך לפיטורים של מאות עובדים, הוא שלפני כחצי שנה פרטנר גייסה 600 עובדים חדשים. תחת יעקב גלברד, המנכ"ל שעזב, ותחת יעקב קדמי, סמנכ"ל השיווק, הונהגה מדיניות נתח שוק פרועה, שהסתמכה על הרצון לגייס כמה שיותר לקוחות בעקבות המהלך לביטול קנסות היציאה.
בפרטנר יש הנחה סמויה שהמותג שלהם החזק ביותר, ושהמותג החזק יביא לכך שהמוני מצטרפים יתדפקו על דלתות החברה, אם רק יסירו את הכבלים והם יוכלו לעבור מחברה לחברה. הנחה זו התבררה כשגיאה חמורה, מכיוון שהמותג של פרטנר נחלש, ומשום שלקוחות שמחפשים מחיר נמוך יותר, יכלו לנטוש לכל אחת מהמתחרות שהציעה הצעות לא פחות טובות.
במילים אחרות, פרטנר דרדרה את כל השוק הסלולרי מבלי שהשיגה כלום. מה גם, שאף מתחרה חדש לא נכנס לשוק, ולכן לא הייתה סיבה אמיתית לפתוח במלחמה מוקדמת.
סיבה לאופטימיות
עניין נוסף שמשתנה בצורה חד-משמעית אצל רומנו הוא המאבק ברגולציה. המנכ"ל הנכנס לא נאבק במשרד התקשורת, וזהו שינוי של 180 מעלות לעומת המדיניות הקודמת. הוא ייאבק, הוא ינסה להסביר, אבל הוא לא ייכנס לעימותים קשים כמו שאפיינו את קודמיו, ושהיו נהוגים אצל בעל הבית אילן בן-דב.
רומנו הבין שאסור לפרטנר לצאת נגד המהלכים שעושה הרגולטור - ונתפסים בעיני הציבור כחיוניים וכטובים - מפני שאם תנהג כך, תחזק את העמדה השלילית כלפיה. זה לקח שילווה את פרטנר במאבקים הבאים שעוד נכונו לה מול משרד התקשורת.
ומה עוד מצא רומנו? הוא מצא בעיקר חברה שהאווירה בה לא מטוהרת. בפרטנר התקשו לקבל את גלברד; הוא נתפס בעיניהם ככחול, דהיינו כמנכ"ל פלאפון לשעבר. זה כמובן סימבולי, אבל לסמלים יש משמעות. רומנו נתפס כאחד משלהם, ככתום. אמנם למפוטרים זה לא יעזור, אבל לעתיד זו סיבה לאופטימיות.