אני זוכר את עצמי צופה לפני המון שנים ברובין ואן פרסי במשחק ילדים ברוטרדם, כשהוא בן 11, עם בלורית לא מסודרת ושחורה כפחם, עוקף את השוער במיומנות של שחקן בוגרים ומגלגל את הכדור לרשת. גדלתי בהולנד ותמכתי בנבחרת האורנג' בכל מהלך חיי, ובמשך שנים חיכיתי שוואן פרסי יהפוך למה שכולנו בהולנד תמיד ציפינו. ועכשיו ואן פרסי בהחלט מצליח לכבוש את הפסגה האישית שלו בארסנל, אולי אפילו יותר מכך. זה בדיוק הזמן לשרטט את מתווה הקריירה שלו, ואת הדברים שהובילו אותו עכשיו, בעונת 2011/12, להפוך לפנומן כדורגל.
***
בשנות נעוריו ברוטרדם, ואן פרסי היה נער מתבגר זעוף. העובדה שגדל בבית עם אב חד-הורי, ניתבה את ההיפר-אקטיביות שלו אל עבר טיולים עם כדור מסביב לעיר (על בית ספר לא היה מה לדבר: ואן פרסי היה ילד מופרע שסולק מהכיתה כמעט על בסיס יומי). הוא בילה שעות על גבי שעות במשחקי רחוב עם ילדי המהגרים, ועד היום ניתן להרגיש מבטא מרוקאי קל בהולנדית שלו (הולנדית שמידרדרת כעת, אחרי 7 השנים הרצופות שלו באנגליה). הוא פיתח את יכולת השימוש שלו ברגל שמאל בצורה אובססיבית, אבל הזניח את רגל ימין, לה הוא נהג לקרוא "רגל השוקולד שלי".
כשהגיע לבוגרים של פיינורד, לאף אחד במועדון לא היתה יותר מדי סבלנות לילד השחצן עם הבלורית המצחיקה. בראיון לסרט דוקומנטרי עליו של העיתונאי הנק ספאן, ששודר לאחרונה בטלוויזיה ההולנדית, אמר ואן פרסי: "לא הייתי באותה תקופה בן אדם מספיק טוב". אבל הוא היה מספיק רברבן: "אני טוב יותר מכולם", הוא אמר פעם בחדר ההלבשה למאמן. והוא הרשה לעצמו להפר משמעת: במקרה אחד הוא הגיע למשחק באיחור של שעה אחרי ש"שכח" ש-18 שעות לפני שריקת הפתיחה הזיזו את השעונים; בפעם אחרת הוא החליט "לגנוב" בעיטה חופשית מהמומחה הקבוצתי לעניין, פייר ואן הוידונק (הבעיטה של ואן פרסי אפילו לא עברה את החומה). ואן פרסי היה באותה תקופה בגדר פוטנציאל ותו לא, שפיתח אובססיה מיותרת לביצוע תרגילים עם הכדור. הוא אמנם עזר לפיינורד לזכות בגביע אופ"א ב-2002, כששיחק כקשר שמאלי, אבל אפילו במעמד הזה הוא קיבל כדורים (אחרי שביצע אפס תנועה) ובחר לבצע דריבלים חסרי סיכוי מול מגינים מנוסים.
פיינורד שמחה לארוז את המטרד הזה ב-2004, ושלחה אותו לארסנל בתמורה ל-4.5 מיליון אירו.
ואן פרסי במדי פיינורד ב-2002
***
ואן פרסי נחת בלונדון כשהוא לא מוכן עדיין לשחק בטופ האירופי. לו ולאשתו ההולנדית-מרוקאית היה קשה להסתגל לחיים באנגליה, ואת עיקר הכותרות הוא תפס לא בגלל הכדורגל אלא אחרי שהפך את הב.מ.וו שלו לטוטאל-לוס. למזלו, ארסנל העסיקה הולנדי מבוגר יותר שענה לשם דניס ברגקאמפ. "הכל היה נכון אצל האיש הזה", ואן פרסי אמר. "הצורה שבה הוא התנהג, הרוגע, כמו דמות מיסטית". יום אחד ישב ואן פרסי בג'קוזי במתחם האימונים של ארסנל וצפה מהחלון בברגקאמפ מתרגל פאסים עם מאמן כושר ושני נערים בני 15 ו-16. ואן פרסי נשאר במים שקימטו לו את העור במשך 45 דקות, רק כדי לראות את ברגקאמפ מוסר פס אחד לא-מושלם. זה כמובן לא קרה. "אני גם יכול למסור ולשחק כדורגל, אבל האיש הזה היה כל כך נחוש, כל כך ממוקד, וחשבתי לעצמי, 'אתה חייב לעשות כמה צעדים גדולים קדימה כדי להגיע לרמות שלו'. מאותו רגע, התחלתי לבצע כל תרגול, כל אימון, במחויבות של 100 אחוז. הייתי מתרגז על כל טעות קטנה שלי, כי רציתי להיות ברגקאמפ".
זה לא היה רק ברגקאמפ: כשוואן פרסי הצטרף לארסנל, היא היתה אחרי רצף של 49 משחקים ללא הפסד, אולי הקבוצה הכי גדולה בתולדות הפרמיירליג, שזכתה לכינוי "הבלתי מנוצחים". המועדון הזה הציב רף גבוה לפרא כמו ואן פרסי הצעיר. הבלם סול קמפבל אמר לוואן פרסי שהוא חייב כל הזמן להיכנס לרחבה, להפוך אותה לטריטוריה שלו, כי שחקני הגנה לא אוהבים את זה. כשוואן פרסי הרגיש שהוא לא מיישם מספיק את העצה הזאת, הוא תלה פתק על הלוקר שלו בחדר ההלבשה, עליו כתב: "תיכנס כמה שיותר לרחבה. הרחבה היא הטריטוריה שלך".
היה לו רק מה להוכיח בארסנל הגדולה, מה שגרם לו לעיתים קרובות, כך הוא מודה, "לבעוט במקום למסור, למרות שראיתי שיש שחקנים פנויים יותר ממני". ואן פרסי היה צריך להוכיח את הערך שלו לקבוצה. הגולים שהוא כבש "לא העניקו לי אושר, אלא יותר תחושות של הקלה".
ואן פרסי חוגג שער. אושר או הקלה?
***
המונדיאל בקיץ שעבר כמעט היה רגע התהילה הגדול ביותר של ואן פרסי, אבל הולנד הפסידה לספרד בגמר. חוץ מזה, מבחינה אישית היה לוואן פרסי טורניר רע. "כמה שקשה לי לקבל את זה, הייתי רחוק מהשיא שלי", הוא הודה. כמו כל נבחרת הולנד בקיץ הזה, ואן פרסי חסה בצלו של ווסלי סניידר, שהגיע לטורניר אחרי עונת טרבל מדהימה עם אינטר והפך לכוכב הבלתי ניתן לערעור של הנבחרת. ואן פרסי לא ממש הסתדר עם סניידר וכינה אותו "הדרדס". סניידר, בתגובה, מיעט לחלק מסירות לוואן פרסי במהלך המשחקים.
למרות החוויה הלא סימפטית בדרום אפריקה, ואן פרסי יצא מהמונדיאל ככדורגלן בשל ושלם יותר. "התבגרתי במהלך הטורניר. למרות שלא הייתי טוב, בטורניר הבנתי שלא חסר לי הרבה כדי לשחק ברמות הכי גבוהות", אמר. ובעונה הקודמת, לאחר המונדיאל, הוא התחיל לקחת את המושכות בארסנל. הוא כבש 22 שערים ב-33 הופעות אשתקד, וגם שורה של פציעות לא הצליחה לעצור אותו. מאז תחילת שנת 2011, אוחז את ואן פרסי טירוף מוחלט: הוא כבש 29 שערי ליגה עבור ארסנל.
הנתון האחרון מדהים במיוחד על רקע העובדה שהרוטרדמי ההיפר-אקטיבי שיחק בשנותיו הראשונות בקריירה כשחקן אגף, או כקשר מאחורי החלוץ. אבל ארסן ונגר החליט להפוך אותו במהרה לחלוץ בארסנל, כמו שעשה לפניו לשחקן שענה לשם תיירי הנרי. ואן פרסי הצליח בהדרגתיות לשפר את הבעיטה שלו ובמקביל ממשיך להיות יוצר מצבים נפלא. את העונה שעברה סיים לא רק כשחקן הבולט בפרמיירליג מבחינת בעיטות שדה אל עבר השער (לפי נתוני Opta) - הוא גם דורג במקום השמיני בליגה בפרמטר של "יצירת מצבים". המתנה הכפולה הזאת שהוא נהנה ממנה היא נדירה.
ואן פרסי הצליח להתמודד כמו שצריך עם האובדן בתחילת העונה של שניים מספקי הכדורים העיקריים שלו בארסנל, ססק פברגאס וסמיר נאסרי. הצרפתי הקטן היה חבר של ואן פרסי, והוא בוודאי הזכיר לו את משחקי הרחוב ברוטרדם עם חבריו המהגרים מצפון אפריקה שהעריצו את אומנות הדריבל. אבל עורק-החיים של ואן פרסי היה פברגאס. "ססק הוא אחד מהכי איטיים כאן, ובכל זאת הוא המהיר מכולם", ואן פרסי תיאר פעם את הספרדי. "אם הוא משחק, אני יודע שאקבל שלושה-ארבעה מצבי כיבוש בכל משחק".
***
כמובן שגם לוואן פרסי עברו בראש מחשבות לעזוב את ארסנל. אבל מצד שני הוא נהנה בביתו החדש ברובע המפסטד בלונדון. המשפחה שלו כבר הסתגלה לחיים בבריטניה, והוא רוצה להיות לפחות לעונה אחת מלאה הקפטן של ארסנל והדמות המובילה בחדר ההלבשה שלה. בכל זאת, לקח לו שנים להגיע למעמד במועדון. הנק ספאן, יוצר הסרט הדוקומנטרי על ואן פרסי, אומר: "חשוב לוואן פרסי לדעת שמעריכים אותו. עמוק בפנים הוא עדיין סובל מחוסר ביטחון". בארסנל החדשה, ניתן לצפות בוואן פרסי מדבר לעיתים קרובות במהלך משחקים עם חבריו לקבוצה ומחלק להם הוראות.
ואן פרסי מבין שכרגע הוא בפיק שלו, ושממש עכשיו, בסתיו הנוכחי, כשהוא לא סובל מאף פציעה ולא צריך להחזיר לעצמו את הכוחות אחרי טורניר בינלאומי מתיש בקיץ - הוא כנראה חלוץ הרחבות הטוב ביותר בעולם.