בואו נחזור קצת אחורה בזמן. לשבוע שלפני הכרעת הדין של העליון בפרשת קצב. נניח שמאיזו סיבה בלתי מובנת היתה למי מכם דעה שהאיש חף מפשע וזכאי. ונניח שאותו אחד מכם שחושב כך - נגיד, את או אתה - התבטאת בעניין בציבור או עם החברים שלך, בין אם בשיחות הסלון או בפלטפורמות החברתיות כמו פייסבוק ושות'. סביר להניח שגם לאחר ההרשעה הסופית, שום דבר מהותי לא השתנה ביחס של שאר הסביבה כלפיך. למה? כי לא קוראים לך אשטון קוצ'ר, האב המייסד ומלך טוויטר. לשעבר.
תקציר: לפני משהו כמו 72 שעות קוצ'ר כתב בטוויטר שלו - עניין של 8.2 מיליון עוקבים יותר ממה שיש לי ולרובכם - משהו שהתפרש כהגנה על מאמן הפוטבול של פן-סטייט, ג'ו פטרנו. כפי הנראה, בנקודת הזמן שקוצ'ר כתב את שכתב, הוא לא היה מודע לעובדה שפטרנו פוטר על-ידי חבר הנאמנים של הקבוצה, בשל מעורבותו בטיוח שערוריית אונס קטינים בקבוצה.
הפשע של קוצ'ר: התבטאות אומללה של חוסר מודעות ואצבע קלה על כפתור ה-send בטוויטר. התוצאה: לינץ' תקשורתי שחלף כמו צונאמי ברשת, מגובה בציניות הקפואה וההומור חסר הרחמים של המרטווטים הלוחמניים, ששפטו את קוצ'ר במקום ובאופן מיידי.
אי-אפשר היה לעצור את זה. כמו כדור שלג שיצא מדעתו, העובדות כבר לא היו חשובות והתנפחו מעבר לכל פרופורציה. הסיפור גדל מעצמו, ההמון צהל, וכולם הצטרפו לחגיגה.
בשביל טוויטר, קוצ'ר היה הנביא והאפיפיור הראשון של הפלטפורמה. כמו פטרוס הקדוש לנצרות. האיש שהפיץ את הבשורה. אבל אצלו זה נגמר הרבה יותר מהר: לא חלפו 24 שעות מפרוץ הבלגן - וקוצ'ר, שכרע ונשטף תחת גלי הגאות, פרש ומסר את מפתחות חשבון הטוויטר שלו לידי חברת הניהול שלו, קטליסט-מדיה, שתנהל לו את הפיד.
במילים אחרות, הוא סגר את הבאסטה. על הדרך הוא אמר על הפלטפורמה שהיה כה מכור אליה והיא אליו, שטוויטר כבר גדולה מדי ולא כיפית. אפשר להבין, הוא בטח בקריז. כמו בכל גמילה.
בין אסי עזר לג'ודי ניר מוזס
8.2 מיליון עוקבים זה המון. ואם אתה מעצבן אותם ואומר משהו שמתפרש כנגד הקונצנזוס, בטעות או בכוונה - בעידן התפוצצות המידע אתה משלם את המחיר מיד. יכול להיות שקוצ'ר, כמו כולנו, שכח שלכתוב טוויטים זה לפעמים בדיוק כמו לכתוב SMS - אבל בתפוצת נאט"ו. זה פשוט, מהיר וקל, ונעשה בלי הרבה מחשבה.
מי שכותב בסושיאל יודע שרוב המילים לא מייצרות איזו השפעה מעבר לכמה תגובות מהירות לפני שעוברים לדבר הבא. רוב הזמן ולרוב האנשים לא קורה שום דבר, אבל שאלוהים יעזור לך אם אתה יוצא נגד הזרם בזמן שבמקרה מתפוצצת איזו סערה.
הדבר הכי קרוב אצלנו לקוצ'ר זה אסי עזר. עם כמעט 20 אלף עוקבים בטוויטר, כשהוא כותב משהו - והוא כותב המון משהו'אים בכל יום ובכל שעה - הרבה אנשים קוראים את זה. חלקם מעבירים את זה הלאה. עזר הוא גם טאלנט של קשת. כשהתבטא פעם נגד אלי ישי, היו מי שקפצו ודרשו מקשת לפטר אותו. לשמחתנו, זה לא צלח.
אבל הסיכון לפגיעה מסחרית בשל התנהלות פרזנטור שריר וקיים תמיד. תשאלו את טייגר וודס, או את פמלה אנדרסון, או את כל מי שעמד במרכזה של שערורייה ציבורית מאז ומעולם והיה קשור לאיזה מותג.
אם ניקח כדוגמה נוספת את הוד טוויטיותה, ג'ודי שלום-ניר-מוזס, הרי היא מנהלת חיים שקופים לחלוטין מול 6272 העוקבים שלה, שמקבלים אותה ישר לווריד בלי סינון, ועל הדרך פכים אינטימיים מחייה עם סטיב בעלה, או כמו שרובכם קוראים לו, סילבן שלום, המשנה לראש הממשלה, השר לפיתוח הנגב והגליל ולשיתוף פעולה אזורי, חבר הקבינט המדיני-ביטחוני etc'.
עכשיו תארו לכם שג'ודי דורכת לאיזה מישהו חשוב על האצבעות עם איזו הערה פוליטית לא זהירה, או חלילה חולקת סוד שנגלה לה במקרה ושבטעות נפלט לה.. בקיצור, פוטנציאל נפיץ.
האם קוצ'ר קבר את עצמו סופית? זאת יוכיח רק הזמן. אם הוא היה טורח לשאול אותי - הייתי אומר לו להתנהג כמו גבר, להודות שטעה ולחטוף את המכה.
במקום זה הוא הרים ידיים וברח, וזה אף פעם לא עזר לאף אחד. במדיה החברתית הכול קורה מהר, וגם כיוון הרוח משתנה כל הזמן. יש דבר יותר גרוע שיכול לקרות לקוצ'ר מסופת תגובות על איזה התבטאות אומללה: להיעלם ולהישכח.