ההיסטוריה מלמדת אותנו שככל שנציגי השלטון ובעלי ההשפעה חוששים יותר מזרועותיה הביקורתיות של התקשורת ומנסים להצר את צעדיה - כך יש סיבה דחופה יותר לנבור במעשיהם. הרי העיתונות מדווחת על המציאות וחושפת את החלקים שהם לרוב נסתרים.
בניגוד למשטרים טוטליטריים, תפקיד התקשורת בדמוקרטיה הוא לעמוד על המשמר נגד ניצולו לרע של החופש שמעניקה צורת שלטון זו. אם מישהו מנסה דרך חקיקה לקחת לה דרגות חופש אלה - כנראה שיש לו אינטרסים שאינם תמיד גלויים.
ובכל זאת, לא קל לאגד את העיתונאים לפעילות משותפת. בימים רגילים הם מתחרים על מקורות, סקופים ומעמד, ושיתוף-פעולה בין גופים כמו "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" או ערוץ 10 וערוץ 2, אינו טריוויאלי. אם שלשום (א') התכנסו בכירי הטאלנטים לכינוס חירום מול 500 עיתונאים, כנראה שמשהו זז בתודעה העיתונאית.
כנס החירום שלשום, שנועד לצאת נגד "המתקפה על התקשורת", התקיים עקב מספר אירועים והצעות חוק שלטענת העיתונאים מגבילות את חופש העיתונות. אחת הטענות המרכזיות עולה נגד התיקון לחוק לשון הרע שעלה אתמול (ב') להצבעה, לאחר שעבר בשבוע שעבר בוועדת החוקה.
התיקון שהוצע על-ידי חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה - מאיר שטרית (קדימה) יריב לוין (הליכוד) זבולון אורלב (הבית היהודי) אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו) וישראל חסון (קדימה) - מבקש להגדיל את סכום הפיצויים שישלם גוף או אדם הפוגע באחר על-ידי הוצאת לשון הרע נגדו.
"מי שייפגע מהחוק החדש יהיו כל כלי התקשורת מימין ומשמאל"; "מי שמציע קנסות דרקוניים בחוק לשון הרע לא רוצה עיתונות חופשית. החוק לא מגן על האדם הקטן אלא על האדם הגדול, על איש הציבור, המפכ"ל והגנרל"; "היוזמות האחרונות באות מתוך פחד ונועדו לזרוע פחד"; "המשימה שלנו היא לא לאפשר לחוק לשון הרע הבריוני הזה לעבור"; "אם יעבור התיקון לחוק לשון הרע שום דבר לא יתפרסם יותר, רק תיאורים בטורי דעה על מסדרונות עם אווירת אימה" - אלה רק חלק מהדברים שנאמרו על במת הכנס בהקשר להצעת התיקון לחוק.
חברי הכנסת התומכים בתיקון לחוק טענו בשבועות האחרונים כי מדובר בהצעת חוק ראויה, שמטרותיה מחד הן להגן על האזרח מפני דורסנות התקשורת, ומאידך הגברת הזהירות של העיתונאים מפני פגיעה בכבוד אדם או חברה ללא כל הצדקה; ואולם עורכי הדין המרכזיים המייעצים לגופי התקשורת בישראל טוענים כי ההצעה תביא לשינוי דרמטי באקלים התקשורתי.
"נועד להפחיד"
"התיקון הזה לא נועד אלא לאיים על העיתונות, להפחיד את העיתונאים, לגרום לכך שעיתונאים פשוט יפחדו לכתוב", טוען עו"ד מיבי מוזר, היועץ המשפטי של "ידיעות אחרונות", "הארץ" ועיתונים ואתרים המסונפים אליהם כמו ynet.
מוזר מסביר כי עיקרון המידתיות של החוק המוצע הוא חסר פרופורציות. "אין שום סיבה בעולם לדבר על פיצויים בסדרי גודל של מאות אלפי שקלים, כשבשום נושא אחר שבו תובעים פיצוי ללא הוכחת נזק, לא נוקבים בסכומים מהסוג הזה".
מוזר מוסיף עוד כי במקרה שאכן נגרם נזק "אין בחוק מגבלה על גובה הסכום, שכן השופט יכול לקבוע כל פיצוי שהוא רואה לנכון, והיו פסקי דין של מאות אלפי שקלים, ואפילו היה פסק דין של מיליון שקל כאשר היה ברור לשופט שנגרם נזק".
בעיקר מסיבות אלה, טוען מוזר, "התיקון הדרקוני הזה לא נועד אלא להפחיד, לאיים ולפגוע בחופש הביטוי ולהגן על מה שלא צריך להגן עליו".
עו"ד יורם מושקט, שמייצג גופי תקשורת אחרים ובהם "גלובס", מסכים עם הדברים. לדבריו, אחת הבעיות המרכזיות בהעלאת הצעת החוק היא שהדבר יביא לבסוף ל"מצב של סגירת עיתונים אשר יימצאו במספר מקרים מועט כאשמים בלשון הרע, אפילו על מנת שלא לפגוע בכוונה תחילה".
לדבריו, "מספיק, לפי רצונם של חברי הכנסת הנכבדים, שמקומון כלשהו פגע ברשלנות או באי-דיוק לגבי נושאי משרה מוניציפליים או בכירים בשלטון המקומי - והוא פשוט ייסגר כי הוא לא יוכל לשאת את התשלומים".
מושקט מסביר כי מבחינת עיקרון ההדדיות יש כאן משהו צורם וזועק: "מצד אחד חברי הכנסת יכולים לחטוא בלשון הרע בכוונה לפגוע באמצעי התקשורת, בעיתונאים או בכל אזרח שהוא ועומדת להם החסינות. אולם כאשר אזרח פשוט או אמצעי תקשורת פוגע בהם, הרי הם יכולים לנצל את כל הכוח שעומד ברשותם ולהגיש תביעה, מבלי חשש שתוגש נגדם תביעה שכנגד".
מושקט מדגיש כי "חברי הכנסת משתמשים בחוסר פרופורציה בכוח שניתן להם על-ידי עצמם".
עו"ד צבי כהנא, שייצג בשנים האחרונות את אברי גלעד שנתבע על-ידי חברת נור על לשון הרע, ומייצג בימים אלה את יאיר לפיד ואת רשת בתביעה אחרת, טוען כי "באופן כללי, אם מסתכלים על המציאות, אז יש לנו תקשורת מאד חלשה כלכלית: יש לנו את ערוץ 10, שקיים בחסדם של יוסי מימן ורון לאודר מצד אחד ושל הפוליטיקאים מצד שני - ותוחלת החיים שלו בכל אופן נראית עלובה למדי. יש את רשת עם הפסדים של עשרות מיליוני שקלים, ואת קשת, שבקושי מאזנת את עצמה. יש כמובן גם את העיתונים, אבל הם כבר שנים נלחמים על קיומם".
"כשחושבים על החולשה של העיתונות", הוא מוסיף, "אפשר להבין בקלות שההעצמת הסנקציות הכלכליות תגרום בהכרח לכך שכלי התקשורת יבטלו כתבות על ימין ועל שמאל, רק מעצם הפחד הקיומי מפני תביעות".
נקמה של פוליטיקאים?
כהנא מבקש להדגיש שהוא מתבונן על התיקון גם דרך הצד השני של המטבע. "אני בהחלט רואה איך אפשר לחוש אהדה או אמפתיה לתיקון הזה לחוק, כאשר אנחנו משווים לנגד עינינו כתבה כזאת או אחרת שבה העיתונות ניצלה לרעה את כוחה ופגעה באיש זה או אחר, וזאת תוצאה נמנעת או בלתי נמנעת אולי של חופש הביטוי", הוא אומר, "אבל דווקא במתח הזה אני רוצה להדגיש את העובדה שאין לנו את מה שיש בארצות-הברית - את ההבחנה בין איש ציבור לאיש מן השורה".
- מה עומד לדעתך מאחורי הצעת התיקון לחוק?
"בהנחה שמאחורי התיקון לא עומדים אינטרסים פוליטיים או מגזריים", אומר עו"ד מושקט בזהירות מתבקשת, "החשש הוא שמאחורי החוק עומדים אינטרסים אישיים של מישהו שחושב שהוא נפגע באופן אישי מאמצעי תקשורת ולא קיבל את זכות התגובה הראויה לו לפי דעתו. אז עכשיו הוא בא להראות לעיתונאים ומעסיקיהם כמה אסור היה להכעיס אותו".
עו"ד מוזר מסכים עם הדברים ואומר: "אני חושש שבמידה רבה עומדים מאחוריה רגישויות נפגעות של אנשי ציבור, שאולי לא נתנו להם להגיב במידה שהם רצו להגיב או שנכתב עליהם משהו שהם לא משלימים איתו. אני מעריך שהם חושבים שהדרך הנכונה היא לסתום את הפה לעיתונות. זאת במקום להרחיב את הזכות שלהם להגיב ושל העיתונות לכתוב, שזאת לדעתי הדרך הנכונה לפעול במדינות נאורות".
לדבריו, "כשאתה מאיים על עיתונאי בקנסות מסוג זה, אתה בעצם אומר לו 'אל תעשה את העבודה שלך כפי שמצופה ממך לעשות'. המחוקק מונע ממנו לעשות את העבודה. מה שקראו לו בעבר אפקט מצנן הפך לאפקט מקפיא", הוא מוסיף.
גם עו"ד כהנא נחרץ ומעריך כי "יש כאן מצד אחד שיקולים חסרי תום-לב מצד חלק מהמחוקקים ואולי שיקולים נאיביים מצד אחרים. בצד הפחות הגון של הקשת ניצבים כל אלה שעוינים את התקשורת ורוצים להצר את צעדיה".
"התיקון הזה מלא בפגמים", מוסיף עו"ד מוזר, "הוא חסר איזון, ואין בו שום דבר שמוכיח שיקול-דעת, וזאת גם הייתה הסיבה שמשרד המשפטים בעצמו אמר שיש לעכב את התיקון ולערוך בדיקה אם הוא אמנם דרוש בכלל".
לדברי מוזר, חברי הכנסת יצרו "הצעת חוק שהיא מפלצתית מבחינת חופש הביטוי, הזכות של העיתונות לבטא דברים, והזכות שלנו כציבור לדעת דברים".
מוזר מתייחס גם לסוגיית אורך התגובה המופיע בחוק: "בעזרת הסעיף החדש הזה יש כאן ניסיון לסתום את הפה לעיתונים". והוא מדגים: "ניקח עיתונאי שכותב כתבה של 200 מילים, אבל המגיב שולח תגובה שמתפרסת על פני 3,000 מילה - המשמעות היא שהכתבה תתפרס על פני 3 עמודים. לפי התיקון המוצע, אם אתה רוצה לפרסם את הכתבה - אתה חייב לפרסם את התגובה במלואה. מטבע הדברים, הכתבה תיפול בעריכה".
באשר לתיקון העוסק באורך התגובה, עו"ד מושקט נוקט עמדה חד-משמעית וטוען כי "חברי הכנסת מתערבים לא רק בתוכן של העיתון, אלא גם בעריכת העיתון. הם שמים את עצמם כעורכי העיתון ובכך נוטלים מאנשי המקצוע את סמכותם המקצועית. מה שקורה כאן לאור יום זה שהמחוקק הישראלי לוקח לעצמו שליטה בלעדית על העיתונות".
- ההמלצות שלכם לאנשי תקשורת ישתנו בעקבות בתיקון החדש?
"בוודאי", מצהיר עו"ד כהנא. "בהתייעצויות שיהיו לי עם עיתונאים אני ללא שום ספק אצטרך להסביר להם שנתנו לבית המשפט נשק אטומי, שהם יכולים להשתמש בו ללא הוכחת נזק".
"כיועץ משפטי של גופי תקשורת שמייעץ לעורך אם כן לכתוב או לא לכתוב, אם לפרסם או לא, אני אצטרך לתבוע מהעיתונאי לא שני מקורות אלא ארבעה. גם אז, אגב, לא תהיה מניעה שאחד המקורות טועה או מטעה", אומר מוזר.
מושקט נוקט גישה שונה. לדבריו, "אני לא אהיה זה שיהיה עם יד יותר קשה, אלא העיתונאים יהיו אלה שהיד שלהם שאוחזת בעט תהיה הרבה יותר כבדה. אני מעריך שלאור החשש מתביעה הם לא יעזו לעשות כתבות תחקיר או לבקר ראשי שלטון ומשק".
מה כולל התיקון לחוק?
במצב הנוכחי רשאי בית המשפט לחייב את גופי התקשורת השונים לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50 אלף שקל, ללא הוכחת נזק. באם הוכיח התובע כי לשון הרע פורסם בכוונה תחילה לפגוע בו, רשאי בית המשפט לפסוק עד 100 אלף שקל, וזאת ללא הוכחת נזיקין מצד התובע. יודגש כי באם הוכח נזק כלשהו, יכול התובע לדרוש כל סכום שהוא.
הצעת התיקון, שזכתה לתמיכת ועדת החוקה, מבקשת לשנות את המצב הקיים, כך שבשלב הראשון רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי בשיעור של עד 300 אלף שקל ללא הוכחת נזק מצד התובע וכן פיצוי שלא יעלה על 600 אלף שקל, אם הוכיח התובע כי דבר לשון הרע פורסם בכוונה לפגוע בו. נוסף לכך, בית המשפט רשאי יהיה לפסוק פיצוי שלא יעלה על 1.5 מיליון שקל אם לא פורסמה תגובתו המלאה של התובע בצמוד לכתבה.
