הקונגרס של ארה"ב, הגוף המחוקק שרואה עצמו מופת לפרלמנטים ברחבי תבל, הודה אמש שלא עלה בידו לגבש הסכם על קיצוץ 1.2 טריליון דולר מהגרעון התקציבי המתעצם. נשיא ארה"ב, ברק אובמה, הטיל מיד על הרפובליקנים את האחריות לפיאסקו.
הכשל לא היה בלתי צפוי, אך במיין סטריט, ואפילו בוול סטריט, היבהב בעשרת השבועות שחלפו שביב תקווה, שהמחוקקים יצליחו איכשהו לגשר על השסע האידיאולוגי שחוצץ ביניהם; שהחרדה מהורדת דירוג האשראי של ארה"ב, אם לא יושג הסכם, תניע אותם לפעול על סמך שיקולים לאומים, לא מפלגתייים. השביב הזה כבה אמש. בכך הצדיק הקונגרס את ההערכה הנמוכה שרוחשים לו אזרחי ארה"ב: רק ל-9% יש דעה חיובית על נציגיהם בוושינגטון. אפילו קומוניזם ופוליגמיות נהנים מתמיכה ציבורית גדולה יותר של האמריקנים.
זה הכישלון השלישי של הממסד הפוליטי בארה"ב במאמץ לסכור את הגרעון התקציבי ב-12 החודשים שחלפו: ועדה דו-מפלגתית לקיצוץ התקציב, שמינה הבית הלבן בנובמבר ,2010 ניסתה וכשלה; שיחות אינטנסיביות בין אובמה ליו"ר בית-הנבחרים, ג'ון ביינר, רפובליקן, עלו אף הן על שרטון אידיאולוגי.
הקונגרס הטיל את משימת קיצוץ הגירעון על "ועדת-על", שמורכבת מנציגי הסנט ובית-הנבחרים, משתי המפלגות. במאמץ להבטיח את הצלחתה, קבעו לה שני הבתים תמריץ שלילי: אם תיכשל הוועדה במשימתה, יונחת גרזן של קיצוץ רוחבי אוטומטי בסך 1.2 טריליון דולר על התקציבים הפדרליים בפרישה לעשר השנים הבאות, החל ב-1 בינואר 2013 - מחצית מהקיצוצים יחולו על תקציב הפנטגון ומחציתם על תקציבים של משרדי ממשל אחרים, ממשרד החוץ עד משרד החינוך (אך לא תשלומי ביטוח לאומי).
ההנחה היתה, שאיום דרקוני כזה יעודד את חברי הוועדה ליטול סיכונים פוליטיים ולנטוש עמדות קיצוניות, שכופים עליהם בסיסי הבוחרים של מפלגותיהם, כלומר הפעילים השרופים, הסמנים הימניים (של הרפובליקנים) או השמאליים (של הדמוקרטים). זו היתה הנחה הגיונית, אך אפילו היא התנפצה על סלעי האיבה האידיאולוגית בין שתי המפלגות.
בחלוף מועד היעד שקבעה הוועדה לעצמה, חצות יום ב' (7 בבוקר יום ג' לפי שעון ישראל), פרסמו ראשיה, סנטורית פטי מוריי, דמוקרטית ממדינת וושינגטון, וציר בית הנבחרים ג'ב הנסאלרינג, רפובליקן מטקסאס, את ההודעה הלקונית הבאה: "לאחר חודשים של עבודה קשה ודיונים אינטנסיביים, הגענו היום למסקנה שלא יהיה אפשר להציג לפני הציבור הסכם דו-מפלגתי לפני הדדליין של הוועדה".
כצפוי, החלו שתי המפלגות להאשים זו את זו באחריות למבוי הסתום שאליו נקלעו דיוני הוועדה. אובמה הזהיר אמש, בהודעה שהקריא בחדר העיתונות בית הלבן, כי לא יתיר לרפובליקנים להסיר את איום הקיצוצים האוטומטיים בתקציב החל ב-2013. הוא גורס, שהקיצוצים הם חרב דמוקלס שהקונגרס עצמו תלה מעל וועדת-העל, אך זו בחרה להתעלם מהאיום. עתה צריך הקונגרס להתמודד עם המציאות שהוועדה, יציר כפיו, כפתה עליו. כמה מחוקקים רפובליקניים, ובראשם סנטור ג'ון מקיין, טוענים עתה, כי קיצוץ של 600 מיליארד דולר מתקציב הפנטגון יפגע בביטחון הלאומי, אך אובמה אינו קונה זאת.
"כבר עכשיו יש מחוקקים בקונגרס שמנסים לסכל את קיצוצי ההוצאות האוטומטיים, שיוצאו אל הפועל כתוצאה מכשלון ועדת-העל", אמר אובמה. "המסר שלי לאנשים אלה הוא פשוט: 'לא'. אטיל וטו על כל מאמץ להיפטר מהקיצוצים האוטומטיים בהוצאות צבאיות ואזרחיות".
"לא תהיה היחלצות קלה מהמצב הזה", המשיך הנשיא. "אנו צריכים להוסיף ולהפעיל לחץ (על המחוקקים) כדי להגיע לפשרה, לא לבטל את הלחץ".
הוא אמר, כי עד שייכנסו הקיצוצים האוטומטיים לתוקפם, בעוד יותר משנה, "יש מספיק זמן כדי למצוא דרך... שום דבר לא מונע מהמחוקקים לגבש הסכם בימים הבאים".
בדרך כלל מתאמץ אובמה להישמע נשיאותי ולהימנע מהתקפות על הרפובליקנים. לא עכשיו. בהודעתו אמש הוא אמר: "לזכותם של הדמוקרטים בקונגרס ייאמר שהם ניסו להתעלות מעל שיקולים פוליטיים והתחייבו לקיצוצים סבירים שהיו מקטינים את עלויות מדיקייר (תכנית ביטוח רפואית פדרלית לגימלאים). רפובליקנים רבים מדי בקונגרס סרבו לשמוע נימוקים הגיוניים והצעות פשרה שמקורם מחוץ לוושינגטון... התעקשותם מוסיפה להיות המכשול העיקרי שמונע מהקונגרס השגת הסכם על קיצוצים נוספים בתקציב".
מנגד טוענים מנהיגי הרפובליקנים, שהדמוקרטים הם אלה שדירדרו את המו"מ בגלל התעקשותם להגן על תקציבי רשת הביטחון החברתית, כלומר הביטוח הלאומי ומדיקייר. ג'ון ביינר ומיט רומני, אחד מהמתמודדים המובילים על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לנשיאות , טוענים כי אובמה אשם בכל, בין השאר מפני שסירב "להתלכלך" במו"מ והשאיר את העבודה השחורה לקונגרס.
אנליסטים אומרים, שכל צד דבק בפרה הקדושה שלו: הדמוקרטים בתכניות חברתיות ובעיקר בתקציבי רשת הביטחון, והרפובליקנים בדרישתם להעניק מעמד של קבע להטבות במס לעשירים שיזם הנשיא לשעבר, ג'ורג' בוש, ושעומדות לפקוע בסוף 2011. אך בסופו של דבר הדבקות הרפובליקנית היתה עזה יותר. הדמוקרטים הגנו אמנם בחירוף נפש על תקציבי רשת הביטחון, אך הסכימו לבסוף לעשות ויתורים משמעותיים, שהרגיזו בוחרים דמוקרטיים רבים. הם התנו רק תנאי אחד: שהרפובליקנים יוותרו על דרישתם להנציח את הטבות המס לעשירים. על כך הרפובליקנים לא היו מוכנים לוותר. זה שורש הפיאסקו.
ההערכה בוושינגטון היא, שאת המחלוקת הזו יפתרו רק הבוחרים בבחירות לנשיאות ולקונגרס בעוד פחות משנה. התקווה היא, שהם יעניקו רוב ברור למפלגה אחת, רוב שיאפשר לה לתפקד בלי שיבושים פרלמנטריים של המפלגה האחרת.