"הפתרון פשוט", אומר מודי פרידמן. כבר קרוב ל-3 שנים חלפו מאז שהניח את המפתחות על השולחן ופרש מניהול ערוץ 10, אבל את התרחיש שקורה עכשיו בוועדת הכלכלה של הכנסת הוא מכיר מצוין: המשבר הכלכלי, התחנונים לפוליטיקאים וגם העזרה שעוד מעט כנראה תבוא - אבל תספיק לעוד כמה חודשים בלבד. הפתרון פשוט, אבל "אף אחד לא מוכן לטפל בבעיה", אומר פרידמן.
"תשמע, כבר אין לי כוח לדבר על זה", אומר מי שמשמש היום כמנכ"ל קבוצת RGE, המחזיקה בין היתר בערוצי הספורט, ערוץ 8 ובערוץ הילדים. "המצב העצוב בשוק הטלוויזיה הוא כזה, שגם אם הערוץ היה עושה את הכול נכון - מצבו עדיין היה קשה. זה קשור לכשל השוק. אין מודל. עזוב את ערוץ 10, קח את קשת. הרי לאף אחד אין ספק שהיא חברה מצליחה. חברה כזו צריכה להרוויח הרבה כסף, והיא לא".
- אבל ערוץ 10 הגיע שוב ושוב אל הכנסת, והפוליטיקאים עזרו לו, ולמרות זאת הוא שוב מצא את עצמו באותו מקום.
"בעיניהם הם עזרו, אבל הם לא עזרו. הדיון בכנסת לא מעניין, כי הכנסת היא לא הפתרון. יש שר תקשורת בישראל שיודע את הבעיות האמיתיות, יודע את ההשלכות ויודע שצריך לעשות סדר. ועדת הכלכלה רואה חוב ואומרת 'צריך לשלם את החוב'. הדבר הכי גרוע שיכול לקרות זה שידחו את החוב הזה".
- אתה נגד הבקשה הזו של ערוץ 10 לדחות תשלום של 60 מיליון שקל למדינה בשנה נוספת? אותו תשלום שהערוץ אומר שעלול להביא לסגירתו אם ישולם כעת?
"דחיית החוב היא פתרון לטווח קצר שיגרום למוות בייסורים של הערוץ. הדחייה פוגעת בשוק. צריך לפתור את הבעיות כדי שהתקשורת תרוויח כסף. אם אמצעי המדיה המוביל בישראל מפסיד כסף, אין תוחלת לכלל המדיה בישראל".
לפי פרידמן, דחיית החוב כעת תשתמש כפלסטר ותו לא. שוק התקשורת הישראלי זקוק לטיפול כירורגי מקיף, ובלעדיו אין לו תקומה. לניתוח יש שני מרכיבים עיקריים - רגולציה ומה שהוא מכנה "עושק הפרסום".
"רגולציה היא לא דבר רע", אומר פרידמן. "אם המדינה לא תייצר חובת הפקות, לא יהיה שוק בישראל. אך מה עם כל היתר? מנגנונים שעולים עשרות מיליונים, שליטה שאין לה שום קשר למסך, ארגונים כמו הרשות השנייה שמחזיקים חדרי שידור ומנהלות שיושבים כנטל. כשדיברנו על מעבר לרישיונות, היה ברור שעלות הרגולציה תעבור למדינה. דובר גם על מיזוג הרגולציה של הרשות השנייה ומועצת הכבלים והלוויין, וזה לא קורה".
- אבל נושא הרגולציה לא טופל כשעבר חוק הרישיונות, שלמעשה כל מהותו היא להציל את ערוץ 10. לא ריפאנו את זה אז?
"לא. השיחה הזו תרדוף אחרינו עד סוף הימים, עד שיהיה אסון וייסגר ערוץ טלוויזיה. אז זה ישתנה. במודלים הקיימים אין אפשרות להחזיק 3 זכיינים. אם העצמאות הכלכלית של הגופים נעלמת, חופש העיתונות נעלם".
אך אם תשאלו את מודי פרידמן, הכשל הגדול ביותר, שהזכייניות עצמן מסרבות להתמודד איתו, הוא נושא עמלות הפרסום. "שוק הפרסום בכשל, והכסף שמגיע לערוצים המסחריים הולך וקטן", הוא אומר. "לפני שנים ניסו לטפל בזה, יו"ר מועצת הרשות השנייה דאז, נורית דאבוש, הקימה ועדה בראשותו של דרור שטרום, ולא קרה כלום.
"ההשלכות של שוק הפרסום חוצות את שוק הטלוויזיה, כל התעשייה נמצאת בבעיה. גם משרדי הפרסום, כשהם קונים את המדיה באמצעות סוכני רכש מדיה, איבדו בעצמם את כוחם. לא ברור לאן מגיע הכסף, והפרסום בטלוויזיה נהיה זול מדי".
קשרי הון-תקשורת
- איך אתה מציע לפתור את זה?
"מערכת הפרסום צריכה לעבוד ישירות מול גופי השידור. קנייני המדיה נהיו בעלי ההון. הרשות השנייה מודעת למה שאני אומר, כל המספרים גלויים לה. זה עסק שהמדינה מפקחת עליו, אז שתיקח אחריות.
"כל הכאוס שמתרחש כאן מתבסס על זה שהבעלים המשיכו להזרים כסף, וברשות השנייה אמרו: 'יש להם אינטרסים נוספים, אז שווה להם להמשיך להזרים'. רשות ציבורית לא יכולה לקבל אמירה כזו, 'שווה להם'. אם יש אינטרסים אחרים, אסור לתת את הכלי הזה של השידור. זה כלי שאמור לשרת את הציבור ואת בעלי המניות. יכול להיות שזה קשור לכך שבגופים הרלוונטיים, פרנסתם של בעלי המניות היא לא הטלוויזיה".
- זה לא רק שהמדינה נתנה לבעלי ההון להשקיע. הם המשיכו להזרים כסף ביודעין לבור ללא תחתית.
"אני מסכים. הם טועים, וזו טעות. אבל איפה המדינה? אם זה היה עסק פרטי, שיעשו מה שהם רוצים. הנה 'ישראל היום' - יש לו עמדה אידיאולוגית, גלויה וזה לגיטימי. פה זה עסקים שהמדינה מעורבת בהם עד צוואר".
אם מפשטים את דברי פרידמן, הכתובת ברורה - שר התקשורת משה כחלון. הוא, מאמין פרידמן, לא השלים את הרפורמות שלו, והצלת ערוץ 10 אינה תלויה בהחלטה בוועדת הכלכלה השבוע.
"כחלון לא עשה עם המלצות ועדת שטרום דבר", אומר פרידמן. "יש 150 מיליון שקל שמתגלגלים אצל חברות רכש המדיה ויכלו להגיע לגופי השידור. מישהו מחפש את הכסף הזה? חייבים לעשות טיפול בשוק הפרסום, לבדוק לאן הכסף מגיע, איפה הוא נעצר. למה הוא לא מגיע לערוצים. אין ספק כי סגירת ערוץ 10 תביא למהלך הזה, אבל צריך לעשות את זה עכשיו".
- למה אתה נתת לזה להימשך?
"לא בכדי עזבתי את ערוץ 10. כי הבנתי שאם זה לא יסודר - וזה לא יסודר - אין טעם לנהל עסק שלא יודע להכיל את עצמו. אתה צריך להיות תלוי ביכולת שלך ובפעילות החברה, וכאן אין אפשרות כזאת. על המדינה להיות אחראית ולטפל. אם בערוץ 1 היא לא מצליחה, אז לפחות בגופים האחרים. שלא יגידו 'יש להם גז'".
- אמרת את זה ליוסי מימן?
"אמרתי לו שבתנאים שהציעו לו כשהאריכו את הזיכיון, לא להמשיך. והוא בחר להמשיך. טעה".
- ומה אתה אומר היום ליוסי ורשבסקי, המנכ"ל הנוכחי?
"אני אומר לו לא להמשיך בכל תנאי. הספינה תלויה בקפטן. הוא צריך לדאוג ולהילחם על כך שייווצרו התנאים לניהול החברה. אם אי-אפשר לנהל, שיכריז על זה ולא ידחה את הקץ".
- אמרת שחלק מהעובדה שמצבו של שוק הטלוויזיה הוא כה קשה, הוא שבעלי המניות הבולטים בו אינם באים משוק הטלוויזיה. מדוע זה קשור?
"זו בעיה שהם מחזיקים בעסקים אחרים, כי יש להם אינטרסים. הרגשתי שהגופים האחרים לא באמת רצו להרוויח כסף. כשנלחמתי בנושא עמלות הפרסום, זה לא עניין אף אחד. הם קראו לגופים שטיפלו בזה, למועצת הרשות השנייה ולוועדה, להסיר ידם".
פרידמן טוען כי אותם אילי הון, שגופי השידור הם רק שורה קטנה בפורטפוליו שלהם, אינם מרגישים שהרווחיות בתחום ממש חשובה להם ואף להיפך - כשהם מרגישים שהחברות האחרות שלהם יצטרכו להשקיע יותר כסף בפרסום בטלוויזיה, הם מעדיפים שגוף המדיה יפסיד ולא החברה שהיא עיקר עסקיהם. "אבל אם הם היו באים מהתחום הזה, אולי היו מטפלים בזה. יש לזה השלכות על העיתונות הישראלית".
- את בעל המניות שלך, לן בלווטניק, זה מעניין אם תרוויח או לא ב-RGE?
"אכפת לו מאוד".
"לא טרפדו לי אף פעם תחקיר"
ערוץ 10 נמצא בכותרות בשבועות האחרונים לא רק בגלל המצב הפיננסי, אלא גם עקב פרשת ההתנצלות בפני שלדון אדלסון.
בהקשר זה אומר פרידמן: "אני כבר שנים מכיר לחצים בעולם התקשורת. זה מה שקורה כשמגיעים לידי מצב שבו תלויים בכספם של אנשים. כשאתה תלוי בו אתה לא יודע לחיות מעצמך. הצעתי בזמנו להגדיר את הערוץ כמלכ"ר ולייצר מחיצה אמיתית בין הכסף הזה לגופים האלה.
"המצב צריך להיות כזה שגופים רלוונטיים שעניינם הוא תקשורת, שמעוניינים לעשות כסף, יהיה להם כדאי ללכת לעולם התקשורת. כשניוז קורפ נכנסו לערוץ 10 הם רצו לייצר גוף רלוונטי. הם ברחו מפה כי התנאים לא מתאימים לזה".
- טרפדו לך פעם תחקיר?
"לא טרפדו ולא יכלו לטרפד".
תגובות
מהרשות השנייה נמסר בתגובה: "דבריו של מודי פרידמן מחייבים התייחסות הן במישור העקרוני והן במישור האישי. גישתו של מודי פרידמן, המתנערת מאחריות הגוף המשדר למחויבויותיו הציבוריות, הובילה את התנהלות ערוץ 10 בימיו של פרידמן כמנכ"ל הערוץ ולא הוכיחה את עצמה.
"האבסורד בטענותיו חריף, שכן על אף אי-עמידה במחויבויות הציבוריות (המוקטנות) שהוטלו על הערוץ, הזכיין ישראל 10 בראשותו של פרידמן לא הצליח להתבסס ולכבוש נתח שוק ראוי ולהגדיל הכנסות. וראה זה פלא - בשנים 2009-2010, תוך עמידה במחויבויות התוכן, הכנסות הערוץ גדלו, ונתח הצפייה התרחב.
"ביחס לטענותיו העקרוניות של פרידמן, יש להסביר את ראיית המחוקק הישראלי, אשר קבע את גבולות הרגולציה על ערוצי הטלוויזיה המסחריים-ציבוריים ואת תפקידה של הרשות השנייה ביישום החוק. חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו נשען על תפיסה של הערוצים הפתוחים כזירה חברתית-תרבותית מרכזית, בה מתנהל שיח ציבורי ומתעצבת זהות ישראלית. בכך שונה הטלוויזיה ועולם השידורים מהעיתונות הכתובה, וזאת בשל עוצמת השפעתה והדומיננטיות של ערוצי הברודקאסט.
"נתוני ההשקעה בתוכניות בערוצים 2 ו-10 בשנים האחרונות מעידים על הצלחת הרגולציה ועל נחיצותה בהגנה על שוק היצירה. יש הכרח לשמור על כך גם לאחר המעבר לרישיונות. נזכיר כי הזיכיונות הוענקו למבקשים לאחר מכרזים, ולכולם היו נהירים התנאים והדרישות.
"לצד זאת, הרשות השנייה מסכימה עם הצורך למזג את גופי ההסדרה של תחום השידורים בישראל. פיצול הרגולציה הקיים בישראל יוצר סרבול ומונע ראייה כוללת של השוק על-ידי הרגולטור המקצועי בתחום. הוא אף מחזק את התלות בדרג הפוליטי, משום שרק בזירה הפוליטית (ובאופן ספציפי בוועדת הכלכלה) מתקיים הדיון הכולל במפת השידורים כולה וביעדים הציבוריים ביחס אליה.
"הקמה של רשות שידורים מאוחדת נדרשת וחיונית במיוחד על רקע המעבר לרישיונות והרחבת השידור הדיגיטלי הפתוח, הצפויים בשנים הקרובות ובעת הזו, גם על מנת להתמודד עם שאלת הריכוזיות בעולם התקשורת".
תגובות ערוץ 10 לא התקבלה.
