חבל על דאבדין ולא משתכחין. דמותו של אלי הורביץ, שהלך אמש (ב') לעולמו, נחרתה במוחי לפני כמה עשרות שנים, עת שטיפלתי עבור קונצרן טבע במיזוג גדול עם חברת תרופות של כור ההסתדרותית דאז. התרשמתי עד מאוד מהאיש, ולא פחות מידענותו כי רבה לו.
אמנם הייתי אז עורך דין צעיר, אבל כבר אז ידעתי משהו על עולם המשפט העסקי, ולכן גם הבנתי עד כמה רבה בקיאותו יוצאת הדופן של אלי. הוא הבין לעומק סוגיות תאגידיות, מיסוייות, תפעוליות וחשבונאיות וידע לנווט ולהחליט בעניינים מורכבים אלה, שאינם בתחום מקצועיותו, ביד רמה ובמנהיגות יוצאת דופן.
אמרתי "מנהיגות", אבל עדיין לא הסברתי את המנהיגות המיוחדת שהפיח אלי בשומעים אותו ובשומעים לו. היה בו חן מיוחד, אישיות קורנת, ידע שלא יסולא בפז, עיניים בורקות, אוזניים מקשיבות ומבינות, וכושר ניתוח שהלוואי על כולנו. הכול נעשה ברוח טובה, בחיוך, במילה טובה, בדבקות במטרה, בעמידה על עקרונות של יושרה כלפי הצד שכנגד, ובאצילות מיוחדת במינה, שאיננה חזון נפרץ במחוזותינו.
הייתה בו נחרצות משולבת במתק-שפתיים. תקיפות נעימה ולא תוקפנות, כריזמה שהדביקה גם את הצד שכנגד, שהשפיעה על יועציו הבכירים ועל כל הסובבים אותו בישיבות אין-ספור ובלילות ארוכים, כשהוא ער ודרוך.
אלי היה פרויקטור מהמעלה הראשונה. קטונתי מלשבחו. דמותו המיוחדת לא משה ממוחי שנים ארוכות, הגם שלא היינו נפגשים תכופות, וגם לכשנפגשנו, היה זה בחטף.
דרכינו נפגשו מחדש באופן אינטנסיבי, כשאלי פנה אליי על מנת שאייצגו, יחד עם אחרים, במשפט שנודע לימים כ"פרשת פרומדיקו". זכרתי מיד את "אלי של אז", כפי שהכרתיו בעסקה הישנה נושנה, שסיפרתי על אודותיה. כבר מאז ידעתי לבטח על יושרו ועל יושרתו.
לא פקפקתי בו לרגע אחד. האיש הילך עליי קסמים, ובצדק. גם במהלך ייצוגו בפרשה זו ראיתי לנגד עיניי דמות נאצלת, השוקלת דברים לגופם. רוחו לא נפלה. אמונתו היוקדת ביושרו הייתה ברורה ונעלה מכל ספק. האמנתי בו בכל נימי נשמתי.
האמת היא - אם מותר להיפתח בפני הקוראים - שפשוט הערצתי אותו. כן, גם בימים הקשים שלו, היה מה להעריץ ואת מי להעריץ. מה התרחב ליבי כשלימים, בנוסף לכך שהוא זכה לזיכוי מלא ומהדהד (בצדק ובדין, כפי שגם עולה בבירור מכתבי השופטים הנכבדים), הוא זכה גם להיות חתן פרס ישראל על מפעל חיים בתחום התעשייה. הפרס התאים לו, והוא התאים לפרס.
אלי הורביץ היה איש מופת. איש עסקים למופת. חכם וישר כמו סרגל. הישראלי היפה (תרתי ותלת משמע).
הוא יחסר לכולנו.