פריחת תעשיית קרנות הסל, ETFs, עיצבה מחדש למעשה את סביבת ההשקעות. היא הציבה אתגר עצום ביותר לקרנות הנאמנות המסורתיות, כשהיא ממתגת עצמה כמוצר פיננסי פשוט לכאורה המתאים לכל משקיע, כמו גם לכל שוק או נכס אטרקטיבי להשקעה בעולם. קרנות הסל אמנם לא גדולות כמו קרנות הנאמנות, אך הן צומחות במהירות רבה יותר. בבלקרוק, מנהלת הנכסים הגדולה בעולם ובעליה של חברת ETFs iShares, ציינו בעבר בראיון במדור זה כי הם צופים שתעשיית ה-ETF's תחצה את רף ה-2 טריליון דולר בתחילת 2012.
יתרונות ה-ETF מתמקדים בעיקר בעמלות נמוכות יחסית לקרנות הנאמנות, שקיפות ומזעור מס בשל הקביעות היחסית לסל ההשקעות. אך הן בעיקר זוכות לאהדה גוברת על רקע האכזבה מהאסטרטגיה מבוססת המניות בעשור האחרון, ולנוכח העובדה שהכוח הכלכלי העולמי עובר מהשווקים המפותחים למתפתחים. למשקיעים המבקשים להיחשף למדינות עולות כמו סין, הודו וברזיל, מאפשרות ה-ETFs לעשות זאת מבלי להכיר שווקים אלו לעומק.
מאז הושקה קרן הסל הראשונה, מהסחירות ביותר בשוק - SPDR S&P500 (סימול: SPY), שבינואר האחרון מלאו לה 18 שנה, עברו הרבה ETFs בנהר. כך, התעשייה שפעם מיתגה עצמה כפשוטה, כזו שעוקבת בסך הכל אחר נכס בסיס טריוויאלי, הפכה למורכבת הרבה יותר, כשהיא משיקה חדשות לבקרים מוצרים נוספים, מגוונים, ויש שיגידו מתחכמים יתר על המידה.
האם התעשייה הזו הרחיקה לכת יותר מדי? ימים יגידו, אך בינתיים הביא המינוף בפעילותה ליצירתן של אסטרטגיות שונות. ניקח לדוגמה את קרנות הסל מבוססות האסטרטגיה. אלו אינן עוקבות אחר אינדקסים של שוק, תעשייה או סוג מסוים של מניות, אלא מתמקדות באינדקסים העוקבים אחר מניות מבטיחות לפי פרמטרים טכניים מסוימים. פרמטרים אלה מאפשרים בין היתר לשלול השפעות הנובעות מהגורם האנושי, הרגשי, המפריע בקבלת החלטה שאמורה להתבסס על שיקולים רציונאליים.
באתר ההשקעות Smartmoney מציינים כי קרנות הסל מבוססות האסטרטגיה תוכננו במקור לזהות מניות המחלקות דיבידנד גבוה, או כדי לשלב ניתוחים טכניים במתודולוגיה, כגון תעדוף מניות באינדקס המציג ביצועים חזקים. לאחרונה, החלו פירמות שונות לשכלל את האסטרטגיה באמצעות שימוש בפרמטרים נוספים למדידה, כגון תנודתיות של מניה מסוימת ביחס לשוק או אינדיקטורים למניות צמיחה וערך. לדוגמה, מדד Russell Equity Income מבוסס על אינדקס העוקב אחר מניות במדד ראסל-1000 ששילמו דיבידנד או צפויות לעשות כן. במקביל, שולל האינדקס מניות המציגות רווחים תנודתיים, החזר נמוך על ההון או תחזית רווח שלילית.
מספר גופי השקעות כבר עושים שימוש בקרנות סל מסוג זה, ביניהם Russell Investments, Guggenheim Partners, Invesco וכן WisdomTree Investments. אולם, קרנות אלו אינן מתאימות למשקיע הממוצע או ליועצים המשתמשים בקרנות סל כדי לבנות תיק נכסים. מטרתן היא לפנות למשקיעים שמעדיפים תאוריות וסגנונות ניהול של מנהלי תיקים, רק ללא גחמותיהם האנושיות, כגון העדפה וסגנון, שעלולים לגרום להטיית דעתו של המנהל.
עקבו אחרי הקרן
ב-Smartmoney מציינים כי ההקצאה בתיק לטובת קרנות אלה תלויה בסגנון הניהול של המשקיע. למשל, למשקיע הסבור כי קנייה עצמית של מניות היא אינדיקציה לחוזקה של חברה, הם ממליצים על PowerShares Buyback Achievers, המנהלת נכסים בגובה 58 מיליון דולר, ומבוססת על אינדקס שעוקב אחר חברות שביצעו בשנה האחרונה רכישה חוזרת של לפחות 5% ממניותיהן. קרן זו הכתה לפי חברת הדירוג MORNINGSTAR את התשואה הממוצעת של קרנות בקטגוריית "גדולות ומעורבות" במהלך שלוש השנים האחרונות. למשקיע המעוניין לעקוב אחר ביצועי חברות שהוקמו במסגרת ספין-אוף של תאגיד ומכירת נכסים, מציע האתר להיחשף ל-Guggenheim Spin-Off.
מאחר שתעודות סל אלה מבוססות על אינדקס, מציעים באתר להעריך תחילה את תפקודן באמצעות בחינה של האינדקס עצמו. למרות שרבים מהאינדקסים נבנו במיוחד עבור קרנות סל, אלו עלולות לסבול מטעויות מפתיעות במעקב כתוצאה מתנודתיות במסחר, אם כי חלקן גמישות ובאפשרותן לשנות את מבנה החזקותיהן ביחס לאינדקס. טום לידון, עורך אתר ETFtrends.com, מציע לנטר קרנות סל במשך תקופה מסוימת, על מנת לוודא שהקרן אכן עוקבת אחר מתווה האסטרטגיה שלה.
נציין, כי רוב קרנות הסל מבוססות האסטרטגיה גובות דמי ניהול גבוהים יחסית בהשוואה ל-ETFs העוקבות אחר אינדקסים וסקטורים סטנדרטיים. אך שיעור דמי הניהול נמוך משמעותית ביחס לנהוג בקרנות מנייתיות המנוהלות באופן אקטיבי. זאת, מאחר שסביר כי תתווסף לכך עמלת קנייה ומכירה, בעוד שבקרנות נאמנות דמי הניהול גבוהים יותר ממילא.
ב-Smartmoney מציינים כדוגמה את SPDR S&P Dividend, המנהלת 7.3 מיליארד דולר ועוקבת אחרת מדד S&P High Yield Dividend Aristocrats וגובה דמי ניהול של 0.35% - לעומת פחות מ-0.1% ב-SPDR S&P500, ובהשוואה לקרן הנאמנות Fidelity Equity-Income, הגובה 0.69% דמי ניהול.
