השבוע הזה התאפיין בהסתה היסטרית ודמגוגית נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שהואשם בפגיעה בדמוקרטיה. בכלל, יש ציבורים שמפרשים כל דבר שיוצא מפיו של נתניהו באופן שלילי, כשם שיש ציבורים שבהם כל מילה של נתניהו נחשבת יהלום.
בשני המקרים מדובר בתגובות לגופו של אדם, לא של עניין. כל עוד הביקורת על נתניהו נגעה לניסיונות לפגוע בבית המשפט העליון - היא הייתה בהחלט מוצדקת. בית המשפט העליון הוא המגן היעיל ביותר על ערכי הדמוקרטיה, ולכן כל ניסיון לפגוע בו הוא אקט אנטי-דמוקרטי. נגד המגמה הזאת צריך לעלות על בריקדות, כי זה באמת בנפשה של המדינה.
פיות שצריך לסתום
אבל ההיסטריה הדמגוגית הייתה על רקע הצעת החוק להגדלת הפיצוי לנפגעי לשון הרע. כן, רבותיי הקוראים, זה החוק, על זה כל ההיסטריה. לא כל הציבור מודע לכך, כיוון שכמה עיתונים נטלו על עצמם לשטוף את מוחו ולהלעיט אותו בידיעות ובפרשנויות מופרכות. למשל, ב"ידיעות" החליטו להגדיר את הצעת החוק "חוק ההשתקה", שזה האימא של העיוותים הדמגוגיים. זה "ידיעות", הנפוץ בעיתונים, ולכן יש לכך השפעה.
למרבה התמיהה והאכזבה, הדבר השפיע גם על ראשי קדימה. "עולם הזוועה של אורוול קורם עור וגידים", זעק שאול מופז באופן שעורר אצלי דאגה לבריאותו, ודאי לאובדן שיקול-דעתו. הבוסית שלו, ציפי לבני, לא נשארה הרחק מאחור: "צריך לומר לממשלת נתניהו - עד כאן". עד איפה, לבני? את לא מעוניינת להגן על נפגעי דיבתה של התקשורת?
התקשורת לטובת עצמה
אני מבקש לחזור ולהזכיר לקוראים: כל המהומה היא על העלאת דמי הפיצוי מהסכום המגוחך הקבוע היום בחוק (50 אלף שקל) לסכום קצת יותר, לא הרבה יותר, הגיוני (300 אלף שקל). כלומר, נתניהו צדק מאוד כאשר אמר שמדובר ב"הצעת חוק לפרסום האמת".
אולי הסכום הגבוה יותר ירתיע מוציאי דיבה פוטנציאלים. זה כל העניין. להבדיל מהצעות החוק הימניות בנושאי משפט, הפוגעות באינטרס הציבורי, כאן מדובר בהצעת חוק שתועיל לציבור הרחב, שתגן עליו מפני תקשורת הפוגעת בו.
יש כאן מאבק בין תקשורת הנלחמת על הזכות להוציא דיבה בלי לשלם על כך מחיר של ממש, לבין האינטרס של נפגעי דיבה לזכות בפיצוי הולם.
אבל מה לעשות, יש ציבורים גדולים של חסרי דעת, המסתפקים בכותרות של עיתונים אינטרסנטיים, ואינם מנסים להבין שאותם עיתונים פועלים למען עצמם, לא למען הציבור. הולכים להפגין נגד סתימת פיות, ואינם מבינים שמדובר בסתימת פיות שצריכים להיסתם, כלומר פיות מלכלכים, משמיצים, מכפישים. יש בהצעת החוק סעיפים שבהחלט אינם מקובלים, אבל לאחר שהם יוצאו ממנה - והם יוצאו - הוא יהיה לטובתכם.
ביבי צודק גם בעניין החינוכית
לתוך ההיסטריה התקשורתית השתרבבה גם הטלוויזיה החינוכית. שוב, הכותרות זעקו "ביבי רוצה לסתום פיות", בהקשר של הכוונה לסגור את החינוכית או לשלבה בערוץ 1. אבל מה לעשות, הכנסת והממשלה, לא בתקופת נתניהו, החליטו לעשות זאת. אלא שאז יצאו עיתונאים בכירים המועסקים בחינוכית לעשות לובי, לחצו קשות על פוליטיקאים, וההחלטות על הסגירה והשילוב נגנזו.
האמת העובדתית, אם מישהו מעוניין בה, היא שמשרד האוצר דחף מאז ומתמיד לשילוב החינוכית בערוץ 1, מטעמי חיסכון והתייעלות. זה לא פתרון אידיאלי, אבל זה יחסוך לציבור הרבה כסף שהיום מבוזבז, בין השאר, על חלטורות לעיתונאים.
אין דבר יותר נכון מסגירת החינוכית, שמספר צופיה קטן אולי ממספר העובדים בה. עד היום הפוליטיקאים פחדו לגעת בערוץ בגלל חששם מ"ערב חדש". עכשיו בא ביבי ואומר שהוא לא פוחד. במקום שהציבור יעודד אותו לעשות את הדבר הנכון - שוב אנשים נגררים אחרי כותרות חסרות אחריות ותבונה.
סחיטה באיומים זה עכבר?
ההר הוליד עכבר, צהלו סנגוריה של מרגלית צנעני, ובכמה עיתונים החרו-החזיקו אחריהם. ואני תמה: סחיטה באיומים זה עכבר? מילא הסנגורים, הם מקבלים כסף כדי לומר זאת. אבל העיתונים? הם לא מבינים שבכך הם מכשירים את מעשיה העברייניים של הזמרת הפופולרית?
matigolan@globes.co.il