התוצאות הכספיות של כיל שפורסמו בתחילת השבוע, שמו בצל את הבעיות שלה עם קציר ים המלח, התמלוגים והדיבורים על מס מיוחד על אוצרות טבע של המדינה. כיל המשיכה להציג צמיחה בהכנסות וברווח, כשההכנסות ברבעון השלישי הסתכמו ב-1.9 מיליארד דולר והרווח הגיע ל-439 מיליון דולר, לעומת הכנסות של 1.39 מיליארד דולר ורווח של 244 מיליון דולר ברבעון המקביל ב-2010. ההכנסות בתשעת החודשים הראשונים הסתכמו ב-5.35 מיליארד דולר והרווח ב-1.15 מיליארד דולר, בהשוואה להכנסות בסך 4.27 מיליארד דולר ורווח של 782 מיליון דולר בתקופה המקבילה.
התוצאות האלו ממחישות את סדרי הגודל והעוצמה של כיל, אבל לא פחות מכך את הרווחיות המדהימה על המוצרים. לכיל, המפיקה אשלג, ברום, מגנזיום ומוצרים נוספים מים המלח, רווחיות בשורה הנקייה (רווח נקי חלקי הכנסות) של סביב 20% - בתשעת החודשים הראשונים השנה זה היה 18.3%, ובתקופה המקבילה ב-2010 עמד על 21.5%. זו השורה התחתונה, אבל גם בשורות למעלה כמובן ניתן לראות רווחיות נאה - גולמית (שיעור הרווח הגולמי - רווח גולמי חלקי הכנסות) של 45% ותפעולית (רווח תפעולי חלקי הכנסות) באזור ה-28%. המספרים מרשימים במיוחד כשנזכרים שכיל היא לא חברת אינטרנט או תוכנה, היא חברה שמתעסקת בהפקת סחורות, בקומודיטיס.
איך החברה מצליחה להרוויח בשיעורים כאלו? ובכן, זה לא היה כך תמיד. המחסור בשנים האחרונות בסחורות הנחוצות לתזונה של אוכלוסיית העולם (בעיקר העולם המתפתח, לרבות סין והודו) הוביל לביקוש שההיצע התקשה להדביקו, וזו קרקע נוחה לעליית מחירים והגדלת הרווחיות. אבל זה לא רק התחום שבו כיל פועלת, זה גם המקום - ישראל. כאן, היא קיבלה כמעט במתנה את הזכויות על משאבי הטבע, ובראשם ים המלח, שמהם היא מפיקה את הדשנים. כאן היא מרשה לעצמה לפגוע בים המלח ובבתי המלון שסביבו (הצטברות של מלחים על הקרקעית ועליית המפלס כתוצאה מההפקה), וכאן היא משלמת מסים נמוכים.
לכאורה, כיל מנצלת ודורסת; סוג של בריון שכונתי. אבל צריך באותה הנשימה לזכור שכיל קיבלה את הזיכיון למשאבי הטבע עוד בתקופה שהחברה לישראל הייתה בידי משפחת אייזנברג (כיום בידי משפחת עופר), והרווחים והרווחיות שלה היו נמוכים ואף אפסיים. צריך גם להדגיש למען ההגינות, שמפלס ים המלח עולה מדי שנה במשך שנים רבות, והנזקים שהוא גורם ידועים כבר מזמן. וצריך גם להזכיר שחלק ממתקניה של כיל מוגדרים במס הכנסה כמפעל מאושר, כזה שתוכניות הייצור וההשקעות בו אושרו על ידי מרכז ההשקעות ולכן יש לו הטבות מס משמעותיות.
קציר המלח יפעל לטובתה
ובכל זאת, בשעה שברחובות צועקים 'צדק חברתי', יש עליהום על כיל - הוא כנראה מוצדק, והיה צריך להיות לפני שנים רבות. מה שמסתמן כעת הוא שכיל תישא ברוב ההוצאות (80%-85%) של קציר המלח בים המלח, שמשמעותו טיפול בבריכות שבהן המפלס עלה ומהווה סיכון סביבתי. הקציר הזה עשוי להיות עניין יקר - כמה מיליארדי שקלים טובים (ההערכות מדברות על כ-3 מיליארד שקל), אבל כאן אני מחזיר אתכם לתחילת הכתבה: זה בטח לא כסף קטן בשביל כיל, אבל בקצב הרווחים הנוכחי שלה, היא מכסה אותו תוך שני רבעונים, אולי שלושה.
מעבר לכך, הטיפול בקציר יתבטא בעתיד בתפוקה יותר מהירה ואיכותית מהבריכות. כלומר, זה עשוי לשפר את הביצועים בעתיד, ומכאן שהקציר יכול להתפרש (לפחות בחלקו) כהשקעה ולא כהוצאה בדוחות. בדיוק כמו שרוכשים מתקן שמספק יתרונות לשנים הבאות, כאן משפצים ומסדרים את הבריכה שתהיה יעילה יותר בהמשך. זאת ועוד: השוק - האנליסטים והמשקיעים - לא ממש יתרגשו מהסכום החד פעמי הזה, שאמנם עלול להתבטא על פני תקופה של מספר רבעונים או יותר, אבל מבחינת האנליסטים מדובר בהוצאה שאינה תפעולית במובן הרגיל; זו הוצאה שאינה אינטגרלית לעסק, לא תחזור בהמשך ולכן אינה פוגעת בהערכת שווי החברה.
מלח תמורת הטבות
במילים אחרות, כואב להוציא 3 מיליארד שקל מהכיס, אבל זה ככל הנראה לא כל ישפיע על השוק. ואולי בגלל זה כיל מוכנה להתפשר בסוגיה הזו כמעט באופן מלא. אולי מנהליה מעריכים שאם תיקח על עצמה את קציר המלח, יוותרו לה ביתר הנושאים שהם אקוטיים יותר.
העניין השני הוא המחלוקת על התמלוגים, שבפני עצמה גם היא לא מהותית לכיל, והעניין השלישי הוא בחינת שיעור המס והתמלוגים על אוצרות טבע, כשכיל היא הנהנית העיקרית מאוצרות הטבע בארץ. לא ברור אם הכוונה היא להעלאת התמלוגים או קביעת מס מיוחד, אך בכל מקרה זה כבר יותר מהותי מהסוגיות הקודמות, כי המהלך אינו חד פעמי, הוא מתמשך ולכן בעל השלכה תמידית על הרווח ועל שווי החברה.
מס נוסף על כיל יפגע ברווחיות אבל עדיין ישאיר לחברה שיעורים גבוהים; מס כזה יעלה את שיעור המס האפקטיבי, כך שאולי יתקרב ויגיע לשיעור המס הסטטוטורי. אבל במקום לחוקק מס מיוחד לכיל, אולי כדאי להפשיט אותה מההטבות המיוחדות שגורמות לה לשלם מס בשיעור של 20% במקום 30%".
