חדשות לבקרים אנו שומעים על "תספורות" שעושים בעלי הון, כמו יצחק תשובה ואילן בן דב, שמשמעותן הפלת ההפסדים שנגרמו להם, על הציבור. המחאות החברתיות בישראל ובחוץ לארץ בקיץ החולף, הן התגובה לכך.
הציבור החל להבין, שמנגנון שוק חופשי, שאמור לפעול על-פי כללים של שכר ועונש, לא מקיים כללים אלה.
מהם הכללים הללו? העיקרון המרכזי בהם היא התחרותיות, שבה אם יזם וחברה מרוויחים, הם רשאים לגבות על כך תמורה נאותה. הבעיה מתחילה כשהיזם והחברה מפסידים. מהו מנגנון האכיפה לנשיאה בעונש כשקיים החוק ההכרחי של "בעירבון מוגבל"?
גם בעבר היינו עדים למקרים שבהם התחמקו בנקים וגופים גדולים מאחריות, כשלא נשאו בעונש ובנטל על כשלים, שלעתים נבעו מהתנהגות חסרת אחריות ומופקרת. התנהלות זו הגיעה ב-20 השנה האחרונות לממדים שמסכנים את קיום השיטה כולה, ומקרבים אותנו למשברים הידועים של שנות ה-30 של המאה ה-20, שהובילו - כידוע - לעליית משטרים פשיסטיים, שהמיטו אסונות מהגרועים בתולדות האנושות.
במאבק רב השנים בין הקפיטליזם לקומוניזם, הקומוניזם קרס והקפיטליזם ניצח. כדי למנוע את התפוררות משטר השוק החופשי ועליית הפאשיזם, האתגר העומד לפנינו הוא חזרה לקפיטליזם הנאור בדרכיו השונות, ביניהן הדרך הסוציאל-דמוקרטית של אירופה הצפונית, או מדינת הרווחה של ארה"ב; קפיטליזם נאור, שמטרתו בניית כלכלה צודקת, צמיחה בת קיימא וחברה הוגנת שפועלת לקידום שוויון הזדמנויות וצמצום פערים.
הקפיטליזם הנאור נוסד על בסיס האתיקה הפרוטסטנטית של יוזמה פרטית, עבודה קשה, חיסכון וצניעות, שמביאים את פירות היוזמה וההשקעות לדורות הבאים. לאורך ההיסטוריה, וגם בימים אלה, שיטת השוק מצליחה אך ורק כשהיא מלווה בממשלה חזקה ואחראית, כשיש כללי משחק ברורים וכשהציבור מאמין שאכן יש שכר ועונש להצלחה או לכישלון.
מנגנונים נחלשו
במקביל לתהליך התפוררות הקומוניזם, מנגנוני הבקרה על כללי משחק הוגנים בשוק החופשי הוחלשו ויחד עם הליברליזציה בשווקי ההון, הגענו למצב הקשה של היום. כללי השכר והעונש הפכו להיות כה מתוחכמים, שהציבור לא הבין ולא יכול להבינם. בתקופות של צמיחה ותשואות גדולות, השיטה עבדה וההרגשה הייתה שהיא נושאת פירות.
במקרים רבים, ראינו יזמים לוקחים הלוואות, ממנפים אותן, לעתים רבות שמים את כספי הציבור על קרן הצבי, ומאותן "הצלחות" הם לוקחים סכומי עתק להם ולמקורביהם. אך כשאותן "הצלחות" הפכו לכישלונות, נשלף הקסם של התספורת והם מוגנים. הם אינם מכניסים את ידם לכיסם, ומוצאים את הדרך להעביר את ההפסדים לציבור.
הציבור הרחב בעולם כולו מתחיל סוף-סוף להבין את אותו מודל א-סימטרי, שבו קבוצה גדולה של בנקאי השקעות וראשי חברות, משתמשים לרעה בכספי הציבור. כשהם מצליחים - חשבונם הפרטי תופח, אך כשהם נכשלים - הציבור נאלץ לשלם את הפסדיהם.
קריסה הרת אסון
עינו של הציבור אינה צרה בהצלחות כלכליות ובהתעשרות, כשהם נעשים לפי כללי משחק הוגנים. למשל, הציבור מעריץ את סטיב ג'ובס ואת אלי הורביץ, זכרונם לברכה, שעשו את כספם בזכות כישרונם ומרצם; אך הוא אינו מוכן לקבל יותר את אלה שאינם יוצרים ערך ופשוט משחקים בכספו של הציבור.
ללא חיזוק הרגולציה על-ידי ממשלה אחראית, וללא הוכחה ברורה שיש לא רק שכר על הצלחות, אלא גם עונש על כישלונות - יאבד הציבור את אמונו. מה שנדרש עכשיו, אפוא, הוא מדיניות ממשלתית ברורה, בישראל ובכלל, שתחזיר את אמון הציבור בשיטה ובמשטר של השוק החופשי.
השילוב בין ממשלה חזקה ושוק חופשי ותחרותי, הוא תנאי הכרחי למניעת קריסה של השיטה כולה - קריסה שעלולה להיות הרת אסון למערב, ולעולם כולו.
הכותב הוא לשעבר בכיר בבנק העולמי ויו"ר ועדת הכספים של הכנסת