בעלי מניות המיעוט בחברה מצויים בדרך-כלל בתחתית שרשרת המזון של הגורמים העתידים ליהנות מנכסי החברה (לאחר ניכוי התחייבויותיה). בעלי מניות המיעוט בחברה נחותים מבעלי אגרות החוב, מבנקים ומנושים אחרים, כי אין באפשרותם לשעבד את נכסי החברה, ועליהם להמתין בעת פירוק לסילוק כל התחייבויות החברה, לרבות התחייבויות לספקים, לעובדים ולפקיד השומה.
בנוסף, בעלי מניות המיעוט בחברה אינם שולטים בנכסי החברה ובפעילויותיה, כך שמעמדם בשרשרת המזון נחות גם ביחס לזה של בעל השליטה, שבידו הכוח לקבוע את המדיניות התפעולית והפיננסית של החברה.
ניקח לדוגמה מצב שבו בעל השליטה מוכר נכס שבבעלותו לחברה שבשליטתו, תמורת סכום גבוה משמעותית משווי השוק של הנכס. בשנה העוקבת בעל השליטה רוכש בחזרה את הנכס מהחברה תמורת סכום סמלי, ואף מעביר החלטה בחברה לשלם לאחיו שכר-טרחה ודמי תיווך בגין מציאת קונה לנכס.
עסקאות של חברה עם בעל השליטה בה נבחנות מבעד לזכוכית מגדלת, וכפופות לשורה ארוכה של אישורים, שמטרתם להגן על האינטרס של בעלי זכויות המיעוט. אישורים לעסקאות אלה - יכול שיידרשו מתוקף חוק ניירות ערך (עבור חברות ציבוריות), חוק החברות, תקנון ההתאגדות של החברה, או מכוח הסכמה חוזית בין בעל השליטה לבין בעלי מניות המיעוט.
אולם השאלה היא - אם אי-היכולת של בעל השליטה להעביר החלטות מסוימות בחברה שוללת ממנו את האפשרות (והחובה) לערוך דוחות כספיים מאוחדים? האם כל זכות וטו של בעלי מניות המיעוט חוסמת את קיומה של "שליטה" של בעלי מניות הרוב, הדרושה לאיחוד הדוחות הכספיים?
ההבחנה בין זכויות מגינות לבין זכויות משתתפות
במאי 2011 פורסם תקן חשבונאות בינלאומי חדש, המבחין (החל משנת 2013) בין זכויות מגינות של מיעוט בעלי המניות בחברה לבין זכויות משתתפות, לעניין איחוד הדוחות הכספיים על-ידי בעל השליטה:
* זכויות מגינות - זכויות מגינות הן זכויות שנועדו להגן על בעלי מניות המיעוט בחברה במקרה של שינויים משמעותיים בעסקיה, שלא במהלך העסקים הרגיל. הן אינן מונעות קיומה של שליטה בידי בעל מניות הרוב בחברה, ולפיכך עליו לאחד את הדוחות הכספיים של החברה-הבת.
* זכויות משתתפות - זכויות משתתפות הן זכויות שמאפשרות לבעלי מניות המיעוט להשתתף בניהול ובקבלת החלטות בחברה-הבת. זכויות אלה, המוקנות לבעלי מניות המיעוט, שוללות בפועל את השליטה מבעל מניות הרוב בחברה, באופן שבו הוא אינו רשאי לאחד את הדוחות הכספיים של החברה-הבת.
זכותם של בעלי מניות המיעוט בחברה להטיל וטו על החלטות שמנסה להעביר בעל מניות הרוב, תיבחן בהתאם למהות הזכות ולאופייה הכלכלי, ולא לפי הניסוח המשפטי של זכות הווטו בחקיקה, בתקנון ההתאגדות, בחוזה ובכל מסמך אחר.
כך, למשל, כאשר בעלי מניות המיעוט בחברה זכאים לאשר (או להטיל וטו על) החלטה להשקיע השקעה הונית משמעותית, שאינה דרושה למהלך העסקים הרגיל. כך גם באשר לזכות וטו על החלטה להנפיק מניות או אגרות חוב, או לשנות את תקנון החברה.
מדובר בזכויות וטו שהוענקו לבעלי מניות המיעוט בחברה, במטרה להגן עליהם מפני שינויים משמעותיים בעסקי החברה, שלא במהלך העסקים הרגיל. בעל מניות הרוב שולט בפועל בעסקי החברה הנוכחיים, ולכן עליו לאחד את דוחותיה הכספיים.
עם זאת, ייתכנו מצבים שבהם בעלי מניות המיעוט בחברה רשאים לאשר את מינוי מרבית הדירקטורים או את החלפתם, לרבות החלטות באשר לקביעת התגמול המגיע להם, או שניתנה לבעלי מניות המיעוט זכות לאשר או לדחות החלטות בקשר לקביעת המדיניות התפעולית והפיננסית של החברה-הבת, לרבות אישור התקציב השנתי.
במצבים מעין אלה, הזכויות מאפשרות לבעלי מניות המיעוט להשתתף למעשה בניהול ובקבלת החלטות בחברה-הבת. כפועל יוצא, בעל מניות הרוב אינו שולט בחברת-הבת ובעסקיה, והוא אינו רשאי לאחד את דוחותיה הכספיים.
נציין כי ההשלכות על שאלות קיומה של שליטה ואיחוד הדוחות הכספיים של החברה-הבת עשויות להיות דרמטיות. כך, שליטה בחברה-הבת משמעותה שליטה בכל אחד מנכסי (ומהתחייבויות) החברה-הבת, והצגתם במאזן המאוחד של בעל השליטה, דבר שעשוי להשפיע משמעותית על ניתוח היחסים הפיננסיים של החברה-האם, נזילותה, איתנותה ויעילותה התפעולית.
הכותב הוא ממשרד שיף הזנפרץ ושות' רואי חשבון.