"התיקון לחוק לשון הרע נועד להרתיע עיתונאים מכתיבה, להלך עליהם אימים ולפגוע בחופש הביטוי. לא מפני שרוצים להגן על נפגעים, אלא כדי למנוע מהעיתונות לפעול כפי שהיא צריכה לפעול, על-ידי כך שמטילים עליה מורא של פיצויים בשיעור אדיר. זה לא משנה אם השופט יטיל אותם או לא, עצם האיום ירתיע עיתונאים".
כך אומר בשיחה עם "גלובס" עו"ד מיבי מוזר, שותף בכיר במשרד ליבליך-מוזר, המייצג ומייעץ לכלי תקשורת בתחומים ובתביעות הנוגעים לחופש הביטוי, לדיני לשון הרע ולפעילותם העיתונאית.
לדברי עו"ד מוזר, "הצעת החוק בנושא לשון הרע מנוסחת ברשלנות. בעיקר בזה שקובעים באופן קטגורי שעיתונאי צריך לקבל תגובה, ולא מסייגים בהיקף, במהות ובאותם המקרים שבהם אין צורך לפרסם, כמו למשל ביקורת או הבעת דעה.
"זה אבסורד: אם רוצה מבקר לכתוב על מחזה או סרט, הוא צריך לבקש תגובה. ואם לא יעשה זאת, מטילים עליו איום של 1.5 מיליון שקל. אין לזה שחר. אני לא מכיר מדינה שבה צריך לבקש תגובה על פובליציסטיקה.
"זה מרגיז. באים אנשים ועל-ידי כל מיני מניפולציות משפטיות וניצול הכוח הפרלמנטרי, מנסים להכניס דברים שלא צריכים להיות. רשלנות? יש. עיתונאים שמתרשלים? יש. אבל הדרך לטפל בהם היא לא על-ידי חקיקה דרקונית.
"למשל, אפשר לקבוע שבמקרים שיש לבקש תגובה ולא מבקשים או לא מפרסמים, עיתונאי לא יוכל לטעון לתום-לב. בעיתונות יש קלקולים כמו ברפואה ובתחומים אחרים, זה עדיין לא אומר שצריך לפגוע בחופש הביטוי בצורה שיהיה קשה מאוד לתקן".
"טוקבקים - רעה חולה"
"טוקבקים הם צרה, רעה חולה", אומר עו"ד מוזר. "מצד שני, הם אמצעי תקשורת ברמה נמוכה, שלא צריך להתייחס אליו ברצינות: אנשים לא מקצועיים מביעים את דעתם, כמו בשיחות יום שישי.
"לעומת זאת, יש בלוגרים רציניים, בעלי אתרים רציניים, שכותבים דברים לא פחות משמעותיים ממאמרים בעיתונות, וצריך למצוא דרכים לפקח. אני מסכים עם הפסיקה שצריכים לייצר מנגנון לחשיפה של המפרסם".
הראיון המלא עם עו"ד מיבי מוזר - במהדורה המודפסת של "גלובס הערב".