תנובה תשלם פיצוי מופחת של 38.5 מיליון שקל במסגרת התביעה הייצוגית שהוגשה נגדה בעקבות פרשת הסיליקון בחלב בשנים 1994-1995, ולא 55 מיליון כפי שקבע בית המשפט המחוזי.
כך פסקו היום (א') שופטי בית המשפט העליון אסתר חיות, עוזי פוגלמן ויצחק עמית, שקיבלו באופן חלקי את הערעור של תנובה על פסק דינו של המחוזי בתביעה הייצוגית.
"הגענו למסקנה כי קבוצת ההתייחסות לצורך פיצוי הנזק של פגיעה באוטונומיה היא רק אותו חלק מתוך קבוצת הצרכנים שלהם נגרם נזק תוצאתי בשל הפגיעה באוטונומיה ושחשו תחושות שליליות כאלה ואחרות", כתבו השופטים.
תנובה הוסיפה את הסיליקון (חומר הקרוי E-900) לחלב מינואר 1994 ועד ספטמבר 1995, בעקבות בעיה של הקצפת יתר בתהליך מזיגת החלב בחלב עמיד 1% שומן. הסיליקון נרכש על-ידי המחלבה, ברחובות מבלי ליידע את ההנהלה המרכזית של תנובה, ומבלי להודיע על כך לציבור.
בהודעותיה הראשונות של תנובה לאחר הפרסום בעיתונות, הכחישה הנהלת החברה את דבר הוספת הסיליקון. בתקופה שבה הוסף סיליקון לחלב שיווקה תנובה 13 מיליון ליטר חלב. כתב אישום שהוגש נגד תנובה ומנהליה הסתיים בהסדר טיעון שכלל תשלום קנס.
במקביל הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בקשה לתביעה ייצוגית נגד תנובה, בעילה של התרשלות והפרת חוק הגנת הצרכן. בית המשפט המחוזי אישר את הגשת התובענה, וב-2003 דחה העליון את הערעורים על פסיקה זו.
באוקטובר 2008 החליט בית המשפט המחוזי לקבל חלקית את התביעה הייצוגית, תוך שקבע כי הודאתה של חברת תנובה באישומים הפליליים במסגרת עסקת הטיעון מהווה ראיה לחובתה גם בהליך התביעה הייצוגית.
בית המשפט המחוזי העריך את מספר האנשים שרכשו חלב בתקופה הרלוונטית ב-220 אלף, ומקבוצה זו זכאית מחציתם לפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה, ומחציתם גם לפיצוי נוסף בגין תחושות שליליות.
בסופו של דבר פסק המחוזי כי תנובה תשלם לתובעים הייצוגיים פיצוי בסך 55 מיליון שקל, המשקף נזק אישי מוערך של 250 שקל לכל אחד מחברי קבוצת רוכשי החלב.
עוד נקבע כי הפיצוי יחולק ל-3 מטרות: הוזלת המוצר; קרן מחקרים ומלגות בתחום המזון והתזונה; וחלוקת חלב חינם לאוכלוסיות נזקקות. בנוסף נפסק שכר-טרחה חלקי בסך 4 מיליון שקל.
תנובה ביקשה לבטל את הקנס כולו
טענתה של תנובה בערעור כי יש לקבל במלואו את הערעור ולבטל את הפיצוי נוכח העובדה שמדובר ב"זוטי דברים" - נדחתה פה אחד על-ידי השופטים.
זוטי דברים היא הגנה העומדת לנאשם במשפט פלילי, בהתאם לסעיף 34יז לחוק העונשין, שבו נאמר: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך".
ואולם, שופטי העליון קיבלו באופן חלקי את גישתה של תנובה בשאלת הערכת גובה הפיצוי בשל פגיעה באוטונומיה של הצרכנים. השופטים חידשו הלכה וקבעו כי אין לקבל את הגישה האובייקטיבית להערכת פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה, ובמקרים שבהם הוכח כי חלק מחברי הקבוצה נותרו אדישים לעצם הפגיעה באוטונומיה שלהם, אין מקום לפסיקת פיצוי בגין ראש נזק זה.
"מבחינת שיקולי מדיניות, הן אלה המעוגנים בדיני הנזיקין הכלליים והן אלה היחודיים לדיני התובענות הייצוגיות", כתבה השופטת אסתר חיות, "יש לחתור לכך שהיעדר אפשרות לזהות את הניזוקים לא יציב מכשול בלתי עביר בפני הגשת תביעות לבית המשפט.
"עם זאת, אל לנו לשכוח אינטרס נוסף, והוא הגינות כלפי הנתבע ושמירה על זכויותיו המהותיות והדיוניות. עלינו להקפיד על כך שהריכוך וההגמשה של כללי הדין שעוגנו בחוק תובענות ייצוגיות לא יובילו לתוצאה שעל-פיה הסכום הכולל של החיוב שיוטל על המזיק יחרוג מסכום הנזק שנגרם על-ידו".
ביהמ"ש: "רק 154 אלף חשו תחושות שליליות"
לדברי חיות, "לא ניתן לזהות את חברי הקבוצה שצרכה חלב עמיד דל-שומן בתקופה הרלוונטית לתובענה, ולכן נדרש בית המשפט בהקשר זה לנתונים סטטיסטיים ולחוות-דעת מומחים שבעזרתם קבע, בהערכה שמרנית וזהירה, כי הקבוצה מונה 220 אלף חברים.
"אנו הגענו למסקנה כי קבוצת ההתייחסות לצורך פיצוי על נזק של פגיעה באוטונומיה היא אך ורק אותו החלק מתוך קבוצת הצרכנים שלהם נגרם נזק תוצאתי בשל הפגיעה באוטונומיה ושחשו תחושות שליליות כאלה ואחרות משנודע להם כי החלב ששתו הכיל סיליקון".
על בסיס נתונים סטטיסטיים וחוות-דעת מומחים, קבעו שופטי העליון כי קבוצה זו מונה 154 אלף איש - ולא 220 אלף איש כפי שנקבע במחוזי. מכפלת חברי הקבוצה בסכום שהעמיד המחוזי של 250 שקל לכל חבר בקבוצה הביא את העליון לסך של 38.5 מיליון שקל. שכר-הטרחה הכולל הופחת מ-4 מיליון ל-2.35 מיליון שקל.
חברת תנובה יוצגה על-ידי עורכי הדין איל רוזובסקי, מור פינגרר, איתמר ענבי ונירה קורי. התובעים הייצוגיים יוצגו על-ידי עורכי הדין איאד ראבי וחיאת ראבי-מוראד. (ע"א 10085/08).