לפני כמה שנים זכינו לראות שוב את אחת הסדרות הראשונות בתולדות הטלוויזיה הישראלית, "חדווה ושלומיק". למרות הנוסטלגיה ושיר הפתיחה המקסים שכתב יהונתן גפן, קשה היה לצלוח בה אפילו פרק. הייתי שמח לומר שזה לא היא אלא אנחנו, אבל הגיע הזמן להודות: מדובר בסדרה נוראית.
אחר-כך שודרה כאן בשידורים חוזרים "קרובים קרובים". המבקרים שחבטו בה בשעתו (שכן מאפרים סידון וב. מיכאל ציפו אז לאמירה פוליטית נוקבת, שהסתכמה בשעתו במשפט באחד הפרקים לפיו "הנדברקס משוחרר לא יוחזר", בשאר הזמן עסקו דיירי רחוב ויטק 9 בענייני ועד-הבית ודיאטה) חיבקו אותה בחום, אבל מעבר לקאסט המפואר (בלי ציניות) שלה, הזכירה "קרובים קרובים" יותר הצגת סוף שנה בבית-ספר תיכון, ולא מהטובים שבהם.
כבר כתבתי כאן, לפני כמה שבועות, על הרייטינג המופרך (לדעתי) של סדרה רעה כמו "סברי מרנן", מעין איחוד בין "קרובי קרובים" ל"החיים זה לא הכול", אבל הנה מסתבר שאפילו השידורים החוזרים של האחרונה, ברשת, מול המשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל ו"אחת אפס אפס" - אחת הסדרות הטובות בדברי ימי ערוץ 10 - משיגים קרוב ל-20% רייטינג, גבוה בכ-7% מזה של עמוס תמם בתפקיד אריק, בלש המשטרה הקשוח.
אין לי שום דבר נגד גדי ודפנה, קושניר ווקסמן, אבל "החיים זה לא הכול" (יום ב', 22:00) הייתה, לכל היותר, סדרה חביבה בשידור הראשון שלה. האם באמת יימצא צופה תבוני שיישב בשעה 22:00 מול הטלוויזיה ויבכר אותה על פני "אחת אפס אפס" (יום ב', 22:10)?
ואז, בפינת הקפה, ביום ג' שעבר, יצא לי לשוחח עם קולגה מוערכת שסיפרה בהתלהבות על כמה היא מתפעלת מעמוס תמם החתיך. שאלתי אותה אם היא אהבה את הפרק של אמש, ותשובתה הייתה: "לא, ראיתי את 'החיים זה לא הכול' בערוץ 2".
דה ז'ה וו חזק מבחירות 1981 עלה באוויר, עם וידויו של מצביע הליכוד שהשווה את מפלגתו לאמא שזנתה, אבל תמיד תישאר אמא.
ואמא, כידוע, יש רק אחת (ולא אחת אפס אפס), גם כשהיא מופיעה לבקר בשידור חוזר.
שיר שחלמתי על פראג
"הקלות הבלתי נסבלת של הקיום", יום ב' 22:00, "יס 3"
חודש "בין הסדינים" של ערוץ הסרטים הזה מזכיר את הימים שבהם חלק מהעניין בסרטים היה הגירוי האירוטי שנדמה שכמעט פס מן העולם עם הפס הרחב והפורנו המקוון.
ובכל זאת, נעים להיזכר במשולש האהבה הזה, שמפגיש את דניאל דיי לואיס הצעיר עם ג'ולייט בינוש בתפקידה הקולנועי הראשון, ועם לנה אולין - לטעמי אחת הנשים הסקסיות בתולדות הקולנוע - על רקע המלחמה הקרה, האביב של פראג ועוד נופים ואירועים בטעם של פעם.
ארוך, פיוטי ומרגש גם מקץ 23 שנה.