ישראל ברייט נמצא כל הזמן בתנועה תזזיתית. הוא שועט קדימה, נותן רברס פראי, חותך פתאום הצדה, וחוזר למסלול עד הפעם הבאה. אחרי שהוציא להיטים כמו "יהודה יהודה", ו"היו לי פעם חברים", הוא השקיע בנדל"ן, עזב הכול, ולמד לשני תארים באוניברסיטה, חזר ליצור, וסיים לעבוד על אלבום חדש. עכשיו הוא רוצה לחוקק חוק. חוק המוזיקה הקלה, שבמסגרתו תוקם קרן, שאותה הוא ינהל, שתשקיע בפרויקטים ובאמנים כדי שייצרו מוזיקה. את הרעיון הזה הוא מנחית על השולחן עוד לפני שהספקנו לקחת לגימה מהקפה. אין לו זמן. הוא צריך להמשיך לזוז הלאה. "התיאטרון מסובסד ואף אחד לא הולך לראות אותו", הוא מתעצבן, וכשהטונים שלו עולים הקול שלו משתלט על החלל, "הקולנוע מקבל תמיכה, המוזיקה הקלאסית מקבלת תקציבים; מי שלא מקבל כלום זה אלה שעושים מוזיקה ישראלית".
- האמנים לא מרוויחים מספיק?
"גם זובין מהטה עשה המון כסף ואבי נשר. לא אכפת לי שמשה פרץ יקנה את חצי טבריה. אבל יש מלא אמנים שהחיבור הניהולי שלהם לתעשייה לא נכון, או לא מספיק, והם לא עושים כסף. צריך להקים קרן בסכום אפסי שתייצר מאה דיסקים בשנה שיהפכו את המוזיקה. השמות הכי גדולים של 30 השנים האחרונות ייאלצו לעשות מוזיקה כדי לקבל תמיכה. המטרה היא לייצר תרבות ישראלית. תראי איך לא מעט אמנים ישראלים בוחרים לשיר באנגלית".
- כי העולם גלובלי; הם רוצים לפרוץ לחו"ל.
"אילו הייתה להם אפשרות להתפתח פה זה לא היה קורה. אם הרדיו יקבל מבול של דיסקים שהוא מסרב באופן רגיל להשמיע, לא תהיה לו ברירה. אני רוצה שבן אדם ישב בסטודיו, יעשה מה שבא לו, יתנסה. ב-60 אלף שקל אפשר לעשות תקליטים מדהימים. מה זה מול מיליון שקל שנותנים במענק לסרט שרק כמה אנשים יראו אותו. להופעות של אמנים כאלה יש פוטנציאל לקהל גדול".
- אף אחד הרי לא יוציא שקל על חוק כזה.
"לא צריך להוציא כלום. פחות סרט אחד בשנה ומשכורת אחת פחות לנועם סמל או לעמרי ניצן - עם זה אני עושה לך חמישים דיסקים ואמנים לא יצטרכו לעבוד בשמירה ובניקיון כדי לעשות מוזיקה".
- בוא נדבר עליך. ממה אתה מתפרנס?
"מקומבינות עסקיות. אני מלחין למחול, לקולנוע, לתיאטרון - כל מה שצריך עבודה מוזיקלית. זאת הכנסה מינימלית, ואקו"ם. עשיתי כמה מהלכים בנדל"ן ואני לא צריך לרדת על הברכיים ב-100% כדי לגמור את החודש. גרתי בדרום העיר, ראיתי בתים יפהפיים שעלו גרושים, אז קניתי".
- וזה מה שנתן לך אפשרות לפרוש ללימודים.
"כן. אחרי התקליט השני של 'השמחות', ההכרה שהקהל לא בהכרח יבוא ושאני צריך לרצות אותו עצבנה אותי. להחזיק להקה עולה כסף, והספיק לי".
- אולי לא ניהלתם את עצמכם נכון.
"עשיתי טעויות בבחירת האנשים שעבדנו איתם. התחום שהכי פרוץ לרמאויות בתחום שלנו זה הבוקינג וההופעות. התעייפתי פסיכולוגית. נתתי איקס אנרגיה וקיבלתי חצי. רציתי לקבל אחד בעד אחד. באוניברסיטה זה קרה".
- למדת מוזיקולוגיה וקומפוזיציה, בנוסף על התואר בפילוסופיה שכבר היה לך.
"רציתי להעשיר את עצמי. זה היה פיזי. אתה יושב בשיעור וצריך לומר איזה צליל המרצה משמיע. קריעה. בהתחלה אמרתי שאלך לשנה-שנתיים. הייתי בשוק שאנשים עוסקים בדברים כאלה מעניינים. אבל כשהגיע הזמן להחליט אם להתמודד עם הגועל באקדמיה או הגועל במוזיקה הקלה, בחרתי במוזיקה".
- שממנה ברחת. חזרת כדי לברוח שוב?
"חזרתי כדי להופיע. אני מאוד אוהב להופיע. כשההרכב דוחף אותי בגב, התאים שלי עוברים ניקיון יסודי, וזה הופך אותי לאדם נעים יותר, חביב יותר וטוב יותר".
- במהלך הלימודים הופעת עם עוד שני נגנים.
"וגם עם גיטרה בהופעות פרטיות, ואז התחלתי לכתוב חומר חדש והנגנים אמרו 'בואו ניקח את זה ברצינות לעזאזל'. הם אמרו לי להתרכז בשירה, ושהם איתי. אם הם לא היו בזה ב-100%, זה לא היה קורה. נכנסנו לחזרות של כמה חודשים".
- איך מימנתם אותן?
"כשהיה כסף נתתי, כשלא היה - לא התקשקשנו. הם קיבלו תודה בדיסק. אני לא חיפשתי צרות מיותרות. גם לא ידעתי אם ישימו לב אליי עם כל הסינגלים הדיגיטליים. אז החלטתי במכוון לא להוציא סינגלים".
- וזה הצליח?
"עכשיו, כשהאלבום מוכר מצוין, וזה מפתיע, כי הפלסטיקים כבר לא מוכרים יותר, נתחיל להוציא את הסינגלים. עכשיו חברות התקליטים והבוקינג מתחילות להתעניין בי".
- מי מנהל את כל זה?
"אני מקבל את ההחלטות עם המפיק המוזיקלי יאיר תמיר ועם הלהקה - ויטלי, עידו וגולן. הם הדירקטוריון".
- אין לכם סיבה להכניס עוד גוף שיגזור קופונים על חשבונכם.
"רק אם הוא ייקח אותנו למקומות שאליהם לא נוכל להגיע לבד. אם פעם החלומות היו חו"ל, להופיע עם יורגו דלארס, אחרי שנולדו הילדים הכול השתנה. אם אוכל לממן את ההרכב וחופשות ללימודים, זה מושלם. הראש השתנה".
- אז השאיפה עכשיו היא למלא יומנים?
"לגמרי. אני רוצה להופיע הרבה. את יודעת, כדי לקבל תואר במוזיקולוגיה אתה צריך לשיר שלוש שנים מתווים במקהלה. התחלתי לשיר וגיליתי שאני זמר בס ברמה עולמית, ואילו הייתי רוצה לשיר באופרה הייתי מצליח בענק".
- נו, אז למה לא?
"לא. זה כמו להיות מרצה באוניברסיטה".
- מה זאת אומרת?
"הרפרטואר הוא של לא יותר מארבעים יצירות, ואתה צריך לתת רק את הביצוע. לא בשבילי".
- אתה יודע לעשות שמח.
"אני פרפורמר. אולי הדיסק החדש לא יהיה 'יהודה יהודה', אבל מי שבא להופעה מקבל אותי נטו. אני לא עוזב אותך. לפני השיר, תוך כדי השיר; באת להופעה שלי, תשמעי אותי. את חושבת שויטלי עם האקורדיון מוותר? הוא יורד לקהל, המתופף עושה שואו עם התופים".
- אתה עושה תפקיד מעולה ב"סרוגים".
"הופעתי גם ב'המנגליסטים', ומאז קיבלתי את האודישנים הכי טובים".
- אז למה לא רואים אותך יותר על המסך?
"כי הייתי מגיע לאודישנים בחצי לב; בפוזה של אני אמן גדול, מה אני הולך בכלל לאודישנים?".
- כולם עושים אודישנים, גם הגדולים ביותר.
"רק באקדמיה, אחרי שנהייתי עוד יותר מוזיקאי, שחררתי".
- איך?
"פתאום זה לא הפך אותי ללא מוזיקאי. זה היה עוד פן. כתבתי בעיתון 'העיר' טור אישי, שפטתי פה ושם כשביקשו ממני, וראיתי שלהיות מולטי זה לא רע. ואז התחלתי ללכת לאודישנים. עכשיו מדברים איתי על תפקיד ראשי בסרט".
- אז להתפזר זה טוב.
"אתה מוכר יותר דיסקים אם אתה בטלוויזיה. הילדים רואים את 'סרוגים', ומבחינת העשייה המוזיקלית זה לא מפריע, אלא להפך. זאת גם לא עבודה יומיומית. שלושים ימי צילומים על-פני חצי שנה. היו פעמים שקמתי בארבע בבוקר לצילומים ובערב הלכתי להופעה. היום אני נותן מה שיש, ואם לא אעשה דברים מטופשים, זה לא יפגע".
- יש לך כישורים ניהוליים.
"הם משתפרים. אני אדם מאוד אמוציונלי, וזה דפק אותי. כשהייתי עני כל שקל עלה לי בבריאות. היום אני מבין את המערכת יותר טוב, וגם אין לי חרדת קיום".
- חרדת קיום זה לא משהו שהכרחי ליצירה?
"הכי חשוב זה להיות מרוכז לגמרי במה שאתה עושה. העיקרון הוא לא להצטרך את המוזיקה מבחינה כלכלית. את הכסף אני אעשה במקום אחר".
- מה אתה חולם לעשות?
"לכתוב אופרה שתעלה באופרה הישראלית; אופרה משעשעת שתצליח להגיע לעם".
אישי: 48, נשוי 2, גר בתל אביב
השכלה: תארים בפילוסופיה ובקומפוזיציה ומוזיקולוגיה
קריירה: אלבומי סולו ("קוף עירוני", "דרגות לכלוך וניקיון"), להקת "השמחות", מוזיקה לתיאטרון ("ויאמר וילך", "לבן לבן"), פסקולים לסרטים ("אצבע אלוהים", "ג'ירפות", "המנגליסטים"), משחק ("המנגליסטים", "סרוגים")
עוד משהו: השתתף בתוכנית "מה יש" בגל"צ עם ארז טל ועם אברי גלעד וכתב את "הפינה של פזית"