בימים האחרונים עסקו החברות הגדולות במשק, בהן קבוצות אי.די.בי שבשליטת נוחי דנקנר; כיל, שבשליטת משפחת עופר, ודלק, שבשליטת יצחק תשובה, בניסיונות מאומצים לשכנע את ועדת הריכוזיות - הוועדה להגברת התחרותיות במשק - לשנות את מסקנות-הביניים שלה, או לפחות להקל בגזירות שהיא ממליצה להטיל על הקונצרנים. זאת, במסגרת הליך השימוע שקיימה ועדת הריכוזיות, טרם שתקבע את מסקנותיה הסופיות.
במקביל, הלך וצבר תאוצה הדיון הציבורי סביב מסקנות הוועדה. התומכים בהמלצות סבורים כי יישום המסקנות יביא להגברת התחרות במשק, ובכך לצמיחה ולשגשוג שיחלחלו עד לכיסו של האזרח הקטן. המתנגדים טוענים, כי מדובר בהתערבות ברוטלית במבנה החברות במשק, שתפגע בתחרות ובצמיחה.
למרות המחלוקת, הוויכוח בין תומכי ועדת הריכוזיות למתנגדיה, מתנהל על בסיס הנחת-יסוד זהה, שלפיה השיטה הכלכלית הנכונה היא השיטה הקפיטליסטית (או הניאו-ליברלית), שבה מתנהלת הכלכלה הישראלית זה שני עשורים. קול חריג ובודד, משמיע פרופסור דני גוטווין. שרואה בהקמת ועדת הריכוזיות תרגיל של השלטון, שנעשה כחלק מתוכנית מכוונת להצדיק את המשך קיומו ולהקנות לגיטימציה למשטר ההפרטה, כך שמעמד מעט רחב יותר ייהנה מההון.
בראיון מיוחד ל"גלובס" אומר פרופ' גוטווין, כי "יישום מסקנות ועדת הריכוזיות יביא במקרה הטוב לכך, שבמקום כמה עשרות אנשים שנהנים מההון בישראל, ייהנו ממנו כמה מאות. מינוי הוועדה נועד בסך-הכול להגדיל את הלגיטימיות של המשטר הקיים ושל השיטה. זה לא יגרום לכך שהמחירים ירדו".
מה כן יעזור להורדת המחירים?
"אני מציע, למשל, להעלות את שכר המינימום. זה יגדיל את כוח הקנייה בדרך יותר יעילה. זה מזעזע ששכר המינימום היום הוא 165 שקל ליום עבודה. מה אתה מצפה שאדם כזה יוכל להעניק למשפחתו? בעוד שרבים עסוקים ב'איך לחלק את העושר הגדול הלאומי בין 18 משפחות או 80 משפחות', ברור שאין כאן שום השפעה על הגורל של מיליוני ישראלים שעובדים בשכר מינימום".
גוטווין, הוא היסטוריון חברתי-כלכלי ומכהן כפרופסור-חבר בחוג לתולדות ישראל באונ' חיפה. הוא משתתף זה שנים בשיח הכלכלי, מפרסם מאמרים, מופיע בתקשורת, ומחזיק בדעות שעד הקיץ המהפכני האחרון נראה היה שכמעט חלפו מהעולם, ועוסק בניסיון "ליצר תודעה ציבורית לכשלים המהותיים היסודיים שעומדים ביסודו של משטר ההפרטה".
"הדיבור על הריכוזיות התחיל מכך שמעמד הביניים הרגיש שבגדו בו. אנשים תפסו את הפטנט, התחילו להבין שההפרטה היא לא גאולתו של הציבור. בשלטון נוצרה ההבנה, שלא ניתן יהיה לשמר את משטר ההפרטה אם הוא ימשיך להיות משטר שכל יתרונותיו מתרכזים אצל קבוצות מעטות, שמחזיקות גם בהון, גם בפעילויות, וגם בתקשורת שמתווכת את המציאות.
"ועדת הריכוזיות נועדה להביא לכך שמעגל הנהנים ממשטר ההפרטה יגדל קצת, וכך הציבור העוין לטייקונים יתגייס מחדש לטובת המשטר. הנחת השלטון היא, שכך (באמצעות ועדת הריכוזיות) תיווצר לגיטימציה מחודשת של משטר ההפרטה".
ימציאו לזה
שם חדש
כלומר, עמדתך היא, שכל הסיפור של ועדת הריכוזיות הוא תרגיל של השלטון כדי להמשיך לשרוד.
"בוודאי. את ההבטחות של ההפרטה ושל הטייקונים שהתבדו, כבר ראינו. את ה'מיני ועדת ריכוזיות', בדמות הפרדת קרנות הנאמנות וקופות-הגמל מהבנקים גם ראינו. למה צריך להניח שעכשיו, זה יהיה שונה? גם אם נפרק את פירמידות השליטה וניצור חברות שיגדילו את התחרותיות, נגיע תוך זמן קצר לאותם מקומות - לוועדת ריכוזיות חדשה, אז רק ימציאו לזה שם חדש.
"בארה"ב ביצעו הפרדות דומות, והן בוטלו. אין סיבה להניח שבישראל העניין יהיה שונה. ועדת הריכוזיות 'זורה חול בעיניים' מכיוון שיש בה הבטחה לפתרון בעיה שכבר הוכח אינספור פעמים בעבר, שהוא לא עובד. בעבר אמרו לנו, שהבנקים נגועים בניגודי-עניינים ושעכשיו יהיה ניהול מומחה, והמחויבות תהיה גדולה. ומה קרה? מי שהופרד מהבנקים הם עכשיו המוסדיים.
"המוסדיים היו אמורים להיות הגאולה לקרנות הפנסיה, ועכשיו מבינים שהם בעיקר 'חופפים במספרה של תשובה'. זה 'מיני ועדת ריכוזית', ויקרה אותו דבר. הדרך היחידה ששוק הפנסיה לא 'יסתובב במספרות של בן דב ותשובה' היא להלאים את קרנות הפנסיה. בדומה לעיסוק בקרנות הפנסיה - העיסוק בריכוזיות רק מונע את הדיון מסיפור ההלאמה".
גוטווין לא מהסס להשתמש במושג "הלאמה" - מילה שעלולה לזרוק אותנו למשטרים טוטליטריים אפלים מהעבר, ולמעשה היא מילת-מפתח במשנתו החברתית-כלכלית. לדידו, כל התשתיות במדינה צריכות להיות מולאמות, לפחות בחלקן. "הרעיון שלי הוא, שמערכת הכשלים של משטר ההפרטה היא כזו, שהיא לא ניתנת לפתרון במסגרתו (כפי שמנסה לעשות ועדת הריכוזיות), אלא רק תוך ביטולו. ההלאמה צריכה לעבוד במקומות שקובעים את כללי המשחק והם מהותיים לרמת החיים של הפרט.
"הבעיה של המחשבה הקפיטליסטית הרווחת מתחילה מהתיאור הפיקטיבי של הבסיס לכלכלה - מהניסיון הפיקטיבי להפריד בין הפרטי לציבורי. אני יודע קרוא וכתוב כי המדינה לימדה אותי. מערכת הבריאות הציבורית קמה בזכות ההשקפה שרק אם תסתכל על הציבור בכללותו, אתה מסוגל למנוע מגיפות. בלי מערכת בריאות ציבורית טובה, אנשים היו מתים ממגפות. בשל ההפרטה רמת החיסונים בישראל מאוד יורדת בשנים האחרונות. אם חזונם של אנשי האוצר היה מוגשם, היו פורצות כאן מגיפות".
משתמשים במחאה לקידום סדרי היום
את התזה שלו בדבר הצורך בהלאמת התשתיות, שעד לפני שנים מספר הייתה נשמעת ככמעט הזויה, משמיע גוטווין כבר יותר מ-15 שנה. "בעבר הסתכלו עלי כמטורף אנכרוניסטי, וצחקו עליי. היום, אחרי המשבר הכלכלי של 2008, שלימד כי השיטה קרסה ואחרי המחאה החברתית, אנשים כבר אומרים שיש בדבריי היגיון מסוים", אומר גוטווין, שניחן בהומור ציני שנמהל באחרונה בסיפוק מכך שמשנתו זוכה לעדנה מסוימת.
איך אתה מסביר את הסיבות לפרוץ המחאה החברתית?
"המחאה פרצה מאותן סיבות שהתחיל השיח על הריכוזיות. לאורך שנים, מעמד הביניים היה 'ליבת הלגיטימציה' של משטר ההפרטה. ברגע שמעמד הביניים זיהה שהוא קורבן של השיטה, התחילו לנבוע בשיטה סדקים. המחאה באה ממקום של האכזבה ותחושת הנבגדות של מעמד הביניים משלטון ההפרטה.
"דור ההורים של המוחים מחא כפיים לתהליכי ההפרטה, וחשב שהוא ירוויח ממנה. הוא קידם את ההפרטה, דיבר בשבחיה, וביזה את מדינת הרווחה ואת שלטון הפקידים. אך דור הבנים מצא את עצמו מרומה מההבטחה שלא מומשה, ולכן הוא יצא למחות. המחאה נבעה מחרדה ומתחושת נבגדות".
כהיסטוריון, גוטווין יודע להסביר את הסיבות לפרוץ המהפכה, אבל אינו יודע אם היא תביא לשינוי אמיתי, שלו הוא מייחל. "המחאה מוכיחה שיש היום תודעה ציבורית פתוחה יותר לתפיסות חברתיות סוציאל-דמוקרטיות. מצד שני, יש הרבה מהלכי-נגד, וקשה לדעת מה צופן העתיד. יש פה הזדמנות, אבל זה לא בהכרח יביא לאלטרנטיבה שאני רוצה. על האכזבה שבעטיה התחילה המחאה יכולים להשתלט גם אחרים. מה שכן אפשר לומר זה שהמצב היום יותר פתוח".
גוטווין סקפטי לגבי תוצאות המחאה החברתית, אבל כשדפני ליף (ממובילי המחאה) תקעה את היתדות בשדרות רוטשילד בת"א, הוא היה מראשוני האקדמאים להתייצב שם כדי לתמוך במפגינים (ראו מסגרת).
אם גוטווין מתייחס להקמת ועדת הריכוזיות כאל ניסיון טיוח של הבעיה שיצרה ההפרטה; למסקנות ועדת טרכטנברג, לשינוי חברתי-כלכלי, שהוקמה בעקבות המחאה החברתית, הוא מתייחס כאל ניסיון "למלא את הסדקים של השיטה בבטון".
"מי שעוקב אחרי העיתונות הכלכלית יודע שמסקנות ועדת טרכטנברג הן מה שהאוצר תכנן לעשות ממילא. בין אם מדובר בהצעה לערוך שינוי במתווה הורדת המיסוי, בחשיפה ליבוא, בהקטנת המכסים ובשאר הנושאים. מה שעשתה ועדת טרכטנברג הוא בסך-הכול לארוז תחת הכותרת של 'היענות למחאה' את מה שכבר היה בצינורות ובתוכניות. נתניהו וחבריו לוקחים את המחאה ומשתמשים בה כדי לקדם את סדרי היום שלהם".
נכסי מדינה בתנאים מפליגים
ומה לגבי ועדת ששינסקי וחוק ששינסקי, למיסוי רווחי נפט וגז. האם גם כאן מדובר בטיוח של הממשלה? שהרי החוק נראה כצעד של הלאמה דוגמת זו שדיברת עליה.
"טוב שהקימו את ועדת ששינסקי וחוקקו את החוק בעקבותיה. עם זאת, לדעתי גם זה בא מאותו מקום, כמו של יתר הוועדות, של הבנה של 'האופי האוליגרכי' של המשטר, וניסיון להמשיך לקיים אותו. הדיון סביב הגז מראה דבר פשוט - שהבעיות של משק הגז נובעות מהיותו פרטי, ושהפתרונות טמונים בכך ששדות הגז וההכנסות יועברו למדינה. לטעמי, היה צריך ללכת הרבה יותר רחוק בנוגע לגז, ולעשות כאן מה שנעשה עם בית-הסוהר הפרטי, שבג"ץ החליט כי יש להחזירו לרשות המדינה - היה צריך להחזיר ליזמי הגז את השקעותיהם ולהלאים את הגז.
"חוק ששינסקי תיקן עיוות גדול, שהתחיל מזה שאיש לא חשב שימצאו כאן גז, אבל עם כל הכבוד, לא תשובה המציא את הגז. לטעמי, היה צריך לעשות לתשובה את אותה 'תספורת' שתשובה עושה לציבור עם איגרות-החוב של החברות שבבעלותו. ששינסקי הלך מרחק קצר מדיי, ויצר תשתית ללגיטימציה של המשך ההפרטה. ובכל זאת, ששינסקי מהווה נקודת-מפנה מסוימת בנוגע לחוסר הלגיטימציה של משטר הטייקונים".
אבל בעצם היזמות הפרטית היא זו שאפשרה את מציאת הגז?
"אולי. אבל בוא נחשוב על משהו אחר: מה באמת הייתה תרומתו של תשובה לגילוי הגז, לעומת תרומת הטכניון למשל? הרי תשובה גילה את הגז על בסיס מערכות הידע שבנתה המדינה".
גוטווין יכול לדבר על הנזק שגרם משטר ההפרטה לכלכלה ולחברה, ועל הצורך בהלאמת התשתיות, במשך שעות, מתוך פרספקטיבה היסטורית רחבה, רצופת דוגמאות. לדבריו, מהפכת ההפרטה שעברה על ישראל דומה למה שקרה באנגליה בתקופת ראש הממשלה, מרגרט תאצ'ר, ולמה שקרה במדינות אחרות, אבל יותר מכול דומה למה שקרה ברוסיה.
"בישראל כמו ברוסיה, השלטון יצר אוליגרכים, ולא משנה אם קוראים להם שרי אריסון, או האחים עופר. משטר ההפרטה ממש חיפש את בעלי העסקים כדי לתת להם את נכסי המדינה בתנאים מפליגים, משום שהיה דחוף לשלטון ליישם את השיטה של השוק החופשי".
מדינת הרווחה נתנה לנו סיכויים טובים
עם זאת, חשוב להבהיר, לפחות בשלב זה, כי גוטווין סבור שהתשתיות במדינה אינן צריכות להשתייך למדינה בלבד, אלא מציע פתרון מתון, שדומה לתוכנית שהציע נשיא ארה"ב, ברק אובמה, לציבור האמריקני ביחס לביטוח הבריאות. כלומר, שבכל תחום שבו פועלות חברות פרטיות, תפעל במקביל גם חברה ציבורית-ממשלתית, שתאפשר לאזרח לקבל את השירותים הבסיסיים והחיוניים במדינה, במחירים סבירים THE PUBLIC OPTION)).
"נניח שישראל הייתה מפעילה חברת סלולר ציבורית-ממשלתית, שבניגוד לחברות האחרות הייתה רואה את יעדה באספקת שירותים סלולריים ולא בעשיית רווחים. החברה הזו הייתה מספקת שירותים בסיסיים במחיר נמוך. זו הרי שערורייה שהנכס הכי בסיסי של חברות הסלולר הוא התדרים שהם ממשלתיים. כך קורה גם עם הבנקים. אנחנו צמיתים של המערכת הזו. צריך שיהיה בנק ממשלתי".
כאדם שגדל בישראל של טרם משטר ההפרטה. האם אתה בטוח שזו הדרך הנכונה להתחנך ולגדול בה?
"אני באמת תוצר טיפוסי של מה שמדינת הרווחה ידעה להעניק. גדלתי בחיפה בשיכון ציבורי מאוכלס בעולים. בסך-הכול, מדינת הרווחה נתנה לי ולחבריי סיכויים יותר טובים בחיים מאשר הסיכויים שהבית הפרטי יכול היה להציע. אמנם לא טיפסתי על האוורסט, אני לא מגדל כלבי פקינז, ואני לא מנגן ג'ז בפאבים, אבל כן הגעתי למשהו בחיים".
הסתובב בין מאהלי המחאה
כמי שמעורב זה שנים בארגונים חברתיים שונים, ביניהם "כוח לעובדים", קבוצת "יסוד" ("ישראל סוציאל-דמוקרטית") ונוספים, עודכן פרופ' דני גוטווין על מהלכי המחאה החברתית מראשיתה, ובמשך תקופת המחאה הוא הסתובב בין המאהלים בארץ, ושטח את משנתו הסוציאליסטית בפני המפגינים. ב-27 ביולי לדוגמה, באוהל המרכזי בשדרות רוטשילד בת"א, הסביר גוטווין למפגינים כי המחאה שלהם מתנהלת מול שיטה מדויקת ומתוכננת.
"אפשר לקרוא לשיטה הזו 'משטר ההפרטה', אפשר לקרוא לזה 'שיטה ניאו-ליברלית'; מה שחשוב להבין זה, שמדובר בשיטה מדויקת, יש לה יעדים, יש לה אמצעים. נישול מעמד הביניים הוא אחד האמצעים, הפיכתו של מעמד הביניים למעמד כנוע, תלוי, מותש, זו אינה תולדה שבאה במקרה. אני אומר, שמי שרוצה לנהל מאבק, צריך מודיעין טוב על אלה שהוא הולך להתעסק איתם.
"הממשלה מעוניינת שהמאבק יהיה 'מגניב' ומפוזר, ההפגנה בשבת ההיא הפחידה אותם, ואני אומר זאת מידע אישי. מה שהפחיד אותם זה הדיוק שהיה בהפגנה בשבת, שהיו שלוש סיסמאות ממוקדות שנמרחו בכיכר: 'די להפרטה', 'מדינת רווחה' ו'העם רוצה צדק חברתי'. הידיעה לאן הולכים מפחידה אותם, ולכן המאבק יהיה עוצמתי יותר ככל שהוא יתכנס ויתמקד".