1. מי שיסגור את חדשות 10 בסופו של יום לא יהיה בנימין נתניהו. ראש הממשלה יכול לא לאהוב את חברת החדשות, הוא יכול לרצות שהיא לא תתקיים ולמנוע עזרה חשובה להמשך תפקודה, אבל מי שיוריד בסופו של יום את השאלטר על החברה יהיו בעלי המניות שלה.
ראינו כבר בפרשת ההתנצלות של שלדון אדלסון את התנגשות בין הרצונות של בעלי המניות ומנהלי הערוץ לבין ראשי מערכת החדשות. אלה חשבו על הכיס, אלה על העקרונות העיתונאיים. כמו ברוב המקרים, הכיס ניצח.
גם בפרשת דחיית התשלומים של ערוץ 10 לא שמענו מילה מבעלי ההון, אלא רק מהעיתונאים החוששים למקום עבודתם. יוסי מימן, בעל השליטה בערוץ, נאלם דום. לא מרגישים יותר את הלהט ששמענו לפני שנתיים במלחמה הקודמת על הצלתו של הערוץ.
ועכשיו, המגעים למיזוג מול רשת, שמתברר כחיבור מתוכנן אל תוך הזכיינית בתוך ערוץ 2. המסרים שיוצאים מההבנות שם מוכיחים כי האינטרס של יוסי מימן לא בהכרח דומה לאינטרס של אורי רוזן (מ"מ מנכ"ל חדשות 10), רביב דרוקר ויעקב אילון, ואפילו לא בטוח שהוא דומה לאינטרס של המנכ"ל יוסי ורשבסקי.
בעלי המניות רוצים לפתור את המצוקה הכלכלית הקשה, רוצים לקיים את שאריות החברה, אבל לא מהססים להקריב את חדשות 10 בדרך. היא ואנשיה הלא כבר הוכיחו את עצמם כנטל כלכלי ופוליטי.
כשנציגיהם של יוסי מימן ורון לאודר יושבים עם חזי בצלאל או עם אודי אנג'ל, הם לא שומרים על אותו הערוץ שאנחנו חושבים שהם שומרים עליו. כשהם אומרים שהם מחפשים "פתרון" לערוץ, אנחנו עשויים להבין לא נכון את דבריהם. כי בסופו של יום הציבור רוצה בהצלת 10 (אם בכלל) בגלל "המקור" או מהדורת החדשות המרכזית, ולא בגלל "הישרדות" או "מעושרות", וככל שהשתיקה מכיוון בעלי המניות רועמת יותר - כך מתחוור שהם פועלים להציל את ערוץ 10 שלהם, ולא את זה שלנו.
2. אי-אפשר כמובן לנקות את אחריותו של ראש הממשלה במקרה זה. זה שלממשלה אין שום עניין בהצלת חדשות 10, כבר הבנו. אבל מערכת האחיזה המשוכללת של נתניהו בתקשורת עשויה למנוע את ההצלה גם מהמקום המתבקש ביותר. כי כשהממשלה לא מסייעת, ובעלי הערוץ לא ממש שומרים על האינטרס הציבורי הבוער ביותר - הצלת מערכת עיתונאית חשובה - אמורה משימה זו להיעשות על-ידי הרשות השנייה.
אם כך, מדוע הרשות השנייה שותקת ואינה יוצאת בתוכנית להצלת חברת החדשות של 10, אפילו לא בגילוי דעת?
שתי דמויות יש ברשות השנייה. האחת היא יו"ר המועצה אילן אבישר, שכבר הוכיח כי הוא מתקשה לקבל החלטה משמעותית ללא התייעצות עם שר התקשורת על כל מהלך. השנייה היא המנכ"ל מנשה סמירה, המתמודד בימים אלה על תפקיד מפקד גלי צה"ל - תפקיד שמועד ההכרזה עליו מתעכב ומתעכב על-ידי אותה ממשלה שלא מצילה את חדשות 10.
גם אם סמירה היה האיש הכי אמיץ עלי אדמות, וגם אם הוא מכין כרגע את התוכנית שתציל את התקשורת הישראלית כולה - אי-אפשר שלא להבחין איך הממשלה מחזיקה אותו במקום הכי רגיש שיש.
3. ומילה על גלי צה"ל. הרגע שבו רמטכ"ל פקד על עיתונאי גלי צה"ל שלא לשדר את ההתלוצצות שלו עם שר הביטחון, וברגע שהתחנה בפיקודו של קצין חינוך ראשי החליטה אכן לא לשדר את הקטע - הוא הרגע שבו היה צריך לסגור לגמרי את התחנה הזו.