אלי הורביץ ז"ל הוא איש השנה של "גלובס" ל-2011. הורביץ בן ה-79, נשיא ומנכ"ל טבע לשעבר, נפטר בסוף נובמבר ממחלת הסרטן. דן זיסקינד, המנהל הפיננסי המיתולוגי של טבע נפרד מהבוס ומהחבר:
קשה לחוות אובדן פתאומי של מישהו מאוד קרוב. למרות שאלי אושפז במשך כשבוע, חשבתי שהוא ייצא מזה. שבוע לפני שאושפז, התארחו אצלנו בשבת אלי ודליה לארוחת צהריים עם ידידים נוספים. אלי היה במיטבו. גם כאשר התגלה הזיהום, הייתי משוכנע שהכול יהיה בסדר ושהמצב לא קריטי. בזה אלי ואני היינו דומים, היינו מסתכלים על כל סיטואציה באופטימיות גדולה.
כשלאט-לאט נגמרו האופציות לטיפול, הסיכוי שלו הלך וקטן ולבסוף הוא הורדם והונשם - כבר הבנתי שהוא לא יצא מזה הפעם. כן, לקח לי זמן להפנים. כשהודיעו לי ששעותיו ספורות, נסעתי לבקר אותו. נכנסתי לחדרו של אלי, דיברתי אליו ונפרדנו. רופא בבית החולים אמר לי שחוש השמיעה הוא האחרון שמאבד אדם לפני מותו, אך לעולם לא אדע אם הוא שמע ואם ידע את שמתרחש מסביבו. ואז אלי נפטר.
הסופרלטיבים הם המציאות
הפגישה הראשונה שלי עם אלי הייתה באמצע שנות ה-70. עבדתי אז כבר שש שנים בחברת ייעוץ ואלי, שהיו תחת ניהולו שלוש חברות - אסיא, טבע וצרי - רצה לנהל אותן במשותף, מבלי לפגוע בזכויות המיעוט. ביצענו מיזוג שלהן במהלך מורכב יחסית, ולאחר שסיימנו את התהליך הוא אמר לי: "עשיתם כזה תהליך מיזוג יפה, למה שלא תתמזג גם אתה לטבע"? שאלתי אותו על איזה תפקיד מדובר והוא אמר: "לא יודע, תבוא". התשובה מצאה חן בעיניי והצטרפתי.
עוד קודם לכן, למדתי להכיר את אלי וגיליתי אדם שחושב בצורה שונה מאחרים, שיש לו תעוזה ושהוא מסתכל קדימה. הצירוף של מחשבה מקורית עם כושר ניתוח ויסודיות הוא שילוב מנצח, ולאלי היה אותו. המונח "יהיה בסדר", שכה שגור במקומותינו, היה מחוץ ללקסיקון שלו. זו הייתה התחלת החיבור ארוך השנים בינינו.
נהוג להרעיף סופרלטיבים אחרי שאדם מת, אך לעיתים קרובות אין קשר רב בינם לבין המציאות. אצל אלי הסופרלטיבים הם המציאות. הוא היה בעל כריזמה ענקית, מנהיג טבעי שקל ללכת אחריו. הוא שילב את הנאיבי והצנוע של הצופים עם החזון הרואה לאין סוף.
טבע כולה עוצבה בדמותו של אלי וחזונו היה זה שהביא אותה להיכן שהיא היום. הוא היה ג'נטלמן מצד אחד, ואיש של אנשים מצד שני. כל עוד היקף כוח האדם אפשר זאת, היה מסתובב בין קווי היצור ומתעניין בעובדים - בצרותיהם ובשמחותיהם. בביקור אחד היה מתעדכן על דברים ששמע בביקור הקודם.
מר טבע היה גם מר אסטרטגיה, הראשון בתעשייה הישראלית. אצלו, אסטרטגיה לא מצטמצמת לפלקט התלוי בחדר המנכ"ל אלא היא האזימוט, המנחה את החברה ומוטמע גם בהנהלות הביניים. הוא היה גם זה שזיהה את חוסר היעילות של התעשייה הפרמצבטית הישראלית שהורכבה ממספר גדול של חברות קטנות שהוקמו באמצע שנות ה-30, והוביל שורה של מיזוגים. כשנגמרו המועמדים הראויים המקומיים, פנינו לחו"ל.
מר טבע, מר תעשיה
כך, זוהה הפוטנציאל המתגבש של השוק הגנרי האמריקני, שהפך את טבע לגדולה בנישה ענקית זו, ובמקביל הוא שמע מפרופ' מיכאל סלע על תרופה פוטנציאלית - 1-COP, שלימים הפכה לקופקסון הידוע. המזל הוא שניתן לטבע להציץ בתיק התרופה תמורת 50 אלף דולר בלבד, ומי יודע - לו היו מציעים לאלי החסכן לבדוק את התיק תמורת 500 אלף דולר, אולי הקופקסון לא היה רואה אור יום לעולם.
אלי גם היה פטריוט, וכאשר טבע יצאה להנפקה התעקש שהיא תוגדר קודם כל כישראלית, והוא עמד על כך שהתקנון יחייב כי כל מנכ"ל עתידי יהיה תושב ישראל.
כאשר המכירות השנתיות של טבע הגיעו ל-200 מיליון דולר, טבע אלי את המונח "תיאוריית המיליארד" כשאמר: "יש לנו את כל המרכיבים של חברה גדולה - פארמה, כימיה, וטרינריה ומו"פ בשטחים שונים - ובכל מקום אחר בעולם טבע כבר הייתה חברה של מיליארד דולר. רק מכיוון שאנחנו תקועים בשוק קטן ומבודד בפינה המזרחית של אגן הים התיכון, מכירותינו מצומצמות. צריך לממש את הפוטנציאל ולהגיע למיליארד דולר". ואכן, הגענו אל היעד אחרי תכנון אסטרטגי מתאים די במהרה. המטרה הפרועה של אז מתגמדת היום, כשטבע מייצרת הכנסות של מיליארד דולר בפחות משלושה שבועות.
בקרוב תעמוד על הקבר הטרי של אלי מצבה. אך את המצבה האמיתית יכול לראות כבר היום כל הנוסע לירושלים. זו מצבה מפוצלת שראשיתה במבנה הלוגיסטי על כביש 6, שבקצהו האחד הלוגו של סלא - סלומון לוין ואלשטיין, מוצאה של טבע מ-1901 - ובקצה השני של אותו מבנה ענק מתנוסס הלוגו הירוק והמודרני של טבע. חלקה השני של המצבה הוא המבנה הראשון שמקדם את כל הנכנס לירושלים בכביש 9, מפעל הטבליות המרשים.
אלה המצבות למר טבע, מר תעשיה.
אלי, נראה לי שאיני קולט עדיין אפילו כמה אתה חסר לי.
דן זיסקינד שימש כמנהל פיננסי בטבע מ-1977 ועד 2008 והוא דירקטור בטבע מאז ינואר 2010. מכהן כדירקטור במספר חברות ובהן מגדל, החברה לישראל וסינרון