כשמדובר בפוליטיקה, הישראלים אוהבים ריגושים. בקיץ האחרון נהרו מאות אלפים להתרגש בכיכרות, במחאה החברתית הגדולה. מדי מערכת בחירות עולה השאלה מי יהיה "הסוס הלבן" שיפתיע את הבוחר הישראלי וירגש אותו. פעם זה היה טומי לפיד, פעם זו רשימת גמלאים. בבחירות האחרונות היתה זו ציפי לבני. רבבות הצביעו קדימה בגללה. זה לא הספיק לה להרכיב ממשלה, ובחלוף שנתיים וחצי לכהונת ממשלת נתניהו, האופוזיציה נראית דהויה מאי פעם. המחאה החברתית עברה על-יד מפלגת האופוזיציה הראשית, ובתודעה הציבורית לא נרשם על שמה אף ניצחון משמעותי.
לפני שבועיים היו לציפי לבני כמה ימים מוצלחים. היא הדפה בקלילות את הדרישות להקדים את ההתמודדות על ראשות קדימה, גם הובילה התנגדות סיעתית לכמה מהחוקים של חברי-הכנסת מהימין, ואף נסעה לעמאן בלוויית רוני בר-און, צחי הנגבי וחיים רמון, לפגוש את אבו מאזן בביקור מתוקשר.
אלא שזאת אחת הבעיות המרכזיות של יושבת-ראש קדימה. רוב הציבור בישראל לא מתעניין היום במנהיג הפלסטיני ולא במסלול השיחות איתו. מבחינת הבוחר, לבני יכולה להמשיך ולהיפגש עם אבו מאזן ככל שתחפוץ. קולות זה לא יוסיף לה.
כל האג'נדות תפוסות
לבני עשויה לגלות לתדהמתה, שכל האג'נדות תפוסות. שרת החוץ לשעבר מזוהה יותר מכול עם הנושא המדיני, אלא שלמרבה צערה הנושא לא נמצא עכשיו על סדר היום הציבורי. כל עוד אין פיגועים, הציבור אפאתי, ולמרות מאמציה, היא אינה מצליחה להצטייר כמנהיגה חברתית. אם לבני תנסה לאמץ נושא חברתי, היא תגלה, שהמשבצת הזו כבר תפוסה. שלי יחימוביץ' אוחזת בה בחוזקה, ואריה דרעי מתכוון להתנפל על אותה אג'נדה.
אם תהרהר לבני בסדר יום אזרחי, אולי אנטי-חרדי, היא תגלה שם את יאיר לפיד, שהרהוריו על קפיצה אל מי הפוליטיקה העמוקים - אינם סוד. המשך ישיבתו בכס מגיש המהדורה המרכזית בלילות שבת בערוץ 2 היא שערורייה בפני עצמה. לפיד, משוכנעים הפוליטיקאים, כבר החליט.
אם תרצה לבני להציג עמדה הנוגדת את זו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון, אהוד ברק, בסוגיית איראן, זה לא יהיה פשוט. קשה להאמין שמערכת הבחירות תתנהל תחת השאלה "לתקוף או לא לתקוף".
ניצחונה על שאול מופז כלל אינו מובטח. מופז חורש את הארץ כבר שנתיים בהכנות להתמודדות. בשונה מהסיבוב הקודם, הוא מקפיד לא לתקוף את לבני, אלא רק את נתניהו. מייתר את לבני ומתעלם ממנה. חסר לה שיתחיל לנהל קמפיין מחבק ויסביר, שלבני חשובה לקדימה ויישמר לה מקום בצמרת התנועה כשהוא ייבחר.
סדר יום דל
גם אם תנצח במאבק איתו ותבקש כרטיס נוסף להתמודדות על ראשות הממשלה, לבני עשויה למצוא את עצמה בנחיתות. הפעם היא לא המועמדת המרגשת של בחירות 2009, וסדר היום היחיד שהיא יכולה להציע למצביעים הוא "רק לא ביבי". זה סדר יום דל, אם כי ראוי לומר, למען ההגינות, שכבר היו ראשי ממשלות שנבחרו כי קודמיהם הפסידו.
יושבת-ראש קדימה הדהימה כמה מעמיתיה במערכת הפוליטית, כשבראיון הארוך שהעניקה לדנה ספקטור במוסף "שבעה ימים", הביעה שאט-נפש מהפוליטיקה, עד שלא ברור למה היא שם. לא היה בראיון הזה זכר לאנרגיות המתפרצות שלה מהבחירות האחרונות. לבני מודל 2012, איננה זו שלפני שלוש שנים; היא התעייפה.
החלטתו של נתניהו למשוך את השטיח מתחת לרגליו של יריבו, השר סילבן שלום, ולנצל את הפופולריות שלו בציבור כדי להיבחר מחדש, תשפיע גם על לבני. המהלך שלו הפתיע גם את בכירי קדימה. חברי-הכנסת מופז ודיכטר מיהרו לחדש את תביעתם לקיום פריימריז לראשות התנועה לאלתר. גם אם תנסה לבני להשהות את המהלך, סביר שתתקשה לעשות זאת לאורך זמן.
פסטיבל הפריימריז במערכת הפוליטית כבר איתנו: לאחר שהליכוד יבחר את מועמדו, תעשה זאת מרצ. בהתחשב בעובדה שמפלגת העבודה כבר בחרה ביחימוביץ', תיראה קדימה כמשתרכת מאחור. כל שנותר ללבני הוא למצוא חרך, שיאפשר לה להקדים את הפריימריז, בלי להיראות כמי שנכנעת.
לבני צריכה לבחור עכשיו בין צרה, לבין צרה צרורה. מה שלא תעשה, נראה שיושבת-ראש קדימה נמצאת על זמן שאול.
ירון דקל הוא מגיש "הכול דיבורים" ברשת ב', ופרשן פוליטי