גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

עוד לא יבשה הדיו על החלטת הממשלה לאמץ פה אחד את פרק התחרותיות בדוח טרכטנברג, ובכלל זה ההמלצה להקים תחנות תדלוק בכל רחבי הארץ ב"הליך מזורז", ומיד ראש הממשלה מיהר לגמור על כך את ההלל בשלושה טיעוני שבח.

1. ראשית, הוא אמר כי החלטה זו תוביל לפתיחה מיידית של שוק הדלק לתחרות אמיתית.
2. שנית, הוא אמר שבכך מפגינה הממשלה התנהלות אחראית.
3. והדבר השלישי הוא כי בכך יהיה כדי להפחית את יוקר המחיה.

האמת היא, שמוטב לממשלה למצוא לה נושאים אחרים להשתבח בהם.

בעידן שבו בכל העולם המפותח, ממשלות נוקטות צעדים להפחתת ההתמכרות לזהב השחור, בעיקר נוכח האיומים האסטרטגיים שמקורן במדינות המספקות את הנפט העולמי, החלטה זו הינה החלטה אומללה, המעידה על חוסר אחריות, היא לא הכלי ההולם להגברת התחרות בשוק הדלק ומעל לכל, ממש אין בה כדי להפחית את יוקר המחיה.

1. ראשית, יש לציין כי הקמתן של ארבעים תחנות תדלוק חדשות ברחבי הארץ, בהליכי תכנון מזורזים, מייצרת סיכונים חמורים לזיהום מקורות המים. כבר כיום הזדהמו מקורות מי השתייה העיקריים במרכז הארץ, עד כי למעלה מ-50% מהבארות נסגרו עקב זיהום. על פי ממצאי בדיקות הקרקע מטעם המשרד להגנת הסביבה בתחנות הדלק ב- 92% מכלל תחנות הדלק שנבדקו נמצא זיהום קרקע, וב- 37% מהתחנות שנבדקו נמצא זיהום מי תהום. בסקר שנערך במחוז תל אביב, נמצא כי בכשני שליש מהתחנות התגלתה נוכחות אדי דלק בקידוחים רדודים שנקדחו בסמוך לתחנות הדלק.
   
   האלטרנטיבה הממשלתית לשאיבת מי שתייה מהבארות היא התפלה, שעלותה גבוהה פי כמה מהאלטרנטיבה הטבעית. לכן גם אם יושג הישג כלשהו במחירי הדלק, הנחה שאין לה אחיזה במציאות, דווקא עם עליית מחירי המים כבר יש לנו ניסיון מוכח.
2. שנית, התנהלות אחראית היתה מחייבת את הממשלה לבחון את הנתונים העובדתיים המוכיחים את הצורך בתחנות תדלוק חדשות, בעיקר לאור העובדה שהמגמה בעולם היא הפוכה. באירופה הוחלט כבר בשנות ה-80 שכל הקמת תחנת דלק חדשה תלווה בסגירת ארבע נקודות תדלוק קיימות של אותה חברת דלק כדי להפחית את מספר נקודות התדלוק. הדבר הוביל לכך שבשנות ה-90 קצב סגירת תחנות הדלק באירופה היה 5,000 תחנות בשנה.
   גם ניסיון העבר בישראל, מצביע על כך שבעקבות הרפורמה הקודמת בשוק תחנות התדלוק, הגידול במספר תחנות התדלוק היה כפול מקצב הגידול בנסועה. אלה הן גם השנים שבהן נזרעו הזרעים למשבר במשק המים.
3. ונקודה שלישית, היא כמובן ההבטחה חסרת השחר כי אימוץ מסקנות טרכטנברג בנושא תחנות התדלוק תוביל לירידה ביוקר המחייה. נו באמת. בעידן של משבר האקלים הגלובלי והאיום מפני משבר כלכלי עולמי, שבו ההנהגה העולמית עוקבת בדאגה רבה אחר העלייה המתמדת במחירי הנפט, ומחפשת אלטרנטיבות אנרגטיות חדשניות, הטענה כי הוספת 40 תחנות תדלוק במדינת ישראל תוריד את יוקר המחיה יש בה משום זלזול באינטליגנציה. ואגב, מישהו שם שכח שמחירי הבנזין בכלל נמצאים בפיקוח ממשלתי.

בסופו של דבר, ראוי היה לממשלה לחשוב על פתרונות רגולטיביים אשר לא ייצרו סיכונים סביבתיים יקרים. כך למשל טרכטנברג מתייחס בדוח שלו לחסם משמעותי הקיים במשק הדלק כיום, והוא הקושי של חברות הדלק הקטנות להתקשר בהסכמים עם ציי רכב ללא התקן תדלוק אוניברסאלי, וממליץ כי משרד התשתיות הלאומיות יפעל ליישום תקנות התקן תדלוק אוניברסאלי. אבל משום מה, המלצה זו לא זכתה להתייחסות בהחלטת הממשלה.

בתקופת מהפכות וחוסר יציבות, יש צורך אמיתי בממשלה המתנהלת באחריות ונוקטת בצעדים שקולים וברי קיימא מהבחינה הכלכלית והחברתית. החלטה זו לחלוטין אינה נמנית על צעדים אלה. להיפך.

עו"ד ציפי איסר איציק משמשת כראש המרכז להגנת הסביבה המכללה האקדמית נתניה