בתחילת אוגוסט שניים מהאנשים היותר מצחיקים בטלוויזיה האמריקאית, קונאן אובראיין ושאקיל אוניל, נפגשו על הסט של תוכנית האירוח "קונאן" בקליפורניה. אובראיין שאל את אוניל על הקמאו שלו ב"ג'ק וג'יל", הקומדיה החדשה של אדם סנדלר ואל פצ'ינו, ואוניל סיפר שהוא בעיקר התרגש לפגוש את פצ'ינו. "אל, בן אדם, כיף לראות אותך, 'פני צלקת', 'יום ראשון הגדול', אני פשוט מת עליך", אמר אוניל, "ואל מסתכל עליי ואומר: 'ומי אתה?'". אובראיין צחק, זה חלק מההצגה, אבל בעיקר נראה מבולבל. "איך אתה לא מכיר את שאק", הוא שאל באוויר.
קונאן היא תוכנית הדגל של TBS, ערוץ כבלים שמתמקד בקומדיה ושייך לקונגלומרט התקשורת טרנר. תוכנית הדגל של TNT, ערוץ אח של TBS שמשדר בעיקר דרמות וספורט, היא Inside the NBA: תוכנית אולפן שמשודרת פעם בשבוע אחרי המשחק המרכזי של TNT וזכתה באמי חמש פעמים. הקונצנזוס בתקשורת האמריקאית הוא ש-Inside the NBA זכתה באמי חמש פעמים גם בגלל השילוב המעולה בין המגיש ארני ג'ונסון לפרשנים קני סמית (בשנות ה-90 שחקן טוב שזכה בשתי אליפויות עם יוסטון רוקטס) וצ'רלס בארקלי; אבל בעיקר בגלל בארקלי.
בארקלי, אחד מגדולי השחקנים בהיסטוריה, הוא גם איש אולטרה כריזמטי, אינטליגנטי ומצחיק, וזה עוד לפני שהגענו לתכונה הכי טובה שלו: הוא לא דופק חשבון לאף אחד. אבל בקמפיין החדש של TNT לקראת פתיחת העונה ב-NBA ב-25 בדצמבר, כלומר בחג המולד, בארקלי נדחק הצדה. בשני הפרומואים ששודרו גם אין זכר לכוכבים הגדולים של הליגה - לברון ג'יימס, קובי בראיינט ודוויין ווייד - או לקבוצות הגדולות. הקמפיין של TNT, תחת הכותרת BIG things are coming, מבליט את הרכש החדש של Inside the NBA: עוד איש אולטרה כריזמטי, אינטליגנטי ומצחיק שלא דופק חשבון לאף אחד - שאקיל אוניל.
ההבדל בין פתיחת עונה בחג המולד לבין פתיחת העונה במועד הרגיל, לולא הייתה שביתה ב-NBA, מסבירה כריסטינה מילר, סגנית נשיא לענייני אסטרטגיה, שיווק ולוח שידורים בטרנר ספורטס, "זה הסיכוי למשוך יותר אוהדים לא מושבעים (Casual Fans), אז בנינו את הקמפיין שלנו סביב זה". אוהדים לא מושבעים נמשכים לדמויות גדולות מהחיים. ואוניל, שפרש מכדורסל בסוף העונה הקודמת אחרי קריירה פנטסטית של 19 שנים, הוא פחות או יותר ההגדרה של דמות גדולה מהחיים - במקרה שלו בכל המובנים.
אוניל, שהיה הפרצוף של ה-NBA בשנים שאחרי מייקל ג'ורדן והעביר את התואר הלא רשמי לבראיינט ולג'יימס באמצע העשור הקודם, לא היה רק האישיות הכי גדולה בליגה: הוא היה אחרון הנפילים, תרתי משמע, הסנטר הגדול הדומיננטי האחרון. השילוב בין גוף ענק (2.16 מטרים על 165-140 קילוגרמים, תלוי באיזה שלב) לאישיות לא פחות ענקית קצת פגע, מבחינה מקצועית, בקריירה של אוניל. אוניל אמנם פרש עם ארבע אליפויות, שלושה תוארי MVP של סדרת הגמר, תואר MVP של הליגה, 15 הופעות במשחק האולסטאר ו-28,596 נקודות - מקום חמישי בכל הזמנים; אבל הסיבה היחידה שהמספרים האלה לא יותר גדולים היא אוניל, או ליתר דיוק: האגו של אוניל.
האגו של אוניל הכניס אותו ללא מעט עימותים, שהשאירו מאחוריו לא מעט גשרים שרופים. אל חלק מהגשרים האלה אוניל חוזר בספרו החדש, Shaq Uncut: My Story, שאותו כתב עם העיתונאית המעולה ג'קי מקמאלן; בין הספר, החוזה עם TNT שכולל עסקת פיתוח עם מחלקות הבידור והאנימציה של טרנר, התמודדות מתוכננת על משרת סגן השריף בלייק קאונטי, פלורידה, שם הוא מחזיק בית, וניהול האימפריה העסקית שבנה לאורך השנים - אוניל, גם מעמדת הפרשן, עדיין מציע את אחת ההצגות הטובות ב-NBA ובספורט האמריקאי בכלל.
"מה הדרגה שלך, חייל"
הילדות של אוניל, 39, הייתה הכול חוץ מהצגה. אביו הביולוגי, ג'וזף טוני, היה בכלא כשהוא נולד ומעולם לא חזר לחייו. פיליפ הריסון, סמל תחזוקה בצבא ארצות הברית שהמיר את דתו לאיסלאם והתחתן עם לוסיל אוניל, גידל את שאקיל. הריסון, כמו רוב אנשי הקבע בצבא האמריקאי, הוצב בבסיסים שונים במהלך השירות. אוניל נולד בניוארק, ניו ג'רזי, עבר לג'רזי סיטי ולווילדפלקן במערב גרמניה, וכשהיה בגיל העשרה, המשפחה (שכללה עוד שתי בנות ובן) הגיעה לסן אנטוניו, טקסס. "שאק היה ילד עבריין", אמרה מקמאלן בראיון אחרי יציאת הספר, "הוא גנב מכוניות, התגרה במורים, היה בריון בבית הספר. אז כשהוא פישל, אבא שלו ענה עם אגרופים, ולפעמים עם החגורה".
ענישה פיזית הייתה רק חלק מהחינוך הספרטני שהריסון, שבעצמו שיחק כדורסל במכללות, נתן לאוניל. הוא נהג להכריח את אוניל להעתיק עמודים שלמים מהמילון ולכרוע כנגד הקיר בברכיים מכופפות ובירכיים מקבילות לרצפה כשהוא מחזיק אנציקלופדיה בידיים פשוטות קדימה. "כל מה שצריך כדי להבין איך שאקיל נהיה כל-כך קשוח וממושמע", אמר ורנל סינגלטון, ששיחק עמו באוניברסיטת לואיזיאנה סטייט (LSU), "זה לראות אותו סביב אבא שלו - הוא עונה רק ב'כן אדוני, 'לא אדוני'".
אוניל היה בפנקס של מאמן LSU, דייל בראון, הרבה לפני שהוא חזר לארצות הברית. ב-1985, במסגרת קליניקות שהעבירו מאמנים אמריקאים באירופה, בראון פגש את אוניל בבסיס האמריקאי בווילדפלקן. "מה הדרגה שלך, חייל", שאל בראון, שראה לפניו גבר בגובה 1.98 מטר. "אין לי דרגה", אמר אוניל, "אני בן 13". ארבע שנים אחר כך, במחנה אימונים לתיכוניסטים ביוסטון, אוניל נהיה שם מוכר בקהילת הכדורסל בארצות הברית. בעונה האחרונה שלו בתיכון "קול" בסן אנטוניו הוא הוביל את הקבוצה למאזן 0:36 ולאליפות טקסס עם 31.2 נקודות וכמעט 22 ריבאונדים בממוצע למשחק. אוניל היה יכול לקבל מלגה בכל אוניברסיטה בארצות הברית. הוא בחר ב-LSU, שהוקמה במאה ה-19 כאקדמיה צבאית/מוסד אקדמי.
אחרי שנתיים בלואיזיאנה סטייט, היה ברור שאוניל יותר ממוכן ל-NBA. אורלנדו מג'יק, קבוצה שהצטרפה לליגה רק ב-1989, בחרה בו ראשון בדראפט של 1992 ואוניל נהיה סנסציה בן לילה. הוא שבר סלים (שניים) בהטבעות מפלצתיות. הוא הכריז על עצמו כסופרמן (וטבע את הלוגו על דלתות הכניסה לאחוזה שלו). הוא רקד בזמן הצגת השחקנים ולא הפסיק לחייך. הוא היה, אמר לאונרד ארמטו, הסוכן הראשון שלו, "הכלאה בין הטרמינייטור לבמבי".
אוניל זכה בתואר רוקי (שחקן שנה ראשונה) העונה, והיה הרוקי הראשון שנבחר למשחק האולסטאר מאז מייקל ג'ורדן ב-1985. ריבוק החתימה אותו על חוזה לחמש שנים תמורת 15-12 מיליון דולרים. בתוך שנתיים הוא הקליט אלבום ראפ (Shaq Diesel), שמכר יותר ממיליון עותקים ושיחק בסרט (Blue Chips) של במאי מוערך (רון שלטון).
החשיפה הגלובלית של ה-NBA הפכה את אוניל לכוכב בינלאומי. בקיץ 1993 הוא הגיע לקניון בטוקיו, כחלק ממסע שיווק של ריבוק, כדי להדגים ביצועים לפני קהל של 15 אלף איש. חלק מהקהל הסתער על הבמה אחרי שהוא סיים. לאוניל היו שני מאבטחים אמריקאים, אבל "הקניון עדיין היה צריך להזמין משטרה כדי להשליט סדר", אמר טום קארמודי, מנהל בריבוק שעזר לארגן את האירוע.
הלו"ז העמוס של אוניל לא הפריע לו להוביל את אורלנדו לגמר הפלייאוף בעונת 1994/5, שאותה הוא סיים כמלך הסלים של הליגה (עם 29.3 נקודות). אבל בעונה הבאה, הרביעית והאחרונה בחוזה שלו, דברים התחילו להתקלקל. אוניל החמיץ 28 משחקים בגלל פציעות, ושמע ביקורת על סדרי העדיפויות שלו ועל הזמן שהוא מקדיש למחויבויות מחוץ לכדורסל. אוניל לא הבין מה לא ברור: "אני שחקן כדורסל לוכסן בדרן", הוא אמר, "ראשית אני משחק כדורסל, ושנית אני מבדר. זה לא באמת מסובך".
אוניל גם הסתכסך עם המאמן שלו, בראיין היל, ולא היה מרוצה מההצעה של אורלנדו במשא ומתן על החוזה החדש. בקיץ 1996 אורלנדו סנטינל, העיתון הבכיר בעיר, הזמין סקר עם השאלה "האם שאק שווה 115 מיליון דולרים?" - הסכום שהמג'יק הציעו לו לשבע שנים. 91.3% ענו "לא". אוניל, שהתחיל להרגיש "כמו דג גדול בשלולית מיובשת", עבר לבריכה של הגדולים: לוס אנג'לס לייקרס.
הקרב על אל.איי
בלוס אנג'לס אוניל נהיה, אחרי הפרישה של ג'ורדן, השחקן הכי דומיננטי ב-NBA. אוניל הגיע לליגה שעדיין החשיבה את הסנטר כעמדה הכי חשובה בכדורסל. שלושה מהכוכבים הגדולים ב-NBA היו סנטרים - חאכים אולג'וואן, פטריק יואינג ודיוויד רובינסון - שרק עילוי יחידאי כמו ג'ורדן מנע מהם לשלוט בליגה. אוניל התמודד עם השלישייה הזאת ביותר מאשר בכבוד כשחקן צעיר באורלנדו ובתחילת שנות האלפיים, כשאולג'וואן, יואינג ורובינסון נכנסו לדמדומי הקריירה, והוא בשיאו הפיזי והמקצועי, נשאר כמעט בלי מתחרים מתחת לסלים - טים דאנקן היה בערך היחיד שהצליח לתת לו מאבק הולם, ואף לגבור עליו.
הדומיננטיות של אוניל מתחת לסלים הקשתה אפילו על השופטים, שראו אותו מזיז מדרכו את השחקנים הכי גדולים בליגה בקלות. "יש עוד ענקים בליגה", אמר שון בראדלי, סנטר רזה בגובה 2.29 מטרים ששיחק בפילדלפיה, בניו ג'רזי ובדאלאס, "אבל אף אחד לא מרגיש כמו שאק, ואף אחד בגודל הזה לא מהיר או יכול לקפוץ ככה. לפעמים אני מסתכל עליו, וכמה שאנשים סביבו זזים, אני יודע שהוא לא משתמש בכל הכוח שלו. חשבתי מה יקרה אם הוא ישתמש בכל הכוח שלו. אני מעדיף לא לדבר על זה".
גם בלי להשתמש בכל הכוח שלו, אוניל הוביל את הלייקרס לשלוש אליפויות רצופות בין 2000 ל-2002. באיזשהו שלב הליגה שינתה את החוקים בגלל אוניל, ואפשרה שמירה כפולה על שחקן גם כשהוא לא מחזיק בכדור. קבוצות ששיחקו נגד הלייקרס הידרדרו לשיטה הגנתית מכוערת שקיבלה את השם Hack-a-Shaq: הרעיון היה לשלוח את אוניל לקו העונשין בלי קשר למהלך המשחק.
הבעיה היחידה של אוניל על המגרש הייתה קו העונשין - ממוצע הקריירה שלו משם הוא 52.7% - אבל אוניל, שהיה מסטול מכוח בשלב הזה, לא התייחס לזה כבעיה כי "להיות הכי טוב זה קל מדי בשבילי", הוא אמר בראיון לניו יורקר בשנת 2002. "אילו הייתי משחק את המשחק שלי וקולע 88% מהקו, זה היה פוגע בפוקוס המנטלי שלי, כי הייתי יודע כמה טוב אני ולא הייתי עובד כל-כך קשה".
בלייקרס היו גם אנשים חשובים שחשבו שאוניל לא עובד כל-כך קשה. אחד מהם היה קובי בראיינט, אז זכר אלפא צעיר, שהרגיש שאוניל גונב לו את התהילה. הסכסוך המפורסם בין בראיינט לאוניל התפוצץ במחנה האימונים לקראת עונת 2003/4. אוניל היה מתוסכל מהמשא ומתן עם הלייקרס על הארכת חוזה. בראיינט היה חשוד בחקירת אונס בקולורדו והגיע למחנה רזה בשבעה קילוגרמים. מאמן הלייקרס, פיל ג'קסון, הרגיש שהמתח המתגבר בין בראיינט לאוניל פוגע בקבוצה, וביקש מהם להפסיק לעקוץ זה את זה בתקשורת כמו שהם התרגלו לעשות. כמה שעות אחר כך בראיינט נתן ראיון לטלוויזיה.
"קובי רץ ישר לג'ים גריי (עיתונאי ב-ESPN) ונכנס בי בראיון הזה", כותב אוניל בספר Shaq Uncut: My Story, "הוא אמר שאני שמן ולא בכושר. הוא אמר שאני מנצל את הפציעה בבוהן שלי בשביל עוד חופשה, ושהפציעה אפילו לא כל-כך רצינית. הוא אמר שאני 'מנסה להשיג הארכת חוזה כשיש לנו שני שחקני היכל תהילה (קארל מלון וגארי פייטון) שמשחקים די בחינם'. אני יושב שם ורואה את הראיון ואני עומד להתפוצץ. רק לפני כמה שעות הבטחנו למאמן שלנו להפסיק. הפסקת האש הופרה. אמרתי לבחורים, 'אני הולך להרוג אותו'".
בהמשך המחנה, כותב אוניל, הטמפרטורות התחממו בחדר ההלבשה: "קובי נעמד מולי פנים מול פנים ואומר, 'תמיד אמרת שאתה אחי הגדול, שתעשה הכול בשבילי, ואז הדבר הזה בקולורדו קורה ואפילו לא התקשרת אליי. חשבתי שלפחות תתמוך בי ציבורית, אתה אמור להיות חבר שלי'". לפי אוניל, בשלב הזה בראיין שואו, שחקן ספסל בקבוצה, הרגיע את האווירה, אבל אחר כך הוא חזר לבראיינט ואיים עליו שאם "אי-פעם תגיד שוב משהו כמו שאמרת לג'ים גריי, אני אהרוג אותך".
פאק יו קואוץ'!
הלייקרס הובסו בגמר ה-NBA בסוף עונת 2003/4 על-ידי דטרויט, והחליטו לשים את העתיד שלהם בידיים של בראיינט. אוניל נשלח למיאמי היט. מקמאלן, הביוגרפית של אוניל, טוענת שהוא מתקשה להתמודד עם טיפוסים כמו בראיינט שהם "מסוג A, עם עיניים על הפרס, שממוקדים רק בדבר אחד, וזה להיות הכי טובים ולזכות באליפות".
במיאמי אוניל נאלץ להתמודד עם עוד טיפוס מסוג A: פאט ריילי, מגדולי המאמנים ב-NBA, שזכה בארבע אליפויות עם הלייקרס בשנות ה-80. היחסים בין ריילי לאוניל התחילו מצוין: אוניל היה אחרי שיאו, אבל עדיין דומיננטי. הוא חנך את הגארד הצעיר והמעולה דוויין ווייד, ומיאמי זכתה באליפות בעונת 2005/6. אחרי האליפות הזאת הגוף של אוניל התחיל לקרוס, ואיתו מערכת היחסים עם ריילי.
"פאט כעס עליי", כותב שאק, "אבל אני באמת לא יודע מה הוא רצה שאני אעשה. חשבתי שהקריירה שלי גמורה". אלונזו מורנינג, הסנטר המחליף של מיאמי, ניסה להסביר לאוניל שזה לא אישי. "פאט תמיד יורד לחיים של הכוכבים שלו", אמר מורנינג לאוניל. "זה פשוט הסגנון שלו". אוניל לא היה מוכן להשלים עם הסגנון הזה, במיוחד כשריילי, הוא כותב, "התחיל להגיד לאנשים ששאק מזייף פציעה, הוא מתגרש (אוניל התגרש אז מאשתו שוני, אמם של ארבעה מחמשת הילדים שלו), המאזן שלנו גרוע, אז לא בא לו לשחק יותר".
לפי אוניל, תחילת הסוף שלו במיאמי הייתה באימון בפברואר 2008. "אז אנחנו עומדים להתחיל אימון, וג'ייסון וויליאמס מגיע באיחור של בערך 10 שניות. פאט, בהיותו פאט, מתחיל לקלל אותו ולצרוח, 'תעוף מכאן לעזאזל!'. אני אומר לפאט שאנחנו קבוצה וצריכים להישאר יחד, לא להעיף שחקנים מהאימון. פאט צועק עליי ואומר שאם אני לא אוהב את זה, גם אני צריך לעוף לעזאזל מהאימון. ואז אמרתי, 'למה שלא תכריח אותי?'. אני עושה כמה צעדים לכיוון פאט. יודוניס האסלם מתערב, ואני דוחף אותו מהדרך שלי. ואז 'זו' (אלונזו מורנינג, בעצמו מהאנשים הגדולים והחזקים שידעה הליגה) מנסה לתפוס אותי. זרקתי אותו הצדה כאילו הוא בובת סמרטוטים. עכשיו זה אני וריילי פנים מול פנים, לסת אל לסת. אני נועץ אצבע בחזה שלו והוא ממשיך להעיף את האצבע שלי וזה נהיה מכוער, וגם רועש. הוא צועק 'פאק יו!', ואני צועק חזרה, 'לא, פאק יו'. 'זו' מנסה להרגיע את שנינו, ויש מעין פאניקה מוזיקלית בקול שלו. הוא ממשיך להגיד, "בחור גדול, לא, בחור גדול!'. בסופו של דבר אני מסתובב ואומר לו, 'אל תדאג, אני לא הולך להרביץ לאיש. אתה חושב שאני משוגע?'".
כמה ימים אחרי התקרית, ריילי התקשר לסוכן של אוניל, פרי רוג'רס, ואמר לו שמיאמי החליטה להעביר את אוניל בטרייד לפיניקס סאנס. "הוא שנא את הדרך שבה קראתי עליו תיגר", כותב אוניל, "הוא לא אהב שקוראים עליו תיגר. אני בטוח שהוא חשב שאני מנסה להרוס את התרבות שהוא יצר. הוא כנראה צדק. חשבתי 'שהתרבות' שלו צריכה כמה כוונונים".
אוניל דווקא שמח לעבור לפיניקס (בגלל הצוות הרפואי המוערך שלהם), ושמח עוד יותר כשבראיינט והלייקרס הפסידו לבוסטון סלטיקס בגמר הפלייאוף של עונת 2007/8 (שמחה שהונצחה בקליפ שבו הוא שואל את בראיינט, "Kobe, tell me how my ass tastes"), אבל נדרש בעצמו לכמה כוונונים לקראת הפרק האחרון בקריירה שלו.
האיש בעל אלף הכינויים
בפרק האחרון בקריירה שלו, אוניל ניסה להיות שחקן משלים, לא הכוכב הראשי. הוא שיחק בפיניקס, בקליבלנד (עם לברון ג'יימס) ובבוסטון, אבל התרומה שלו פחתה והלכה, בעיקר בגלל פציעות. מחוץ למגרש, אוניל המשיך להיות הכוכב הראשי: הוא המשיך לשחק בסרטים (13 בסך-הכול), להקליט אלבומים (5), נכנס לעולם הטלוויזיה (בתוכנית ריאליטי בשם Shaq Vs., שבה הוא התחרה נגד ספורטאים שונים בענפים שלהם), המציא לעצמו אין-ספור כינויים (בין המוצלחים: The Big Aristotle, The Big Cactus), התחפש לביונסה (בליל כל הקדושים), הצטרף ללהקת הריקוד Jabbawockeez וגנב את ההצגה במשחק האולסטאר ב-2009, ניצח על התזמורת של בוסטון, Boston Pops, בשיר We are the Champions לפני שנה, וצבר יותר מ-4.5 מיליון עוקבים בחשבון הטוויטר שלו (מקום שלישי בין הספורטאים אחרי כדורגלני ריאל מדריד קאקה וכריסטיאנו רונלאדו).
"אני מנסה להצחיק אנשים 60% מהזמן בטוויטר", אמר אוניל בראיון לקונאן אובראיין. "30% מהזמן אני מנסה לתת להם השראה, וב-10% האחרים אני פשוט מנסה למכור דברים". בתחילת דרכו כאיש מכירות, אוניל ביקש מחברים לכנות אותו אנריקו גייטס - אנריקו בגלל רוג'ר אנריקו, לשעבר מנכ"ל פפסי, וגייטס בגלל ביל גייטס, מייסד מייקרוסופט. אוניל אולי לא הצליח כמוהם, אבל הוא קיבל MBA מאוניברסיטת פיניקס בשנת 2005, והחושים העסקיים שלו תמיד היו חדים: הוא היה בין הראשונים להשקיע במניית גוגל, ואחרי שהחוזה שלו עם ריבוק נגמר, הוא יצא לדרך חדשה בעולם הנעליים.
מותג הנעליים של אוניל, הוא טוען, נולד אחרי אחד האימונים באורלנדו, כשאימא לילדים ניגשה אליו בדמעות ושאלה אותו למה "אף אחד מהבני זונות כאן לא עושה נעליים במחיר סביר?". אוניל התגונן והסביר שהוא לא קובע את המחירים, זה התפקיד של ריבוק, וניסה להרגיע את האישה עם 200 דולרים. "אני לא רוצה את הכסף המחורבן שלך", אמרה האישה.
בעקבות העימות, אוניל החליט להוציא לשוק נעליים תחת שני מותגים שהוא הבעלים שלהם - Shaq ו-Dunkman, ולמכור זוג בפחות מ-40 דולרים (הנעל של לברון ג'יימס בנייקי, לצורך השוואה, נמכרת ב-150 דולרים). בשנת 2006 אוניל לקח את המותג Dunkman לסין בעסקה עם חברת האופנה Li-Ning, ומאז הוא מבקר בשנחאי ובבייג'ין בכל שנה כדי לקדם את הנעליים. ב-15 השנים האחרונות אוניל מכר יותר מ-90 מיליון נעליים.
לפני שנתיים המגזין פורבס העריך שמותגי הנעליים וחוזי החסות של אוניל עם חברות כמו פפסי, טאקו בל, ספולדינג, אוראו ו-Xfinity, הכניסו לו 135 מיליון דולרים נטו. חלק מהכסף אוניל מתכוון להשקיע יום אחד בקבוצת NBA. "אני רוצה להביא קבוצה לניוארק", הוא אמר לניו יורק טיימס לפני חודשיים. "עוד לא דיברתי עם ראש העיר על זה, אבל אני עובד על זה. אני יודע שניוארק יכולה לתמוך בקבוצת NBA, ואני הולך להיות אחד מהאנשים שיביאו לשם קבוצה".
אוניל גם תמיד רצה קריירה באכיפת חוק (בלוס אנג'לס הוא נרשם לאקדמיה והיה שוטר במילואים במשטרת הנמל), וכאמור הוא מתכוון להתמודד על משרת סגן השריף בלייק קאונטי. עד שזה יקרה, הוא יעביר ביקורת על אחרים ב-Inside the NBA. דבר אחד בטוח: זה יהיה מבדר.
