א. אתם מוכנים? יופי. לפי סימן שלי כולם מסתדרים בשלשות ופורצים בטקס הישראלי המסורתי הידוע. שלוש, ארבע ו... הדרת נשים! לא יעלה על הדעת! החרדים האלה, חשוכים, נבערים!
מה קורה לכם, לא אכלתם ארוחת בוקר? אני לא שומע כלום. בואו ננסה שוב:
שלוש, ארבע ו... תג מחיר! לאן הגענו?! טרור יהודי, קומץ מטורף, עשבים שוטים, איפה נשמע כדבר הזה!
יותר טוב, תודה. אנחנו ממשיכים.
שלוש, ארבע ו... הפצצה האיראנית! סכנה קיומית למדינה! חייבים לעצור את זה ויפה שעה אחת קודם, למה העולם שותק?!
כל הכבוד, בואו נעשה עוד אחד, בשביל גלעד שליט. שלוש, ארבע ו... מסתננים!
רגע, הלו, מה קרה ולאן נעלמו כולם? אה, התחיל "המירוץ למיליון 2", פרק הדחה מיוחד? טוב, ניפגש שוב במבזק חצי מיוחד על מותה של הדמוקרטיה.
ב. כן, כי הידיעה המדכאת של השבוע הגיעה דווקא ממדורי הפנאי: הישראלי הממוצע צופה בטלוויזיה 232 דקות מדי יום. 4 שעות. הישראלי הממוצע הזה מדורג במקום השלישי בעולם בצפייה בטלוויזיה, אחרי ארצות-הברית ובריטניה. 4 שעות ביום בטלוויזיה. 4 שעות. בהנחה שמדובר באדם שגם עובד, נוסע וחוזר מהעבודה, ישן ואוכל ופה ושם נצרך לנקביו (בזמן הפרסומות, ברור) - הרי שהישראלי מבלה את כל זמנו הפנוי מול הטלוויזיה, צורך זבל מהסוג הנחות ביותר.
המסקנה: מי שצורך זבל - שלא יתפלא שמאכילים אותו חרא.
חברות וחברים, בואו לא נטעה בעניין הזה: מי שמביא את החלום הציוני לקצו והורג את הדמוקרטיה זה הישראלי הממוצע. הישראלי הממוצע, לא דני דנון או חנין זועבי. הישראלי הממוצע, לא האנרכיסטים נגד הגדר או איתמר בן-גביר. כי הישראלים הממוצעים יושבים בשקט ובולעים את הדרעק של ערוץ 2 במקום לעשות, במקום לחשוב.
אז מתישהו בעתיד, כשיבואו אליכם הדורות הבאים וישאלו איפה הייתם ומה עשיתם בשביל הדבר שאתם מאמינים בו, תוכלו להצביע על השקע שעשה התחת שלכם בכורסה ולומר בגאווה: הנה, בזה אנחנו מאמינים.
ג. יאיר לפיד, מהחשובים בעיתונאי ישראל ולבטח הפופולרי שבהם, כתב השבוע בעניין הדרת הנשים שהציבור החילוני הגיע לשלב ה'אל חזור' או ה'ייהרג ובל יעבור' או מה שזה לא יהיה.
פחחח. עזבו עכשיו את הדרת הנשים, הרי בשבוע הבא זה יהיה משהו אחר לגמרי ושוב ייכתב כל הג'יבריש הבורגני השבע הזה על איך הגענו אל פי פחת ומה יהיה וצ'ק-צ'ק-צ'ק ואוי אוי אוי ובלה בלה בלה.
מבלי להקל ראש בנושאים החשובים והמזעזעים שהובאו לעיל, הרי שהם לא יותר מהסחת דעת שקופה ועלובה. זורקים לנו בוטנים כדי שנריב עליהם ולא נשים לב שאנחנו חיים בכלוב. יש דברים הרבה יותר חשובים ועקרוניים שבהם אנחנו נדפקים מדי יום, שעה שעה, כיחידים וכחברה, ומילה לא נאמרת.
אנחנו חיים בחברה חולה. דוח של מרכז אדוה שפורסם השבוע גילה כי ב-2010 עלות השכר השנתית הממוצעת של מנהל בכיר באחת מ-25 החברות הגדולות בבורסה (תל-אביב 25) עמדה על 998 אלף שקל בחודש, או 11.97 מיליון שקל בשנה. פי 114 מהשכר הממוצע במשק. לי זה נשמע מסוכן יותר לדמוקרטיה הישראלית מאבן על ראש של סמח"ט.
השכר הממוצע הריאלי במשק, אגב, לא עולה כבר עשור. ב-2011 הוא נמוך בכ-1% או ב-2% ממה שהיה בשנת 2000. הוא אולי עולה בכמה שקלים, אבל יורד מבחינת מה שהוא יכול לקנות. גם העלייה שהייתה, זה ברור, לא הייתה שווה. החלשים קיבלו קצת, החזקים קיבלו הרבה. בעשור האחרון גדלה ההכנסה השנתית של המאיון העליון בערך פי חמישה מהכנסת המאיונים התחתונים.
השכר הממוצע לשכיר במשק ממשיך לרדת ביחס לעלייה במדד המחירים לצרכן. אנחנו מרוויחים פחות ככל שהזמן עובר. ואי-השוויון רק הולך ומאיץ.
מתי יכריז יאיר לפיד שהגענו לנקודת האל-חזור? מתי ישכתב את נאום "אחיי העבדים" שלו? מתי תקום המקהלה הקבועה ותתחיל להזדעזע מהדבר הכי גדול שיש להזדעזע ממנו? המדינה דופקת אותנו - בנחישות, בעקביות, בחוסר רגישות. על החלש היא מכבידה את ידה, את החזק היא מלטפת. זה חוסר צדק במובן הכי פשוט ואכזרי שלו. זה פשע.
וזה, חברות וחברים, ייהרג ובל יעבור.
אתם חושבים שהמצב ישתפר? אנא, חישבו שוב. התאחדות התעשיינים פרסמה השבוע תרחיש ל-2012: שיעור האבטלה יזנק, וכ-46 אלף איש יאבדו את מקומות עבודתם. אם יש דבר שכולם מסכימים עליו, זה שהולך להיות יותר גרוע. אבל גם האמת המוחלטת הזו לא ממש נכונה, כי לא לכולם הולך להיות יותר גרוע. לעשירים הולך להמשיך ולהיות טוב מאוד, תהיו רגועים.
איך הרוב לא קולט שהזעזוע הצבוע מהנאום של דן כנר באזכרה לחללי השריפה בכרמל, הזעם הקדוש על נערי הגבעות או השנאה לחרדים הם לא יותר ממסך עשן שמאחוריו נעשות העוולות האמיתיות?
ד. ובינתיים, החברה של נוחי דנקנר מאמצת תקן חשבונאי חדש, IFRS 9. התקן הזה מאפשר לה להעלים הפסדים של 2.1 מיליארד שקל על עסקת קרדיט סוויס, ולהמשיך לחלק דיבידנדים.
עכשיו, עזבו את המובן מאליו - המרתיח בפני עצמו, כמובן - שאתם ואני לא יכולים אפילו לחלום על העלמת החובות הקטנים והעלובים שלנו, אנחנו לא יכולים לאמץ תקן חשבונאי חדש, המקסימום שאנחנו יכולים לאמץ זה חתול.
ובאותו הזמן ממש שבו נעלמים כבמטה תקן הקסם הפסדים של 2.1 מיליארד שקל, מפטרת סלקום, גם היא בשליטת דנקנר, 700 עובדים. 700 אישה ואיש שילכו הביתה. סלקום הרוויחה מעל 4 מיליארד שקל ב-3 השנים האחרונות. אבל מה הקשר בין זה לבין 700 עובדיה?
ובאותו הזמן "מעריב", חברה אחרת שלו, מפטרת עיתונאים משובחים ולוקחת מנכ"ל בשכר של 2 מיליון שקל בשנה. זה בערך פי 140 ממה שמרוויחים רוב העיתונאים שם. יפה, לא?
אגב, המנכ"ל הנ"ל, טל רז שמו, טוב מאוד בלהביא רווחים לבעלי השליטה והפסדים למשקיעים. כלל פיננסים, שאותה ניהל, נמחקה מהבורסה אחרי שגרמה הפסד של כ-60% לבעלי המניות שלה. למחיקה מהבורסה קדמו פיטורים אגרסיביים. האם זה רמז למה שעומד להתרחש במעריב? וזה לא רק דנקנר, הוא רק משל היה. חבריו לחונטה - וחונטה זה מה שזה - לא יותר טובים.
נחזור לסלקום. ברור שסלקום לא לבד, גם חברותיה הסלולריות האחרות עומדות לפטר מאות עובדים. ולא כי הן מפסידות, מה פתאום. הן לא מפסידות והן גם לא יפסידו. הן מפטרות כי הן צופות שהן הולכות להרוויח פחות.
עכשיו תגידו לי אתם מה יותר מעצבן ולא מוסרי, מה מסכן יותר את המדינה - עובדים חלשים וחסרי זכויות אל מול מעסיקים תאבי-בצע וחסרי עכבות, פערים בלתי נתפסים, עוני ממאיר שרק הולך ומתגבר, או סידורי הישיבה בכמה קווי אוטובוס?
ה. 4 שעות טלוויזיה ביום. ככה הם רוצים אתכם. אותנו. שקטים. כנועים. פעם בשבוע הם יציעו לנו מישהו לשנוא: חרדי. אפריקאי. מתנחל. אנס. שמאלן. איראני. וחוזר חלילה.
אבל ששש. שקט שיהיה פה, עוד רגע מתחיל "בית-הספר למוזיקה". הגמר הזה, אומרים לי, הולך להיות גורלי.
הרהור
4 שעות ביום? זה אומר שהישראלי מבלה את כל זמנו הפנוי מול הטלוויזיה, צורך זבל מהסוג הנחות ביותר.