נחמה רונן, יו"ר תאגיד המיחזור, שכיהנה בשלהי שנות התשעים כמנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, כבר הבינה מזמן שזבל הוא עניין אמוציונלי. "ניהלנו דיון על אתרי הפסולת חירייה ואפעה", הסבירה רונן לחברי השולחן העגול שהתכנס בנושא המיחזור, "במסגרתו, טסנו במסוק לאפעה שבנגב, כדי לראות מה קורה. לשכת ראש הממשלה התנגדה למהלכים שקידמתי, ובראיון לרדיו לפני ההמראה, הצעתי שראש הממשלה (בנימין נתניהו) לא יתערב בענייני הזבל של מדינת ישראל. כשחזרתי, רפול שהיה אז השר להגנת הסביבה אמר לי: 'אני מציע שתמשיכי לעשות סיבובים במסוק, כי ראש הממשלה מאוד לא אהב את ההתבטאות שלך'".
אצל חברי הפאנל למודי המאבקים, הסיפור הזה העלה לכל היותר חיוך. כפי שהסביר בסוף הדיון יורם הורוביץ מהמשרד להגנת הסביבה, "לפני עשור, דיון בנושא מיחזור היה מתנהל בצורה סוערת הרבה יותר. היום יש בינינו יותר הסכמות מאשר מחלוקת".
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן, שהיה הדובר המרכזי בשולחן, סיפק לקראת הסוף כותרת מעורפלת מעט: "מתקנים לטיפול פסולת לא חייבים להימצא בחצר האחורית של מדינת ישראל. אנחנו מחפשים מקומות באזור המרכז להטמנת פסולת, באופן שלא ייווצרו מפגעי ריח".
בתשובה לשאלתו של יובל אזולאי, כתב "גלובס", שהנחה את הפאנל, השיב ארדן: "לא אציג את האופציות שעל הפרק, כי כמו שיש רודפי אמבולנסים בארצות הברית, ככה יש מי שקופצים על הזדמנויות בתחום איכות הסביבה. עוד לא יודעים אם זה טוב או רע, וכבר מוקם לך מטה מאבק. אם הדברים לא יתקדמו בקצב הנכון, אנחנו נשקול פתרונות בסגנון הווד"לים של ראש הממשלה, כך שרשויות התכנון יצטרכו לפעול בלוח זמנים הדוק. לא ייתכן שנשקיע בהפרדה, אבל לא יהיה איפה למחזר, ובלית ברירה ניאלץ להטמין את מה שכבר הפרדנו".
"לתת קצת גזרים"
מי שבכל זאת אתגר את ארדן לאורך הדיון היה רוני קוברובסקי, נשיא החברה המרכזית לייצור משקאות קלים, שמכהן כיו"ר הוועד הפועל של התאחדות התעשיינים. "לקחתם מקל ואמרתם 'לא נרביץ מספיק חזק, אם תמחזרו'. אבל זה עדיין לא גזר. הגיע הזמן שהרגולטור יפנים שצריך לעודד את התעשייה, ולא רק לנקוט מדיניות של הטלת עונשים. המדינה צריכה לעודד אותנו להשתמש בחומרים ממוחזרים. תעשיין יכול לקנות זכוכית בפיניציה או בטורקיה שזולה יותר. אתם צריכים ליצור מצב שיהיה כדאי לקנות דווקא פה. עכשיו הזמן לתת קצת גזרים".
על כך השיב ארדן: "הרגע חילקנו 250 מיליון שקל לאנשים שיקימו מפעלי מיחזור, זה לא תמריץ?". קוברובסקי לא ממש השתכנע. "תחרות זה נחמד, אבל לא תמיד היא הפתרון. מצד אחד מטילים על התעשיינים את חוק האריזות ומצד אחר רוצים שלא נעלה מחירים, כי אם תעלה אתה פושע. אבל אין ארוחות חינם. אי אפשר להודיע לנו על עליית מחירי הארנונה, החשמל והמים ולדרוש שנייצר מוצרים שכרוכים בתוספת עלויות, בלי להעלות מחירים".
יאיר צדיק, מנכ"ל חץ אקולוגיה, שממיינת אשפה באתר חירייה, הופכת את הפסולת האורגנית לאנרגיה ומוכרת את זו היבשה, צידד בעמדתו של קוברובסקי. "אמנם בשנים האחרונות חלה עלייה מרשימה במיחזור, אבל יש תקרת זכוכית שאי אפשר לחצות רק בעזרת התושבים. צריך שתהיה מערכת תעשייתית שתשלים את הפעילות. אף ראש עיר באזור המרכז לא מוכן ללכת איתנו להתחייבות ארוכת טווח, וזה למרות שעיקר האשפה נמצא בגבולות גדרה-חדרה".
ארדן החזיר את הכדור לצדיק. "אני מפרגן ל'חץ אקולוגיה' ומביא להם אורחים מחו"ל. אם תציעו מחירים תחרותיים יותר, ראשי רשויות יתחייבו אצלכם לזמן ארוך".
"על מה הולך הכסף?", הקשה אזולאי, "האם אתם מציעים משכורות מטורפות?". צדיק צחק. "ההוצאה הכי גדולה שלי היא על כוח אדם, החברה שלי קולטת הכי פחות אשפה ומעסיקה הכי הרבה אנשים, זו תעשייה שיכולה לספק תעסוקה לכוח אדם איכותי כמו מהנדסים, אבל גם היא צריכה בסופו של דבר להרוויח".
"יש שינוי הרגלים"
את הצד האופטימי של הדיון הובילה רונן. "יש שינוי הרגלים. מ-2007 ועד היום חימשנו את איסוף מכלי המשקה המשפחתיים לרמה של יותר מ-40%, וכנראה השנה נגיע ליעד של איסוף 77% מבקבוקי המשקה שבפיקדון. כשאנשים נשאלים בסקרים מה תרומתם למיחזור, 82% משיבים שהם ממחזרים בקבוקים. אם זה באמת היה כך, מצבנו היה מעולה. אבל זה עדיין טוב, כי אנשים רוצים לראות את עצמם כממחזרים".
"חשוב להשקיע בחינוך התושבים"
ראש עיריית כפר סבא, יהודה בן חמו, סקר פיילוט שמריצה העירייה בחלק מהעיר, כך שבכל בניין מוצבים 3 פחי אשפה לאשפה אורגנית, לנייר ולאשפה יבשה. וארדן העיר: "אני מקווה שזה יצליח. זה עולה לנו הרבה כסף. יש ראשי ערים שחוששים שציבור מבוגר, שמרן, ברמה סוציו-אקונומית נמוכה, לא יוכל יפנים את נושא המיחזור, וחשוב להשקיע הרבה בחינוך התושבים. אבל אני מודה שבלי תכנון סטטוטורי זה לא יעבוד. יש לנו מענה רק לשנתיים-שלוש. לא אצל כל אחד נושא המיחזור נמצא בראש סדר העדיפויות. אפילו חברות ממשלתיות שמחויבות לכך ש-20% מחומרי הבנייה שלהן יהיו ממוחזרים, לא עומדות בכך, אז איך אפשר לדרוש זאת מהאזרחים?".
יצחק בורבה, מנכ"ל מטמנת אפעה, המליץ להעלות את מס ההטמנה שמוטל על הרשויות המקומיות, כדי להמריץ אותן לדאוג יותר לפתרונות מיחזור: "זה לא פשוט עם כל המחאה החברתית, אבל אם רוצים שהעסק יעבוד זה הכרחי". בנוסף הציע בורבה להכריז על אפעה כמונופול ולא לאשר יותר בורות חדשים. "אם יש סכנה אמיתית שתחסל את יוזמות השר, אלה רשויות התכנון. אני רואה שחורות. אנשים השקיעו כסף ולא חזו עם מה הרגולטור יקום בבוקר. כיום אני נאבק על הקמת תחנת רכבת ליד אפעה, כדי שהפסולת תגיע ברכבת ולא במשאיות עם זיהום האוויר שלהן".
ואילו רומינה מאיר מנייר חדרה הזהירה דווקא מהיום שהפסולת תהיה אטרקטיבית מדי. "הפסולת עברה להיות מטבע עובר לסוחר. יש הרבה מאוד אספנים, וכשמחירי הפסולת יורדים, יכול לבוא איזה יזם סיני ולשאוב את הפסולת מישראל ואז התעשיות פה יקרסו. צריך לשמור על רצף עקבי של מחירים סבירים".