אחרי שתשואות האג"ח של קבוצת אי.די.בי שבשליטת נוחי דנקנר כבר נשקו לסביבת ה-20%, הודיעה הבוקר הקבוצה על מהלך אסטרטגי משמעותי: אי.די.בי פתוח תמכור את השליטה בחברה הבת כלל תעשיות לידי משפחת לבנת, בעסקת בעלי עניין.
במידה שהעסקה תושלם היא צפויה להזרים לקופתה של המוכרת כ-1.37 מיליארד שקל, ובכך לסייע לקבוצה לעמוד בתשלומי האג"ח בשנתיים הקרובות. על פי תנאי העסקה המתגבשת תמכור אי.די.בי פתוח למשפחת לבנת 36% ממניות כלל תעשיות לפי שווי חברה של כ-3.8 מיליארד שקל - פרמיה של 45% ביחס למחיר השוק.
לאחר השלמת העסקה תיוותר אי.די.בי פתוח עם החזקת מיעוט של 24.5% בכלל תעשיות. ההחזקה הנוכחית בכלל תעשיות (60.5%) רשומה בספרי החברה לפי שווי של 1.29 מיליארד שקל, לעומת שווי של כ-2.3 מיליארד שקל הנגזר מהעסקה עם משפחת לבנת. כך שאם אכן תצא העסקה לפועל, צפויה אי.די.בי. פתוח לרשום רווח הון של כמיליארד שקל, מה שיסייע לה לעבור ליתרת עודפים חיובית. כך היא תוכל לחלק דיבידנדים שישמשו לפירעון החוב של החברה האם, אי.די.בי אחזקות.
הרוכשת, משפחת לבנת, שותפה עם נוחי דנקנר ויצחק מנור בשליטה בקבוצת אי.די.בי (מחזיקה ב-13% מהמניות). המשפחה גם מחזיקה, ישירות, ב-50% ממניות חברת ההובלות תעבורה, שיתרת מניותיה מוחזקות בידי כלל תעשיות. צביקה לבנת, מראשי המשפחה, מכהן כמנכ"ל משותף בכלל תעשיות (לצידו של אבי פישר).
משפחת לבנת סירבה היום לפרט כיצד תממן את הרכישה, אך גורמים בשוק העריכו כי היא תנסה לגייס אשראי בנקאי לצד הון עצמי שתביא. על פי הערכות, אי.די.בי, המוכרת, לא תשתתף במימון העסקה לרוכשים, כפי שהיה אמור לקרות בעסקת המכירה של שופרסל לידי קבוצת נואי-ברונפמן, שבסופו של דבר לא יצאה אל הפועל.
עסקת בעלי עניין שלישית בשנתיים
השותפות בין משפחת לבנת לנוחי דנקנר, החלה לפני כעשור, כאשר המשפחה הייתה שותפה לרכישת השליטה בקבוצת אי.די.בי מידי משפחות רקאנטי וקרסו. בין הצדדים (ביחד עם משפחת מנור), קיים הסכם הצבעה משותף באי.די.בי אחזקות התקף עד לשנת 2023.
היות והרוכשים שותפים לשליטה באי.די.בי, מדובר בעסקת בעלי עניין אשר תדרוש את אישור בעלי המניות מקרב הציבור בקבוצה. זוהי עסקת בעלי העניין השלישית שמוביל דנקנר בשנתיים האחרונות, לאחר מכירת חברת התעופה ישראייר לאי.די.בי, והעסקה בה רכשה נכסים ובנין את חלקה של כור בבניין HSBC בניו יורק.
בתגובה לפרסום העסקה המתגבשת נרשמו היום עליות של עד 10% באג"ח אי.די.בי ושל כ-7% במניות כלל ביטוח ואי.די.בי.
כלל תעשיות היא חברת החזקות ותיקה בתחומי התעשייה וההיי-טק, אשר הוקמה בשנת 1956, ומרכזת את רוב הפעילות התעשייתית של קבוצת אי.די.בי. היהלום שבכתר שבחברת ההחזקות היא מונופול המלט נשר (75%), המוחזק על ידי החברה הבת של כלל תעשיות, משאב. מלבד ההחזקה בנשר, חולשת משאב גם על 50% ממניות חברת שירותי ההובלה והלוגיסטיקה "תעבורה" (שותפות בחלקים שווים עם משפחת לבנת).
משאב מהווה עוגן משמעותי של הכנסות ורווח עבור כלל תעשיות. כך, בתשעת החודשים הראשונים של 2011, תקופה שאותה סיימה כלל תעשיות ברווח של 263 מיליון שקל, הסתכמה תרומתן של נשר ותעבורה ב-149 מיליון שקל ו-54 מיליון שקל, בהתאמה. בכל שנת 2010, תרמו נשר ותעבורה לכלל תעשיות רווח של 229 ו-57 מיליון שקל, בהתאמה.
כלל תעשיות מחזיקה גם במפעלי נייר חדרה, יצרנית הנייר הגדולה בישראל; ביצרנית הבגדים וכלי הבית גולף; בחברת כלל ביוטכנולוגיה, המרכזת תחתה החזקות במספר חברות העוסקות בפיתוח של מגוון מוצרים בתחום הרפואי; וכן יש לה החזקות בעוד שורה ארוכה של חברות תעשייתיות בישראל, כגון קרגל, יפאורה, מנועי בית שמש, ועוד.
צעד נוסף ברה-ארגון בחברה
בשנה האחרונה נפרדה כלל תעשיות משתי החזקות מרכזיות שלה, חברת נטוויז'ן אשר מוזגה לתוך סלקום - הנמצאת בשליטת החברה האחות דסק"ש -וחברת פאנדטק, שלאחרונה הושלמה מכירתה לקרן הפרייבט אקוויטי GTCR האמריקנית, לפי שווי של 388 מיליון דולר. חלקה של כלל תעשיות במכירה עמד על 205 מיליון דולר, וברבעון הרביעי היא צפויה לרשום רווח הון של 412 מיליון שקל בגין מכירה זו.
מכירת השליטה בכלל תעשיות מהווה צעד נוסף ברה-ארגון המתבצע כעת בקבוצת אי.די.בי, שמטרתו להעביר את מרכז הפעילות של הקבוצה מישראל לחו"ל. תחת כלל תעשיות מתבצעת כיום חלק גדול מהפעילות הריאלית של הקבוצה, כשאחרי מכירת פעילות זו תסתכם הפעילות הראלית של אי.די.בי בעיקר בהחזקות בחברות סלקום ומעריב (תקשורת), שופרסל (קמעונאות), נכסים ובנין (נדל"ן), ואלרון (טכנולוגיה). זאת, לצד שליטה בחברת כלל ביטוח (פיננסים).
באמצעות מכירת השליטה בכלל תעשיות הורג דנקנר שתי ציפורים במכה אחת: ראשית, הוא מזריק נזילות לקבוצה (לאי.די.בי פתוח התחייבויות של 6.7 מיליארד שקל, כשני שלישים מתוכם למחזיקי האג"ח, ואילו לאי.די.בי אחזקות חוב של 2.1 מיליארד שקל, רובו למחזיקי האג"ח). שנית, הוא מפחית את הלחץ שעשוי להיווצר עליו בשל מסקנות ועדת הריכוזיות.
מהלך המכירה של כלל תעשיות מגיע לאחר ששני מהלכי מכירה משמעותיים שיזם דנקנר לא יצאו אל הפועל: מכירת השליטה בחברת כלל ביטוח לידי קרן פרמירה ומכירת השליטה בחברת שופרסל לידי קבוצת נואי-ברונפמן.
ייתכן כי בשל פיצוץ המגעים בשתי העסקות הללו, ועל מנת להזריק נזילות לאי.די.בי בתקופה בה היא אינה יכולה למחזר חובות בשוק ההון, נאלץ כעת דנקנר להיפרד מאחת מפרות המזומנים הגדולות ביותר שלו, שמכירתה היא לכאורה קלה בהרבה, במיוחד כשהקונים הם שותפיו.
נזכיר כי בדוחותיה האחרונים של אי.די.בי אחזקות פרסמה החברה דוח תזרים מזומנים ממנו עלה כי על מנת לפרוע את חובותיה בשנה הקרובה היא תזדקק למקורות חיצוניים בהיקף של כ-250 מיליון שקל.
מתחילת השנה חילקה כלל תעשיות דיבידנדים בהיקף של 630 מיליון שקל, ונכון להיום היא חברת המטה הבודדה בקבוצה שיש לה יתרות עודפים חיובית לחלוקה. זאת, בעקבות ההפסד הכבד בו הכירו יתר חברות המטה בקבוצה בדוחות הרבעון השלישי בגין ההשקעות בקרדיט סוויס ובפרויקט פלאזה לאס וגאס.
אם יושלם המהלך צפויה אי.די.בי להיפרד מאחת מחברות ההחזקה שלה, אולם בכוונתה להמשיך בתהליך עליו הודיעה לאחרונה במסגרתו היא בוחנת מיזוג של חלק או של כל חברות המטה בקבוצה (אי.די.בי אחזקות, אי.די.בי. פתוח, דסק"ש וכור).
משפחת לבנת: שותף שקט ועוצמתי
משפת לבנת עומדת בראש אחת מקבוצות העסקים הגדולות והחזקות במשק. המשפחה שותפה בגרעין השליטה בקונצרן אי.די.בי, מחזיקה 50% בחברת ההובלה "תעבורה" (שותפות בחלקים שווים עם כלל תעשיות) ויש לה גם עסקים רבים נוספים המוחזקים באופן פרטי. בראש המשפחה עומד המייסד, אברהם (בונדי) לבנת (86), ותחתיו פועלים שלושת בניו: זאב, צביקה, ושי.
במשך עשרות שנים הקפידה משפחת לבנת להתרחק מאור הזרקורים ולנהל את עסקיה בשמרנות, אך מאז 2003 - עם הצטרפותה לנוחי דנקנר בגרעין השליטה באי.די.בי, הקונצרן הגדול והמתוקשר בישראל - השתנתה התמונה.
תעבורה, נכס הבסיס של עסקי המשפחה, היא מחברות ההובלה הגדולות בישראל ומונופול מוכרז בתחום הובלת המלט, מה שהופך אותה לספקית עיקרית לחברות בנייה ויצרני הבטון. החברה היא גם מונופול בהובלת מכוניות והיא שולטת בשורה ארוכה של עסקים ובהם חברת הלוגיסטיקה ממן (שינוע מטענים אוויריים בנתב"ג); חברה לעבודות עפר, פיצוצים וחפירות ימיות; יבוא של משאיות, ציוד כבד וצמיגים ועוד.
בין החזקותיה הפרטיות של המשפחה יש גם שותפות בקבוצת יואל-ישראמקו של קובי מימון, הכוללת עסקים נרחבים בתחומי הנדל"ן וחיפושי הגז והנפט.
החל במשאית בריטית
אברהם לבנת, נולד בסלובקיה ב-1924 ועשרים שנה מאוחר יותר עלה ארצה, והצטרף לאצ"ל. בדרך מקרה הפך לנהגו של עובד בן עמי, ראש העיר נתניה, וניצל את חופש התנועה של ראש העיר כדי להבריח חומרי נפץ שאוכסנו מתחת לכיסאו של הבוס. לאחר ששדד עבור האצ"ל שתי משאיות בריטיות, העניק לו מנהיג הארגון, מנחם בגין, אחת מהן לאות תודה בפריסת תשלומים נוחה. זו הייתה תחילתה של האימפריה.
בתחילת שנות ה-50 הסתער לבנת עם המשאית הזו על השוק, ובמשך השנים לא החמיץ הזדמנויות לפתח את העסק, באותה טקטיקה הנהוגה עד היום בתעבורה: קשר חזק עם הלקוחות, מחירים סבירים, ומאמץ לדחוק החוצה את המתחרים. אין לקוח שתעבורה תוותר עליו בלי מאבק מר. "הם מלח הארץ, תורמים, עוזרים, אבל אם אתה מתחרה הם לא רואים אותך ממטר", הגדיר זאת אחד ממתחריהם.
הקשר בין משפחת לבנת לדנקנר נוצר לפני תשע שנים. בני המשפחה, שקיימו שותפות עם כלל תעשיות בחברת תעבורה, שמעו שדנקנר מנהל מגעים לרכישת השליטה באי.די.בי, החברת האם של כלל תעשיות, והחליטו להצטרף לרכישה.
את הקשר בין הצדדים יצר עו"ד גיורא ארדינסט, המייצג את עסקי המשפחה ומי שלמד עם דנקנר משפטים. דנקנר כבר סיכם עם שותף אחד, יצחק מנור, בעל יבואנית הרכב לובינסקי, אך היה חסר לו שותף נוסף, ובתום פגישה עם בני משפחת לבנת שארכה ארבעים דקות בלבד, בחר בה דנקנר מתוך שורה ארוכה של מועמדים.
