"פיתוח הנגב והגליל הוא חלק ממשימה כוללת, לאיתור והשקעה ביוזמות שיניבו צמיחה בקנה מידה רחב", כך מציג סטיבן זכר, ראש תחום מימון פרויקטים ופיתוח אזורי במרכז לישראל של מכון מילקן, את שיתוף הפעולה האסטרטגי בין המכון, משרד התמ"ת וגורמים נוספים, הפועלים לעידוד השקעות באזורי הנגב והגליל. זכר ועמיתו, פרופ' גלן יאגו, מראשי מכון מילקן בישראל, ריכזו את הדיון בנושא בוועידת ישראל לעסקים של "גלובס".
"חלק גדול מבעיות הפיתוח של האזורים הללו נעוץ בבעיות מימון. יש לחשוב על פרויקטים באופן שאינו יוצר תלות בסובסידיות ממשלתיות, אלא בהשקעות ישירות בנגב ובגליל", אמר בפאנל עו"ד אבי פלדמן, ראש המטה לפיתוח הנגב והגליל במשרד התמ"ת. "המצב שנוצר לאחר מלחמת לבנון השנייה ממחיש את הצורך בפיתוח כלים למינוף השקעות. אחרי המלחמה נוצר תזרים השקעות מאסיבי לשיקום האזורים שנפגעו, אך יחד עם זאת מאוד מבוזר - הכספים הגיעו מגורמים ממשלתיים ופילנתרופיים. מה שאנחנו מנסים לעשות הוא ניתוב מושכל של הכספים להשקעות מתואמות".
השאלה היא כיצד ניתן למנף כל השקעה ולהגדיל את הסכום כדי לתמוך בפרויקטים בטווח ארוך, הופנתה לשרי ברנבך, מהסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי (USAID). ברנבך, ששימשה עד השנה שעברה כמנכ"לית קרן קלוורט, העוסקת בפיתוח מקורות חדשניים למימון חברתי, אמרה: "כאשר שוקי הכספים מצויים בסיכון גבוה, אנחנו פונים לגיוס כספים מהציבור, להשקעות פחות מסוכנות. אבל צריך לזכור שגיוס 10 או 20 מיליון דולר לא מתרחש בן-לילה, ובמקביל יש לתמוך במימון מקרנות ומגופים ציבוריים".
עו"ד דידי לחמן מסר, מחברת דוח מקיף על יצירת שוק הון חברתי לישראל שראה אור במהלך הכנס, ציינה כי בישראל אין סוכנות ממשלתית מקבילה המקדמת השקעות חברתיות ויצירת מאגר משותף של משאבים. "אנחנו זקוקים למומחיות ולניהול כספי שינחילו לנו דרכי עבודה נכונות לאזורים שבהם ההשקעה כה נחוצה".
יזמות פרטית נלווית פעמים רבות לפיתוח מאסיבי של המדינה. העברת בסיסי הצבא דרומה לעיר הבה"דים, הקמת ביה"ס לרפואה בצפת - אלה מנופים לפיתוח אזורי, כך ציין פרופ' יאגו והסביר כי מבחינה מימונית, יש היגיון רב לכרוך את האזורים יחדיו, להבטחת יציבות ההשקעה. יאגו הדגיש את הצורך והחובה במחיקת המונח "פריפריה" במדינה קטנה כישראל.
רפי גולדמן ממכון הנגב לאסטרטגיות שלום ופיתוח, אמר כי "יש ניסיון מוצלח בקליבלנד, אוהיו, שם האוניברסיטאות מצליחות להזרים פיתוח לאזור. בבאר שבע רבתי, הכספים לא עוברים לעבר עסקים מקומיים מסורוקה ומאוניברסיטת בן גוריון. מה שאנחנו צריכים ליצור זו תרבות של פנייה לעסקים מקומיים כספקים למוסדות הגדולים הללו.
"כשנכנסים לבסיס נבטים יש שלט גדול ובתחתיתו מספר טלפון של יצרן השלטים, וכמובן שזהו מספר בתל אביב. למה? בנגב אין אף יצרן שיכול לעשות שלטים?", הוא שואל בציניות. "המקרה של אינטל בקריית גת מראה כיצד החברה אינה משתמשת בעסקים מקומיים, כי הם לא עומדים בסטנדרטים שלה. מובן שהם לא מסוגלים לעמוד בדרישות, כי הם עסקים מקומיים קטנים. על הרשות לפיתוח עסקים קטנים לתמוך בהם ולהנחות אותם לעמידה בתקנים", אמר גולדמן.
לדברי אלעד שביב, המתמחה ביזמות קלינטק, יש פער אדיר בין יזמות המתועלת למרכז לבין הפרויקטים המוקמים באזורי הנגב והגליל.
תומר לוטן, אחראי התחום המוניציפלי בארגון אלכ"א, עובד עם רשויות מקומיות במטרה ליצור מנגנון של מימוש נכון של תקציבי הרשויות המקומיות. "רובן הגדול של הרשויות מצויות בגרעון קבוע. חשוב לגרום להן לעבוד יחד, כיוון שאין למועצה קטנה יכולת אמיתית לשנות".
ג'ים זוקין, מנהל שותף בבנק ההשקעות הבינלאומי הוליהן לוקיי, ציין: "ברוב המקרים הקושי הגדול בפיתוח אזורים כאלו הוא במחסור בהון אנושי - משהו שכאן אינו מהווה בעיה. כמובן שדרוש גיוס של הון סיכון. לצורך זה, יש להחיות את ההתלהבות של המשקיעים היהודים בחו"ל צריך לשנות את הנרטיב ולגייס תמיכה בצמיחה, לא לדבר הפעם על המצב הביטחוני בגבולות".