מי היה מאמין שהצרכן הישראלי מסוגל להתאגד ולצאת למלחמה כנגד היד המלטפת והעושקת של מעצמות המשק? עפרה (שטראוס) לא האמינה, וגם לא גזי (קפלן), נוחי (דנקנר) וזהבית (כהן), שכלל הציבור פתאום קרא להם בשמות פרטיים וידע לדקלם איזו חברה בדיוק הם מנהלים, מה מבנה השליטה ומה הרווח הגולמי ממנו הם נהנים. אבל בשנת 2011 זה קרה.
הכוכבים היו צריכים להסתדר בשמיים במבנה מיוחד לשם כך, אבל קשה לומר שזה היה רק עניין של מזל: שנים של גידול בפערים החברתיים, הזנחת האזרח לשלטון ההון, תאוות-בצע בלתי ניתנת לריסון ואוזלת-יד שלטונית ורגולטורית - כל אלה התנפצו אל תוך משבר כלכלי היסטורי, בעידן של תקשורת אינטרנטית במהירות האור ושבירת גבולות וירטואליים.
התוצאה היו מחאות וחרמות, גיצים עפו לכל עבר. בבת-אחת החברות הבינו כי תם עידן הנאיביות, ולא די עוד בסלוגנים נוסטלגיים של "הגבינה עם הבית" כדי ליצור סולידריות ולגרום לצרכנים לשלם מחיר מופקע.
כן, בשנת 2011 נטש הצרכן הישראלי את האדישות המשתקת וגילה את העוצמה של התנועה. ומאז הוא התמכר, ורותם אותה גם לנושאים שאינם רק צרכניים - האחרון שבהם הוא אפליית נשים ופגיעה בהן. מתברר שגם נושא ערטילאי כמו "צדק חברתי" אפשר לפרוט לצעדים מעשיים.
ומה ב-2012? על מה כדאי לנו לוותר השנה כדי לזכות בנחת? לפניכם הדברים שנשמח לנטוש לאנחות בשנה החדשה, שהרי בשביל לזכות במשהו חדש, צריך לפנות את הישן מהזירה; לנטוש אמונות ישנות והרגלים מגונים. בכל תחום יש על מה לוותר, והניצחונות - גם אם הם קטנים - הם מתוקים.
ניפגש בשנה הבאה.