הממונה על השכר במשרד האוצר, אילן לוין, התפטר אמש (ב') מתפקידו. לוין נועד אתמול עם שר האוצר יובל שטייניץ והודיע על כוונתו לסיים את תפקידו בהקדם האפשרי. השניים סיכמו על 1 במאי כמועד לפרישה. מועד סיומו הרשמי של הקדנציה של לוין הוא ספטמבר 2012.
מדובר במכה כואבת במיוחד לשטייניץ שכן לוין הוא הבכיר הרביעי שהודיע על פרישתו בטרם עת ב-10 החודשים האחרונים בלבד: במארס 2011 היה זה החשכ"ל שוק אורן שביקש לעזוב לפני תום התקופה; בסוף מאי 2011 הפתיע אודי ניסן, הממונה על התקציבים, שביקש לעזוב וזו רק אחרי שנתיים בתפקיד; בסוף יולי היה זה חיים שני, מנכ"ל האוצר, שעזב את המשרד בטריקת דלת צורמת. יצוין כי גם יהודה נסרדישי, מנהל רשות המסים, סירב להמשיך לכהן בתפקידו.
בשל תחושת ההתפרקות שקיים עתה באוצר מתקשה שטייניץ למנות דמויות בכירות במשק לתפקידי המפתח שמתפנים. הדוגמאות הבולטות לכך הן מינוי מנכ''ל המשרד ומנהל רשות המסים.
עבור משרד האוצר, עזיבתו של לוין היא אבידה שכן הוא נחשב לאחד הממונים הטובים שהיו באגף השכר, אך לא מפתיעה במיוחד שכן מדובר בתפקיד מתיש שאין כמותו ובסך הכול, כולל חופשות שמגיעות לו, לוין כמעט וישלים קדנציה מלאה במועד הפרישה. במהלך הקדנציה שלו באוצר, לוין זכה לאהדה רחבה מאוד משאר ראשי האוצר אשר מספרים בחדרי חדרים על איש בעל חוש הומור מפותח שלא מאבד אותו אפילו אחרי שעות ארוכות של מו"מ.
קשה אך הגון
לוין נחשב לנושא ונותן נוקשה, אך מאוד הגון. על אף שנראה ביישן וסגור, לוין נהג לתת ראיונות לוחמניים מאוד ולא פחד אף לתקוף חזיתית כמה ארגוני עובדים כמו המרצים ועובדי בנק ישראל, בתקופת סכסוך עימם. השיא שלו היה, במסגרת ראיון ל"גלובס", כאשר קרא להגביל את זכות השביתה. ללוין גם היה רצון עז לבצע שינויים מבניים יותר בעולם העבודה במגזר הציבורי, אך הוא לא זכה לתמיכה משר האוצר.
היחסים בין שטייניץ לבין לוין היו רגועים יחסית, הודות לכך שהממונה על השכר שלפחות בשלושה אירועים קשים, החליט "לבלוע את הצפרדע" ולא להתפטר על אף שהשר החליט כנגד עמדתו האישית. המקרה הראשון היה סביב ויתור האוצר על פיקוח השכר בבנק ישראל, במסגרת הקידום של חוק בנק ישראל החדש. לוין עמד על הרגליים האחוריות כדי להשאיר את יכולת הפיקוח והאכיפה על השכר בבנק ישראל, אך שר האוצר החליט אחרת וויתר לנגיד פישר.
הפעם השנייה והקריטית ביותר היה סביב ההסכם הקיבוצי במשק שנחתם בנובמבר 2010 עם יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, אחד מההסכמים הגרועים שנחתמו אי פעם. לוין, בתמיכה מלאה של המנכ"ל חיים שני, דרשו לקבל "תמורה" לתוספות השכר המסורתיות שמחלקת המדינה לעובדי ההסתדרות ולקבוע כמה התניות לרבות דיפרנציאליות (העובדים העניים יקבלו יותר והחזקים פחות). כמו כן, הם דרשו תגמול מיוחד לעובדים מצטיינים.
עיני, המזוהה עם הוועדים החזקים, סירב בתוקף לקבל את הדרישות, לחץ על שטייניץ שהתקפל ובסוף נתן תוספת בשיעורים גבוהים יותר מההסכם הקיבוצי הקודם. זה לא מנע משטייניץ להצהיר בחגיגות כי מדובר בהסכם היסטורי שכן הוא הושג "ללא יום אחד של שביתה". מאז אותו יום, סכסוכי עבודה פרטניים לא נתנו רגע אחד של נחת לאגף השכר. הסכסוך האחרון, מול המתמחים, חצה את כל הגבולות, כאשר לראשונה, שר אוצר נותן לפתיחת הסכם שכר חתום, דבר שגם הרתיח את לוין.
מי יחליף את לוין?
המועמד המוביל להחליף את לוין הוא ברק שטרוסברג (39), שנושא באגף את כל התיקים הכבדים ביותר: חברת חשמל, נמלים, רשות השידור, תעשיות ביטחוניות (תע"ש, רפא"ל) ומנהל מקרקעי ישראל. כמו כן, מוביל שטרוסברג את הטיפול בסוגיית עובדי הקבלן מול ההסתדרות. מי שצפוי להתמודד מולו הוא אהרון עוזיאלי, מוותיקי האגף, שמנהל זה שנים רבות את תיק בנק ישראל המורכב.
בין כה וכה, החודשים הקרובים הם קריטיים עבור האגף שצפוי לעבור זעזוע קשה. נזכיר כי בחודשים הקרובים צפוי לעזוב שמואל נחמני, מוותיקי האגף ומייסד אגף האכיפה; ניר רייס, סגן נוסף, עזב רק לאחרונה לטובת משרה במוסד; גם יוסי לוי, מבכירי הסגנים באגף, וגם עוזיאלי צפויים לעזוב אם שטרוסברג ימונה.
עם זאת, אין לפסול את האפשרות ששטייניץ ינסה לחפש מועמד חיצוני למרות שבמקרה הזה הדבר קשה במיוחד לנוכח העובדה כי נדרשת הבנה והיכרות עמוקות עם עולם השכר והמגזר הציבורי לצורך הצלחה בתפקיד.
האירועים האחרונים מאוד החלישו את מעמד הממונה על השכר, תפקיד שממילא אין לו מספיק שיניים ולא מספיק סמכויות. כעת, ניצבת האגף בפני אתגר חדש: סוגיית עובדי הקבלן שעלולה לזעזע שוב את יחסי העבדה במגזר הציבורי ולעלות לאוצר לא מעט כסף.