רבע מהישראלים מוציאים 50-200 שקל בחודש על חניה מוסדרת (לא כולל קנסות); אחד מכל 10 ישראלים מוציא מדי חודש יותר מ-200 שקלים על חניה - כך לפי סקר מכון רותם TRI עבור "גלובס", אך נשאלת השאלה למי זה אכפת, חוץ מלהם.
מצוקת החניה של האזרחים היא פרה חולבת למדינה ולרשויות המקומיות. 56 מיליון שקל הכניסה עיריית תל-אביב מתשלום סדיר על חניה במהלך 2010 - ומדוחות חניה הכניסה 170 מיליון שקל.
זאת מבלי לקחת בחשבון את הכנסות החניונים הפרטיים בעיר: שימו לב - רק 103 מתוך 411 חניונים המופעלים בעיר הם עירוניים ומפוקחים בהתאם (8-22 שקל לשעה), בעוד במרבית החניונים לא קיים כל פיקוח גובה המחיר.
עוד כדאי לשים לב לנתח הדל של מקומות חניה מוסדרים ברחוב, בהם יכול תושב העיר לשלם רק 76 אגורות, ותושב חוץ - 5.3 שקלים: 28% מכלל מקומות החניה.
בירושלים, לשם השוואה, 60% ממקומות החניה המוסדרים נמצאים ברחובות העיר והשאר בחניונים - שבכולם תחום המחיר לשעה בין 12 ל-15 שקל. מספרם הכולל של מקומות החניה בבירה אמנם קטן משמעותית ועומד על 160 אלף, אולם יש לזכור כי שיעור מחזיקי הרכב נמוך בהרבה.
הנה מספר שיטות לגבייה עודפת של תשלום חניה מהאזרח הקטן.
פנגו/סלופארק: המונה ממשיך לדפוק
השיטה פשוטה: באמצעות מנוי מתאים לפנגו או לסלופארק מופעל באמצעות הסלולר התשלום על חניה, גם מרחוק בעת הצורך - והתשלום נעשה באופן מדויק בכרטיס האשראי, מבלי לשלם פחות מדי ולהסתכן בקבלת דוח או להמר על משך חניה ארוך מהנחוץ ולבזבז כסף מיותר.
היכן טמונה הבעיה? בנטייה של אנשים לשכוח לכבות את החניה עם שובם לרכב, מה שמתבטא בגביית יתר לא מוצדקת. קרוב ל-60% מהנהגים המשלמים על חניה בשיטה הזאת, על-פי סקרים שנערכו לאחרונה, מדווחים כי לפחות פעם אחת שכחו לכבות את המכשיר.
איזי פארק: חרחורי גסיסה?
האם הרשויות מנצלות את הנטייה הזו, לשלם יותר בסלולר - ואינן ממהרות להציע אלטרנטיבות? אלטרנטיבה ראויה היא איזי פארק, שמאפשר תשלום מדויק (בניגוד לסתם מדחנים).
החברה זכתה כבר בשנת 1993 במכרז שערך המשכ"ל (החברה למשק וכלכלה, האמונה על גביית תשלומי חניה) - כשאחד מתנאי המכרז הוא תזכורת מצפצפת לכיבוי התשלום.
המכרז אמור היה להסתיים ב-2010, עם עריכת מכרז חדש - אך התקופה הוארכה בשנה וחצי נוספת, הרישיון של איזי פארק אמור להסתיים כבר החודש מבלי שייערך מכרז נוסף (כשהשירות בפועל של הכרטיסים הקיימים יימשך עד אמצע 2015).
המשמעות: תשלום מדויק יתאפשר רק עבור בעלי השירות הסלולרי - כשבפועל לא כולם מעוניינים בו או יכולים להשתמש בו. כך למשל בציבור רחב חסומה האפשרות להודעות כתובות, ולא מתאפשרת גישה לשירות.
"פתאום התברר כי הטלפון הסלולרי הוא תרנגולת מטילת ביצי זהב", טוען עופר ציפרמן, מנכ"ל איזי פארק. "הגבייה העודפת מגיעה לעשרות מיליונים. לא תהיה ברירה אלא לשלם בסלולרי - שכרוך בעלויות נוספות, כמו חיוג ועלויות הפעלה וסיום. ההוצאה לאדם על חניה תגדל גם בגלל גביית היתר בעקבות הפעלה ארוכה מהנדרש. אנחנו אומרים: סלולרי זה אחלה, אבל חייבות להיות אלטרנטיבות".
בינתיים, יש לציין, הכריע בית המשפט לעניינים מנהליים בפתח-תקווה כי שירותי איזי פארק יופסקו מיד עם קבלת ההחלטה בדבר פרסום מכרז לאמצעי החניה החדש.
צמצום החניה החינמית: זן נכחד
בערים רבות מסתמנת נטייה לסמן בכחול-לבן יותר ויותר אזורי חניה שהוצעו בעבר חינם. התל-אביבים שבינינו מרגישים את מצוקת החניה ביתר שאת. יותר ויותר מקומות חניה מופקעים לטובת נתיבי תחבורה ציבורית, מתקני השכרת אופניים וחניית טוסטוסים ואופנועים שחנו בעבר על מדרכות. מציאת חניה נעשית לא רק קשה יותר, אלא גם יקרה יותר.
בשנה האחרונה נסגרו 9 חניונים עירוניים ופרטיים (בעירייה לא יודעים לספר בכמה מקומות החניה מדובר) - ולא מעט נהגים מתלוננים: לא רק שהחיפוש אחר חניה נעשה קשה יותר, הפתרונות מובילים יותר לחניונים יקרים על פני מקומות חניה מסומנים.
הנתונים, אגב, מדברים על 80% מהתושבים המחזיקים ברכב אחד לפחות, לעומת 10% בלבד להם מוקצית חניה פרטית. וזה עוד לפני שדיברנו על כל אלה המגיעים מחוץ לעיר ומנסים לאפסן את ארבעת הגלגלים במקום חוקי וראוי, ללא סכנת גרירה.
קניונים: להוציא עוד כמה שקלים
מדיניות התשלום עבור חניה בקניונים משתנה: בעוד מרכזי קניות רבים רואים בחניה חינם חלק אינטגרלי מהשירות, אחרים גובים עליה לא מעט.
הזן המעצבן יותר הוא קניונים הנפתחים בקול תשואות עם חניה חינם, אולם לאורך זמן (ולעתים בהדרגה) משנים מדיניות וגובים יותר ויותר כסף מלקוחות. כך למשל קניון רמת-אביב, שנפתח כשהוא מציע חניה חינם, עבר לתשלום החל מהשעה השנייה וכיום הוא גובה תשלום החל מהשעה הראשונה (5 שקלים) ועד 32 שקל לשעה (עד לתקרה של 60 שקל ביום).
גם בחניון ממילא הירושלמי אירע תהליך דומה: מ-3 שעות חינם, צ'ופר רציני עבור מבקרי המתחם, ירדה הפריבילגיה לשעתיים חינם - וכיום רק לשעת חניה אחת ללא תשלום, אחריה נגבה תשלום של 12 שקל לשעה. התרגלנו לבוא, עכשיו נשלם על זה.
בתי-חולים: מנצלים את המצוקה
הצעת חוק חדשה, שהונחה לפני שבועיים על שולחן ועדת השרים לענייני חקיקה, עשויה לשים קץ לניצול ציני נוסף של מצוקת נהגים: כאלה הנאלצים ללוות את קרוביהם בתקופת אשפוז ממושכת או לפקוד תכופות את בתי-החולים - ולשלם על זה ביוקר.
במצב הנוכחי גובים חניוני בתי-החולים סכומי-עתק - היכולים להגיע לעשרות ומאות שקלים ביום - על אחת כמה וכמה כשמדובר בתקופת אשפוז ממושכת הדורשת ביקורים יומיים. כך, למשל, תעלה חניה שבועית בהדסה עין כרם כ-380 שקל למכונית, ובבית-החולים איכילוב - מעל 200 שקל.
בתי-החולים הממשלתיים נדרשים על-ידי משרד הבריאות לא לגבות תשלום על חניה מחולים אונקולוגיים ומטופלי דיאליזה, אולם יש מי שגובה תשלום חודשי על ההסדר ה"חינמי".
על-פי ההצעה, בעלי מכוניות שטופלו בבית-החולים או שליוו את קרוביהם ישלמו עד 15 שקל ליום ומי שמבקר קרוב המאושפז מעל 3 ימים ברציפות - ישלם לכל היותר 10 שקלים ליום. אם תארך תקופת האשפוז יותר מ-10 ימים, יירד המחיר ל-7 שקלים ליום לכל היותר.
יש אור בקצה החניה
פארקספול: אפליקציה להשכרת חניה פרטית
אפליקציית פארקספול (Parkspool.com) מאפשרת לבעלי חניות פרטיות להשכיר את החניה. זו עשויה להיות אלטרנטיבה לא רעה. העלות: 7.35 שקלים לשעת חניה - יותר מחניה מוסדרת בתשלום, אך פחות ממרבית החניונים הקיימים.
את החניה ניתן לאתר מראש במאגר שנמצא באתר האינטרנט או בעזרת האפליקציה מבוססת ה-GPS, שזמינה באייפון ובכל המכשירים הנתמכים במערכות ההפעלה אנדרואיד וסימביאן. המשתמשים מקבלים מידע כמו מפה מכוונת ואם החניה מקורה או לא.
שינויי חקיקה
מספר הצעות חוק מנסות לפתור נקודתית בעיות שונות. כך למשל זו שמציעה הקצאת חניה חינם לעובדי הוראה במוסדות החינוך בהם הם מלמדים: ח"כ אריה ביבי מקדימה מציע להנפיק לעובדי ההוראה מדבקה באמצעותה יוכלו להחנות במהלך שעות ההוראה במגרשי חניה או סמוך לשפת המדרכה הצבועה כחול-לבן, בסמוך למוסד החינוכי, ללא תשלום.
הצעה אחרת של ח"כ אורי אורבך (האיחוד הלאומי) מנסה למנוע הטעיה במקומות בהם נגבה תשלום על חניה מבלי לסמן זאת באופן ברור, וגם ההצעה של ח"כ זאב ביילסקי מקדימה נותנת אור למבקרי בתי-החולים. נותר רק לקוות שלכולן יינתן אור ירוק.
חניוני גגות / חניוני קרקע
עם מבט לעתיד: חברת פרקומט מציעה פתרונות חניה מתקדמים הכוללים מכשירים מכניים ורובוטים שיודעים לכוון אותך לחניה מתחת לאדמה, וחוסכים את השטח הרחב שנדרש להקמת חניון תת-קרקעי רגיל. מדובר בבורות תת-קרקעיים אליהם מורדים כלי הרכב, ללא הנהג, בעזרת מעין שילוב של מעלית ורובוט.
החיסרון: עלות התחלתית גבוהה של עד 200 אלף שקל למקום חניה - מה שמעמיד בסימן שאלה את מידת ההיתכנות בהיקף נרחב.
באופן דומה, דובר לאחרונה על הקמת חניוני גגות אליהם יובלו המכוניות במעלית מיוחדת. גם כאן מדובר בפתרון שיכול לחסוך מקום רב, אולם היישום בפועל עוד לפנינו.
תגובות
* עיריית תל-אביב: "העירייה מציעה חלופות בדמות חניונים תת-קרקעיים גדולים המוקמים ברחבי העיר - חניון התרבות (1,000 מקומות), גבעון/ הארבעה (1,000 מקומות) ועוד. בשנת 2010 סומנו כ-500 מקומות חניה חדשים כמקומות בתשלום, הוספו כ-550 מקומות לחניית לילה (8:00-20:00) ו-360 מקומות בתחנות אוטובוס בשישי-שבת".
* החברה למשק וכלכלה: "החברה מפעילה מטעם מרכז השלטון המקומי את הסדר החניה הארצי. במסגרת הסדר זה מופעלים 3 אמצעי תשלום: כרטיסי החניה מנייר, הכרטיס האלקטרוני איזי פארק והפנגו - באמצעות הטלפון הסלולרי. עם ההתקדמות הטכנולוגית, בוחנת החברה בכל העת אמצעים חדשים לתשלום החניה אשר יקלו על האזרח וייעלו את הליך החניה והתשלום. הליכי הבחינה נעשים בצוותא עם נציגי הרשויות המקומיות, תוך ניסיון לאפיין את מערך החניה כפי שייראה בשנים הקרובות. לכשיוגדר האמצעי המבוקש החדש אשר יקל על האזרח ויענה על צורכי הרשויות המקומיות, תפרסם החברה מכרז פומבי להפעלתו".
