באייווה, המדינה החקלאית הקטנה במערב התיכון, הסתיים הבוקר (ד') בתיקו הסבב הראשון של הבחירות המקדימות במפלגה הרפובליקנית, שיקבעו את מועמד המפלגה בבחירות לנשיאות: שני מתמודדים, מיט רומני, המזוהה עם ממסד המפלגה, ושיושב על משאבים פיננסיים עמוקים, וריק סנטורום, סנטור לשעבר, נוצרי אדוק ששוחר צדק חברתי, זכו כל אחד ב-זכו כל אחד ב-24.5% מכלל הקולות. למעשה, רק שמונה קולות מפרידים בין רומני, ה"מנצח", לבין סנטורום.
רון פול, ציר בבית-הנבחרים וגניקולוג לשעבר, בעל דעות בדלניות קיצוניות, שאינו מוטרד, למשל, ממאמצי איראן לפתח נשק גרעיני, הגיע למקום השלישי עם 21.3% מהקולות.
מבחינת רומני, תוצאות הבחירות באייווה הן מתוקות-חמוצות. מצד אחד, הן מאששות את העליונות הפיננסית והארגונית של המטה שלו. סנטורום, שדישדש במי אפסיים של תוצאות חד-ספרתיות בסקרים עד לפני כשבועיים, זינק לצמרת באופן מרשים, אך הוא ניהל קמפיין ספרטני עם מינימום תרומות. השקפותיו ה"פועליות" לא הקנו לו חסידים (ותורמים) רבים בוול סטריט. בעוד שעמיתיו נעו באייווה באוטובוסים פרטיים מפוארים, עם צוותים בני עשרות אנשים, הסתפק סנטורום בטנדר. למרות שההצלחה באייווה צפויה להרחיב את מעגל התורמים שלו, לא נראה שהוא יצליח לבנות מסד פיננסי איתן שיאפשר לו להמשיך במירוץ עד הסוף. אתרי ההימורים מוסיפים להתייחס בביטול לסיכוייו לזכות במועמדות.
פול אמנם קנה לו חסידים רבים באייווה, אך זו אינה מדינה טיפוסית. בקרב הבוחרים הרפובליקניים שבה יש שיעור גבוה של נוצרים אוונגליים, אנשי מסיבת התה, ליברטאריאנים ואחרים עם השקפות ימניות קיצוניות. תמהיל כזה לא קיים במדינות רבות אחרות וההשקפות הבדלניות של פול אינן צפויות למצוא תומכים רבים בסבבים הבאים, ובוודאי לא בריכוזים העירוניים הגדולים בחופים.
המתמודדים האחרים התרסקו על סלעי המציאות, לאחר שנהנו בחודשים שחלפו מעליות חדות - וזמניות - בשיעורי התמיכה בהם. ניוט גינגריץ', יו"ר בית-הנבחרים לשעבר, שהוביל לפני כמה שבועות בסקרים ואף התפאר, בראיון, כי "אין ספק" שהוא יזכה באייווה, נאלץ להסתפק ב-13.3% מכלל הקולות.
גינגריץ', שיריביו מתארים אותו כמגלומן, קבל שרומני "קנה" את הבחירות באמצעות תשדירים שהפיקו והפיצו קבוצות תמיכה עצמאיות, שכביכול אינן קשורות בפוליטיקאי שבו הן תומכות. (זו חיה משונה שצמחה בעקבות פסיקה של בית-המשפט העליון).
גינגריץ' לא נושע מ-20 מיליון דולר, שלפי השמועה התכוון לתרום לו שלדון אדלסון, הבעלים של "ישראל היום" ואימפריית הימורים בלאס-וגאס ואסיה, ושהיו אמורים לשמש זרזים לתרומות נוספות. כזכור הצהיר גינגריץ', במהלך שהותו הקצרה בצמרת, שהפלסטינים הם עם "מומצא". לגינגריץ' יש קשרים הדוקים עם אדלסון.
ריק פרי, מושל טקסאס, שנכנס לקמפיין בסערה ושנחשב כמנצח ודאי והמועמד שיתמודד מול אובמה בנובמבר, כשל בתחילת הדרך לאחר ביצועים הרסניים משפילים בעימותים טלוויזיוניים. בפיאסקו הנורא ביותר, מבחינתו, הוא החל להצהיר ששיסגור שלושה משרדי ממשל חשובים אם ייבחר, אך הוא היה יכול לנקוב רק בשמם של שניים. הוא הפליט את המילה "אופס" לאחר ש"נתקע" ונהפך לכוכב זוהר בתכניות הבידור הלילי של דייוויד לטרמן וג'יי לנו.
מישל בקמן, אף היא צירה בבית-הנבחרים, קיבלה 5% מהקולות, למרות שהיא ילידת אייווה, ובמשאל מכריע, בתחילת הקמפיין במדינה, היא זכתה במקום הראשון. בנאום הערב, היא לא הרימה ידיים והכריזה שמי יודע, אולי תהיה עוד מישל בבית הלבן.