המשקיעים שמכרו שלשום (ב') את מניות בזק, בעקבות הפרסום ב"גלובס" על כוונת שר התקשורת, משה כחלון, לאמץ חלקית (והיום אפשר גם להוסיף סלקטיבי) את המסקנה העיקרית של ועדת חייק - עשו צעד פזיז, אם הם משקיעים לטווח ארוך.
כחלון החליט לנתק את הזיקה שעשתה הוועדה בין הקמתו של השוק הסיטונאי לבין ביטול ההפרדה המבנית החלה על בזק וביטול הפיקוח על תעריפיה. במלים אחרות, שר התקשורת החליט שהשוק הסיטונאי יקום תחילה, ורק לאחר שיוכח כי הוא מקיים את תכליתו - הוא יוכל לתת הקלות אלה לבזק. בכך הוא אימץ את עמדת המיעוט של ד"ר אסף כהן, לשעבר סמנכ"ל הכלכלה במשרד התקשורת, החבר בוועדת חייק.
למה המשקיעים מיהרו למכור? הרי בסופו של יום, גם בזק רוצה את השוק הסיטונאי - ולא בטוח שהוא רע לה. אבל בזק חוששת שמשרד התקשורת לא יבטל את ההפרדה המבנית שחלה עליה, בתמורה ליצירת השוק. יש לה מספיק דוגמאות שמוכיחות כי המשרד לא עמד במחויבויותיו כלפיה, ובכך היא צודקת.
אך זו היסטוריה, וכחלון כבר הוכיח שהוא לא מגמגם ולא מפזר הבטחות, ולכן סביר שחששותיה מוגזמים. זאת מפני שכחלון מתכוון לקיים את ההבטחה לביטול ההפרדה המבנית בחברה, לכשיוקם השוק הסיטונאי. הוא רק לא מעוניין שיצמידו לו אקדח לראש, כפי שעשתה הוועדה, ולהתחייב על כך מראש. הגיוני.
אימוץ דוח חייק כלשונו אינו עומד על הפרק, ומעולם גם לא עמד. כחלון מתכוון לקחת אלמנטים מרכזיים ולאמץ אותם, אך לא תהיה הכרזה גורפת על אימוץ מלוא הדוח, מפני שמבחינה משפטית הדבר יחייב אותו גם ליישם זאת, אבל כחלון, כאמור, לא מוכן להתחייב מראש.
מכבסת מילים
השוק הסיטונאי הוא לא יותר ממכבסת מילים. מדובר בפירוק רשת הגישה של בזק למקטעים, בשפה המקצועית קוראים לזה אנבנדלינג. מדיניות זו נקבעה באירופה, ולפי הרוב המכריע של המחקרים - היא כשלה ולא קידמה את התחרות.
אז למה בישראל החליטו לאמץ מדיניות שכשלה? זה כבר סיפור אחר. אבל בואו נניח שמי שאמור היה לאבחן את המחלות בשוק התקשורת הנייחת, לא אבחן אותן נכון, ולכן גם התרופה לא מתאימה. אבל זו התרופה שנקבעה לשוק בישראל, וועדת חייק רק אישררה אותה מחדש.
הבעיה במודל השוק הסיטונאי, שאיש עדיין אינו יודע כיצד ייראה, היא שחסר בו אלמנט של תמריץ להשקעות. עידוד השקעות הוא קריטי לתחרות, ולמעשה הוא תכלית קיומו של משרד התקשורת.
אם פותחים את תשתיות בזק והוט במטרה שפרטנר וסלקום יוכלו להשחיל סיבים אופטיים כדי להגיע לארונות התקשורת של בזק, צריך לוודא שהן יעשו זאת. זו חוכמה מאוד קטנה לאפשר לפרטנר לקנות מבזק קו מקצה לקצה רק ב-30% פחות, ומבלי שהיא תצטרך להניח ארון תקשורת אחד לרפואה או לספק שירות בפריסה רחבה, כדי שהתחרות לא תהיה באזורי הביקוש בלבד. הנחה על מחיר תשתיות בזק והוט מבלי שנראה את פרטנר וסלקום מכניסות את היד לכיס ומשקיעות משאבים באדמה - זה לא רציני. אחרת במה מועיל כל מודל השוק הסיטונאי? בהנחה?
4 קבוצות התקשורת (הוט, בזק, סלקום ופרטנר) מסכימות עם הרעיון להקים שוק סיטונאי, כל אחת מסיבותיה היא. הסיבה שהן רוצות את השוק הסיטונאי נובעת מכך שהוא סוגר את שוק התקשורת, נקודה. הוא מבטיח לקבוצות שלא יהיו שחקנים נוספים חדשים בשוק, מעניק להם שקט ומייצב את השוק.
תהליך ארוך
אז מה עומד לקרות? במסגרת האימוץ החלקי של מסקנות ועדת חייק, הולך כחלון בראש ובראשונה להפחית את הקישוריות בשוק הנייח. בקרוב הוא יקבל את המספרים של חברת הייעוץ פרונטיר, ובסיוע פרופ' ראובן גרונאו, הדבר הראשון שיקרה הוא הפחתה בתעריפי הקישוריות הנייחת.
בשונה ממה שקרה בשוק הסלולר, אין משמעות רבה להפחתת התעריפים, אבל היא עוברת טוב ציבורית וקלה ליישום, ולכן גם הראשונה שתיושם. לאחר מכן, ייגשו לעבודה על השוק הסיטונאי - תהליך שייקח חודשים ארוכים. יישום וקביעת המחירים להסדרה של שירותי התשתית של בזק ושל הוט מורכבים מאוד, ובקצב שבו משרד התקשורת עובד - ספק אם זה יקרה השנה.
בינתיים, כחלון מקווה שהמכרז לחברת החשמל כבר ייסגר. כפי שנחשף ב"גלובס", המשקיעים במיזם הבהירו שאם יש שוק סיטונאי, מבחינתם אין כדאיות כלכלית בפרויקט. כחלון רוצה להבטיח שייבחר משקיע למיזם, משום שהוא רואה בו פרויקט לאומי, ולכן העבודה הארוכה על השוק הסיטונאי משרתת את אינטרס הקמת המיזם.
לאחר מכן כבר יהיו בחירות, ושר תקשורת חדש יצטרך לנהל את השוק - מה שאומר ששוק סיטונאי לא נראה קרוב, ולכן המשקיעים שמכרו אתמול מניות בזק עשו זאת מוקדם מדי.