האינטרנט הוא מגרש משחקים עצום של תוכן שאליו אפשר להגיע בקלות - לפחות בתיאוריה. אולם כמו בכל מגרש משחקים, גם כאן מישהו ייצר גבולות, גם אם מדובר בגבולות וירטואליים, כדי למנוע מהשחקנים לעשות כל מה שהם רוצים.
במקרה שלנו, הגולשים מישראל, הגבולות הם גיאוגרפיים. כל חובב תוכן ברשת מכיר את עושר השירותים הקיימים באירופה ובעיקר בארה"ב, אולם בישראל הגישה אליהם חסומה באופן עקבי.
התוכן העיקרי והמבוקש ביותר שחסום לישראלים, מורגש בעיקר בעולמות הטלוויזיה, הסרטים והמוזיקה. למשל, שירות כמו נטפליקס, שמציע צפייה במאגר גדול של סרטי קולנוע בעלות של 8 דולר לחודש, כאשר הגישה אפשרית גם דרך קונסולות המשחקים של סוני ומיקרוסופט - מה שמאפשר צפייה נוחה בסרטים על-גבי מסך הטלוויזיה בסלון הביתי.
נטפליקס הוא לא השירות היחיד הפופולרי שחסום בפני ישראלים. הגישה נמנעת גם משירותים כמו הולו, המציע צפייה בתוכניות טלוויזיה חדשות בחינם, או הולו-פלוס הכולל גישה לעונות שלמות של סדרות באיכות HD וגם גישה לתוכן דרך סמארטפונים, קונסולות משחקים, סמארט TV - ולא רק דרך המחשב. העלות היא של 8 דולר לחודש.
פתרון אלגנטי? לא ממש
הגבולות הללו נובעים מדרישה של השירותים כי מכשיר הקצה שממנו ניגשים אליהם יהיה בעל כתובת אינטרנט (IP) אמריקני, או ממדינות אחרות - כפי שקובעות החברות. ולכן, גם אתרים כמו פנדורה וספוטיפיי, המציעים האזנה למוזיקה, חסומים בפני ישראלים וכן אתרי אינטרנט של חנויות אופנה המציעות מבצעים מיוחדים לאנשים ששוהים בארה"ב או שמתחברים עם כתובת אמריקנית.
הגבולות הללו מתסכלים במיוחד, וגורמים לעליית קרנה של האלטרנטיבה הקורצת אך הלא חוקית של צריכת תכנים אלו באופן פיראטי.
בחודשים האחרונים צובר תאוצה בישראל פתרון עוקף, שמאפשר לצפות בסדרות ובסרטים הכי חמים שנמצאים בחו"ל כאחרון האמריקנים: שירות VPN בתשלום (Virtual Private Network), המספק כתובת גלישה, לפיה נראה כאילו הגולש נמצא כרגע בארה"ב ולא בישראל. שירותים מסוג זה עולים דולרים בודדים לחודש.
פתרון אלגנטי? לא ממש. "לפי לשונו היבשה של החוק, ייתכן שיש מקום לטענות משפטיות כלפי משתמש בישראל, המסווה את כתובת ה-IP האמיתית שלו באמצעות גישה לשירותים אלה", אומר עו"ד חיים רביה, שותף וראש קבוצת האינטרנט וטכנולוגיות מידע במשרד עוה"ד פרל, כהן, צדק לצר.
הטענה במקרה זה היא במישור הדין האזרחי, שכן המשתמש עובר על תנאי השימוש באתרי אינטרנט, המגבילים את השימוש בהם לתושבי טריטוריה מסוימת.
פנדורה, לדוגמה, כותבת במפורש בתנאי השימוש שלה שהגולש חייב להיות תושב ארה"ב כדי להשתמש בשירותיה, ועליו לאשר זאת בעת הרישום. שירות הולו מציין אף הוא שהשימוש בטכנולוגיות המאפשרות לגשת לתכניו מטריטוריות שבהן האתר אינו מורשה לפעול, אסור.
"הסיכוי שאתר אינטרנט מערבי ירדוף אחרי משתמש רק מפני שהסווה את כתובת ה-IP שלו, הוא אפסי מבחינה מעשית", אומר רביה. "כל עוד המשתמש רק הגיע לשירות והשתמש בו כאילו היה תושב הטריטוריה הזכאית לצפות בו, לא מוכר לי שום תקדים לתביעה כזו, והיא כרוכה בהוצאת משאבים רבים - כמו איסוף ראיות וניהול הליך משפטי - שאין להם הצדקה כלכלית".
טענה שניה היא במישור הדין הפלילי. בחוק המחשבים בישראל נאסר על ביצוע פעולה שתוצאתה היא העברת מידע כוזב למחשב ("מידע או פלט שיש בהם כדי להטעות, בהתאם למטרות השימוש בהם").
בעוד שהסעיף לא צפה פעולה כמו הסוואת כתובת ה-IP של מנוי אינטרנט, הוא יכול לחול עליה. אבל גם כאן, ככל שהמשתמש הסתפק בגישה לאתרים ללא תוכן פיראטי, ולא השתמש בכתובת ה-IP כדי להסתיר פעילות פלילית כזו, הסיכוי שמישהו יתלונן על כך או שמשטרת ישראל תקדיש מאמצים ללוכדו, הוא אפסי.
"השוק הפיראטי נוצר בגלל שבישראל לא מגיעים להסכמות של זכויות יוצרים", אומר עו"ד יהונתן קלינגר המתמחה בדיני מידע. "נכון שיש אתרים ישראליים שמציעים שירותי VOD, וידיאו לפי דרישה, אבל אין שם את התכנים שאנשים באמת רוצים".
יש גם מטרות לגיטימיות
לדברי קלינגר, גם אם הגולש לא הוריד תוכן בצורה פיראטית, אלא רק השתמש בשירותים מסוג VPN בשביל לצפות בתוכן שלא מותר לו מסיבות גיאוגרפיות, הוא עדיין מבצע עבירה. "אין הבדל בחוק היבש בין הורדה פיראטית לשירות VPN", הוא אומר.
שירותי VPN נראים ככאלה שנוצרו במטרה לעקוף מגבלות גיאוגרפיות בלבד, אבל הדבר אינו כך. בשירותים מהסוג הזה משתמשים בעיקר ארגונים שרוצים שהעובדים יתחברו למחשבי החברה כאשר הם נמצאים בבית, בשביל שיוכלו להמשיך לעבוד ברשת הארגונית עם היישומים שהיא מציעה.
כמו-כן, לשימוש בשירותי VPN יש מטרות לגיטימיות, כגון אבטחת מידע. לכן, ברור שלא יועמד אדם לדין פלילי בנסיבות של שימושים כאלה במוצרים מהסוג הזה.
האתרים המציעים את שירות ה-VPN אמורים לחייב את המנוי להשתמש בשירות באופן חוקי בלבד, למרות שלא תמיד זה קורה כך.
למשל, האתר Strong VPN פונה לגולשים הישראליים ומציע אפשרות גישה לאתרים שנועלים גיאוגרפית.
שירותי ה-VPN לא ינקו את מצפונם של הגולשים שרוצים לצרוך תוכן בצורה חוקית והבעיה במקרה הזה היא גדולה יותר: הדרכים לגשת לסרטים, לתוכניות טלוויזיה ולמוזיקה בצורה פיראטית רק הופכות לנוחות יותר, בעוד ששירותים בתשלום או כאלה שהם מבוססי פרסומות בישראל, קיימים בצורה חלקית עם תוכן דל. בהרבה מקרים הם מאופיינים גם באיכות וידיאו נמוכה או שהשירות סובל מתקלות רבות. לא פלא שההורדות הפיראטיות הן חלק מהנוף, וגם דרכים יצירתיות נוספות שנחשבות לעבירה כמו ה-VPN.