גל עכור שוטף את ארצנו, ולא מהיום. גל של חקיקה כוחנית, שיכורת ניצחון, ללא בושה וללא גבולות: מגמתית, לעומתית, פרסונלית, מתחכמת; אך בעיקר - אנטי-דמוקרטית.
היום התבשרנו, באותיות קידוש לבנה, על הפתרון המהיר והיעיל לעצירת גל המסתננים מיבשת אפריקה: מעצרם לשלוש שנים(!) במחנות הסגר, ללא משפט.
אין צל של ספק, שהנהירה הבלתי-מבוקרת של תושבי היבשת האפריקנית, דרך גבול מצרים הפרוץ (שעל הצורך באטימתו כתבתי - אני הקטן - באין שומע, בכמה וכמה פסקי דין, שעסקו בהברחת נשים לשם סחר בהן ועבודות זנות; ובהברחת סמים ואמל"ח) - עלול להביא עלינו אסון דמוגרפי וכלכלי. מדובר בתופעה מדאיגה, בקנה מידה לאומי; ולא פחות - במידת ההטרדה והפחד לביטחון האישי של תושבים, מאילת ועד לדרומה של תל אביב.
לא כל המגיעים לכאן, הם פליטי מלחמה או מבקשי מקלט מדיני. רבים מהם, הינם מבקשי עבודה, שזכותה של כל מדינה לעצור בכניסה לגבולה, כפי שהמצב בארצות אירופה ובארצות הברית. ויש להודות, שהצלחתן חלקית בלבד, על אף אמצעי הבקרה הרבים.
ועוד יש להודות: הפתרון המוצע עתה - הומאני יותר מירי מכוון על גברים, נשים וילדים, המנסים לעבור את הגבול.
ובכל זאת - מבהיל ומזעזע, את כל מי שחרד לדמותה של מדינתנו, כמדינה הדמוקרטית והנאורה היחידה באזור זה של העולם; ואת מי שעדיין זוכר את תולדות ארצנו, בטווח הקצר.
אי אפשר שלא להתקומם נגד המחטף
מעבר לאזהרתם של היועצים המשפטיים, שהחוק איננו חוקתי; מעבר לעובדה שהוא נוגד את שיטת המשפט שלנו, ואיננו מצוי אפילו בחוק שבו שולב, ונועד למלחמה ב"פדאיין" של שנות החמישים, שהיו גנבים, מחבלים ורוצחים; ואפילו את התקנות המנדטוריות לשעת חירום, שעל פיהן מתבצעים מעצרים מנהליים של חשודים בחבלה - הרי שהוא מזכיר (למרבה החלחלה) מחנות אחרים שחוו בני עמנו, ואת הדלת הסגורה בה נתקלו, במסעותיהם היבשתיים והימיים, כשברחו מהצורר הנאצי.
זאת וגם זאת. איננו יכולים להרשות לעצמנו להתעלם מתדמיתנו, כמדינה דמוקרטית וליברלית, בקרב אותן ארצות נאורות השומרות עדיין על יחסי ידידות עמנו, ומתקשות בעצמן להתמודד עם זרם המהגרים השוטף אליהן; אך אף אחת מאלו אינה נוקטת בצעדים מנהליים, דוגמת "מחנות השהיה" המיועדים לאפריקנים המגיעים אלינו.
אני מודה שאין לי הצעה קונקרטית להילחם בתופעה. אינני פוליטיקאי ואינני נדרש להחלטות קשות. אך כמשפטן, וכמי שחרד לדמותה הדמוקרטית של ארצנו - אינני יכול שלא להתקומם כנגד המחטף הזה של החוק. זהו פתרון "קל מדי" ומעורר חלחלה.
אינני יודע מדוע, אבל הצעת החוק הזו, שהתקבלה בקלות ובמהירות, למרות חוות הדעת המשפטיות, מתחברת לי - יותר מדי - עם הגל העכור שרק עתה עברנו, של הצעות חוק פוליטיות ואנטי-דמוקרטיות, שמקורן בחשבונות או בחישובים אישיים, והאחרונה בהן היא - הסתרת שמו של חשוד למשך 48 שעות, מעת התייצבותו בראשונה בפני שופט המעצרים.
קדמו לזו תיקונים אחדים לחוק, ואף אחד מהם לא כיוון אל האיש שברחוב, אלא אל "מקורבים", ששמותיהם יעברו, בלאו הכי, מפה לאוזן; או יגרמו לחשד כלפי אנשים תמימים, ששמם או תיאורם דומה, כפי שהיה בעבר.
ומי שחושב שטובת האזרח מן השורה עמדה לנגד המחוקק - אשריו וטוב לו.
הכותב הוא שופט בית המשפט המחוזי בדימוס