תשובת המפלגות המצרפיות-הדמוקרטיות ליאיר לפיד, איננה עוד חוק אנטי-דמוקרטי; תשובתן, אם יחליט להקים מפלגה עצמאית, צריכה להיות אימוץ הרפורמה האלקטוראלית הקרויה "זכות ראשונים".
דברי הסבר תחילה. על כוונתו של יאיר לפיד להיכנס לפוליטיקה, יש לברך בכל פה. המערכת הפוליטית משוועת לאנשים שהם גם מוכשרים ואכפתיים, וגם מוכנים לקפוץ לסמבטיון הפוליטי הקודח בישראל.
הצעת החוק הקרויה "חוק לפיד", עליה חתום ח"כ שמעא, שתכליתה לבלום את כניסת לפיד לזירה הפוליטית, היא עוד הצעה אנטי-דמוקרטית. הצעה זו פוגעת בזכות יסוד דמוקרטית - הזכות להיבחר, ואיננה קיימת בשום מדינה דמוקרטית. יש לקוות שיאיר לפיד מתכוון להצטרף לאחת המפלגות המצרפיות-הדמוקרטיות, הן המפלגות שעניינן הטוב הכללי - המדיני, הכלכלי, החברתי וכד' - לא הסקטוריאלי, ושאין הוא שוקל להקים (שוב) מפלגה חדשה.
המפה הפוליטית כיום מורכבת מהשברים של שתי המפלגות הגדולות, שמנו עד לפני 15 שנה שני-שלישים מכלל חברי הכנסת; ממפלגות סקטוריאליות המתנהלות באופן לא-דמוקרטי (והן מהוות רוב בין המפלגות המרכיבות את הקואליציה כיום); ומרסיסי מפלגות קטנות. במפה בעייתית זו, טמון ההסבר לפגמים העיקריים במשילות, והיא משקפת את מגמות הפיצול והעמקת השסעים המאיימים על יציבותה של החברה הישראלית.
שיקום שני הגושים הגדולים
כשמדובר כיום על תיקון שיטת השלטון, המטרה העיקרית היא, שיקום שני גושי המפלגות הגדולות, ובלימת המשך ההתרסקות של המערך הפוליטי בישראל. לפיכך, האינטרס הציבורי, הוא לתקן את שיטת הבחירות בישראל, כדי ש"תהנדס" מחדש את שיקומם של שני הגושים הללו - גוש מרכז-ימין וגוש מרכז-שמאל.
ולכן, האינטרס הציבורי הוא למנוע את החוויה של מפלגות קיקיוניות, הבאות והולכות, נוסח ד"ש-שינוי-גמלאים ושכמותן. הפוליטיקה אינה משב רוח חולף, וכניסה לשירותיה מחייבת אורך רוח ונשימה, ובעיקר הטמעה של כללי משחק. איננו יודעים עדיין אם בכוונתו של יאיר לפיד להקים מפלגה משלו.
לעומת זאת, יש לברך על החלטתו של נועם שליט ללכת במסלול הפוליטי המקובל: הוא מתכוון להתמודד על מקום במפלגה קיימת, לפי "כללי המשחק" של אותה מפלגה. לפיד צריך לדעת שהאינטרס הציבורי תובע, שינהג כמנהג שליט: שיצטרף לסמבטיון הפוליטי כמקובל בכל דמוקרטיה מתוקנת, באמצעות מפלגה קיימת - איזו שימצא לנכון.
העמותות שהוקמו בארץ להצלת הדמוקרטיה, מנסות בימים אלה לשלב ידיים לתיקון שיטתנו השבורה, תוך גיבוש שורה של המלצות לרפורמות אלקטוראליות. אחת מהן, "זכות ראשונים", עשויה לשמש מנוף לשיקום שני גושים, שיהפכו בהדרגה לשתי מפלגות מצרפיות-דמוקרטיות.
לפי הצעה זו, ראש הממשלה יהיה - אוטומטית - ראש המפלגה שקיבלה יותר קולות מכל מפלגה אחרת. אם תתקבל ההצעה, ילכו מצביעי המרכז-ימין מזה והמרכז-שמאל מזה, אחרי המועמד שלו הסיכוי לנצח בבחירות. אחת התוצאות תהיה חבירה של מפלגות שתלכנה לבחירות ברשימה אחת. כך נוצרו הליכוד והעבודה, מתוך שני גושים שהוקמו בשנות ה-60 של המאה הקודמת.
הנחתנו הכפולה היא, שלאחר מספר מערכות בחירות ייווצרו מחדש שני גושי מפלגות, שהעומד בראש אחד מהם ירכיב ממשלה שבה למפלגתו יהיה רוב. המפלגות הסקטוריאליות, המחזיקות כבנות ערובה את מפלגות השלטון, תחלשנה משמעותית.
זו הייתה המציאות בכל ממשלות ישראל מאז הקמת המדינה ועד 1996 (מועד החלת השיטה הקלוקלת, "בחירה ישירה", שבוטלה אך הותירה את מפגעיה איתנו) - תמיד למפלגה השלטת היה רוב בין שרי הממשלה.
"זכות הראשונים", יחד עם חבילה נוספת של עוד תשעה צעדים, עשויה להביא את התיקון המיוחל בשיטתנו השבורה. מימוש מהלכי התיקון איננו דבר קל. כוחן של מפלגות סקטוריאליות ולא דמוקרטיות, הוא מכשול גבוה בדרך הארוכה למימוש.
הקמתה האפשרית של מפלגת לפיד תערים מכשול נוסף, תרסק יותר את מפת המפלגות ותפגע קשות במאמצי התיקון. האינטרס הציבורי הוא ייצובה של השיטה שלנו. יבורך לפיד אם יצטרף לאחת המפלגות הקיימות ויפעל מתוכה, ולא יערים מכשול שלהקמתו צריך הציבור הדמוקרטי להתנגד.
הכותב הוא נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה וממייסדי עמותת "ישראלים להצלת הדמוקרטיה"