אם תבדקו, תמצאו שהמילים היותר מושמעות בימים אלה קשורות ל"תרומה". יאיר לפיד משתוקק "לתרום למדינה"; נועם שליט רוצה לתרום לחברה, לאחר שזו תרמה למאבקו. מברכי המצטרפים החדשים, עם או בלי מרכאות, אומרים שיש לברך כל אדם שרוצה "לתרום". איזה כיף לנו שכל כך הרבה אנשים רוצים לתרום לנו, לשרת אותנו.
האמת היא שהחבר'ה הנדיבים האלה, רובם ככולם, באמת מתים לשרת, אבל את עצמם, כמובן. מה יש להם מזה? פרסום, כוח, תעסוקה, הכנסה בכלל לא רעה, מכונית, "הוצאות". ולא לשכוח את ה"כבוד".
לא ברור למה, אבל יש אנשים ש"חבר כנסת" אצלם זה עדיין מישהו מאוד מכובד. וכמובן שחבר הכנסת לא יסבול בתקופת כהונתו ממחסור במלחכי פינכה שייקרו על דרכו בכל אשר ילך ויישב.
זיקנת המחשבה
הביטוי תרומה לא תמיד נשמע מזויף. המילה הזאת הייתה שגורה בפיהם של עסקנים, שהרגישו טוב עם המחשבה שהם לא "סתם פונקציונרים", אלא "תורמים" לעם ולמדינה. משהו ארכאי נודף מההתייחסות הזאת לשירות ציבורי, משהו שהולך ביחד עם זיקנה.
לא זיקנת הגיל, אלא זיקנת המחשבה, שיש אנשים שנולדים איתה. לכן נשמע לי מגוחך, אבל לא מפתיע, כאשר יאיר לפיד מבקש שנייחד לו מידות תרומיות, מלשון תרומה.
גם שליט
זה נכון, אם כי בצורה אחרת, גם לגבי נועם שליט. ברור שרצוי מאוד שיהיו בכנסת אנשים כמותו, אבל למרבית הצער, זה לא צריך להיות נועם שליט עצמו. אני באמת כותב זאת בצער, כי ההתרשמות ממנו חיובית מאוד. הוא נראה צנוע, אדם הממעט בדיבור ומרבה במעשה, אמיץ, נחוש, נבון.
זה הרושם. בהחלט ייתכן שכל הדברים הללו, או חלקם, כלל אינם קיימים באישיותו של שליט. אבל זו ההתרשמות, ואם הוא אכן כזה, אז הכנסת בהחלט יכולה להתברך בשכמותו.
תחושה לא נעימה
אבל עם כל הרצון לראות "אנשים כמו שליט" בכנסת, אני מתקשה להשתחרר מתחושה הלא נוחה מהחלטתו של נועם. מכיוון שאני רוצה אנשים כמותו בכנסת, הטחתי בתחושתי זו נימוקים כאלה ואחרים, כדי להוכיח לעצמי שהיא, התחושה, אינה מוצדקת.
אבל למרות כל המאמצים, זה לא נראה לי. לא משום טענת "כפיות הטובה", שנשמעה מקרב אנשי נתניהו. זו טענה חסרת טעם, כי נתניהו רק ביצע את תפקידו כראש הממשלה, כאשר פעל לשחרור גלעד. או לפחות אני מקווה שהוא נהג כראש הממשלה.
שליט היה צריך להתאפק בגלל הציבור שתמך במאבקו והביא לשחרור בנו תמורת מחיר יקר, אולי יקר מנשוא, שאולי לא כולו כבר שולם; אני נוטה, לכן, להסכים עם יואל חסון מקדימה שאמר, "מוקדם מדי, מביך מדי, ציני מדי". הייתי שמח אם שליט ישקול את החלטתו. הוא עדיין אדם צעיר, ובעוד כמה שנים זה כבר לא ייראה כניצול המאבק הציבורי.