אני שמח ששמעתי את הראיון עם ח"כ גפני. אני שמח שהקשבתי. ואני הכי שמח שהצלחתי להתגבר על הנטייה הטבעית לא להשתכנע. אני מקווה שגם חרדים ודתיים יוכלו לעשות זאת.
כשעלה ענין הדרת נשים בצה"ל הגבתי אינסטינקטיבית בתרעומת. מה פתאום שחיילים ייצאו מאירועים, בהן נשים שרות על הבמה? העניין קומם אותי כחילוני, המתקשה להבין את הסיפור הזה. עדיין אני מתקשה, כמובן, כי נראה לי שמדובר באורח חיים שאבד עליו הכלח, בוודאי בעניין השירה.
מי שיוצא רע הן לא הזמרות ה"מנודות", אלא הגברים המעמידים בספק את יכולתם לגבור על יצרם. משהו דפוק בחינוך של אנשים אלה, וגם באופיים החלשלוש. או שזה רק ענין של אמונה, שלא מעזים לערער עליה?
מותר להקשיב?
מכל מקום, לא זה העניין. אני חייב לומר ששיחה ברדיו שינתה במידת מה את נקודת המבט שלי. אני יודע שאצלנו מקובל שאם יש לך דעה, אתה נלחם עליה ומחזיק בה עד כלות הנשימה. אם מישהו מביא נימוקים נגדיים, אסור להקשיב. ואם כבר מקשיבים, הרי שאסור בכל לשון של איסור, להשתכנע. בייחוד בטלוויזיה וברדיו, שם דורשים עימות, לא הסכמה.
פתחתי הבוקר (ד) את הרדיו, ושמעתי שח"כ משה גפני מתראיין אצל רזי ברקאי בגלי צה"ל. אמרתי לעצמי, עוד ראיון טרחני עם נימוקים ישנים. אבל מכיוון שהתגלחתי, לא הייתה לי יד פנויה לסגור את הרדיו. וכך יצא לי להקשיב. גפני רואיין על אמירתו שכיום היה ממליץ לצעיר חרדי לא להתגייס לצה"ל, על רקע הוראה האוסרת על חיילים לעזוב מופע בו משתתפת זמרת.
דרושה עדריות מידתית
"חיו ותנו לחיות" - אמר גפני. "לא ביקשנו מהחילונים לוותר על דבר, אלא רק לצאת בשקט כשאישה שרה". בטוח ששמעתי את ההסבר הזה קודם לכן, אבל משום מה הפעם זה נקלט. אולי משום התנסחותו הרהוטה והלא מתלהמת של גפני. מכל מקום, זה גרם לי לתהות מה הסיפור שלנו, החילונים, בנושא הספציפי הזה (להבדיל מהבעיה הרחבה והחמורה יותר של הדרת נשים)?
למה באמת כל-כך חשוב לנו שהחיילים החרדים ינהגו בניגוד לאמונתם בעניין הזה? הרי זה לא שהם דורשים להפסיק שירת נשים בצה"ל; גם לא מדובר בסירוב לצאת לפעולה צבאית. זמרות? - יש כאלה שהייתי מסתכן במשפט צבאי, כדי לא לשמוע אותן.
הצבא צועד על עדריותו. אין בו מקום להתנהגויות יוצאות דופן. זה כורח הנובע מהיותו של הצבא כוח לוחם. אבל גם את העדריות הנחוצה הזאת לא צריך לקחת לקיצוניות חסרת הגיון, ובעיקר חסרת רגישות. אין לי שום הבנה לחוקים והכללים של אנשים מאמינים מכל הדתות. אבל אני מבין שלהם יש הבנה ואמונה, ואין סיבה שלא אכבד זאת. אני שמח ששמעתי את הראיון עם גפני. אני שמח שהקשבתי. ואני הכי שמח שהצלחתי להתגבר על הנטייה הטבעית לא להשתכנע. אני מקווה שגם חרדים ודתיים יוכלו לעשות זאת.
מרגול ואמא תרזה
כשאמא תרזה הלכה - מרצונה - לטפל במצורעים, היא לא ערכה מסיבת עיתונאים; אבל כשמרגלית צנעני הלכה - בכפייה - לטפל בתיקים במשרדי אסף הרופא ...