לדירוג 100 המשפיעים בתקשורת של "פירמה"
בקיץ 2011 השתלהבה התקשורת מרוח המהפכה החברתית ואף שלהבה אותה. בדיעבד נראה שללא ההזדהות הכמעט טוטאלית של רבים מאמצעי התקשורת לא הייתה מצליחה המחאה החברתית להוציא מאות אלפים אל הרחובות. אבל בסתיו 2011, אחרי שהאזרחים חזרו לשגרת העבודה בתום החופשות והחגים, ואחרי שהממשלה מסמסה את הנושאים החברתיים גם התקשורת זנחה את המחאה. בהפגנה האחרונה, שנערכה בסוף אוקטובר, מיעטו כלי התקשורת לעסוק.
לאחר חודשיים, שבהם אייטמים חברתיים שודרו בהמוניהם בכל שעות היום, נותרו הזירה החברתית ומצוקותיה כמעט מחוץ לפריים. נראה שיש משבצת זמן אחת, מעין חממה חברתית, שנותרה במודע מתחת לרדאר של מקבלי ההחלטות. שם ממשיכה המחאה לחיות, לשגשג ולבעוט. זוהי רצועת השידור של תוכניות הבוקר.
הסיבה הראשונה לכך, על פי אברי גלעד, מגיש "העולם הבוקר" של רשת, היא קהל היעד של תוכניות הבוקר. "קובעי המדיניות מכוונים כיום את הצפייה רק לילדים ולנוער, ולמעשה אין כמעט תכנים למבוגרים ובטח לא למבוגרים ממש", מנתח גלעד. "תוכניות הבוקר נותרו התוכניות היחידות שצופה בהן רק אוכלוסייה מבוגרת. זאת אומרת שהמנחים, המגישים, השחקנים והמפרסמים לא צריכים לפנות לכל הקהלים, בגלל שבתוכניות האלו צופים מגיל 35 צפונה ועיקר הצופים הם בסביבות גילאי 50-70. לאנשים בגיל זה אפשר לייצר צפייה שהיא יותר קלאסית בתכנים ובאופן ההגשה. לא צריך להתחנף לצופים ולייצר כל מיני גירויים בכל כמה שניות או דקות במטרה להשאיר אותם מחוברים. מספיקה שיחה טובה ומעניינת".
בלי לתת בראש על הבוקר
עליזה אריה ארנון, עורכת תוכנית הבוקר של ערוץ 10, "הבוקר עם אורלי וגיא", מסכימה עם גלעד, אם כי לטעמה, גם הקהל של הפריים טיים מוצא עניין בנושאים חברתיים, אלא שהכל עניין של הרגלים. "בעבר יכולנו לראות בלב הפריים טיים את הבעיות החברתיות הבוערות ביותר בכתבות מקיפות, והרייטינג לא צנח", אומרת ארנון. "כיום הצופה רגיל לקבל בשעות הפריים טיים משיב נפש אחר, שהוא יותר מהעולם של הקומיק-ריליף.
"בשעות הערב והלילה, אחרי יום קשה ועמוס, הצופה מעדיף לצפות ב'מאסטר שף' ולהניח למוח שלו לנוח קצת. עם זאת, יש הדחקה והדרה של חומרי ההארד קור, שכבר לא מוצאים להם מקום בלב הפריים. זאת הסיבה העיקרית לכך שהאייטמים החברתיים שנוגעים לאזרח הקטן הפכו להיות מנת חלקן הבלעדית כמעט של תוכניות הבוקר. וגם זה לא של כולן".
תום כספי, עורך "העולם הבוקר", מסביר מדוע התרגלנו לראות את הנושאים החברתיים מחוץ לתחום הרייטינג. "עד המחאה החברתית הנושאים האלה לא היו מאוד סקסיים. הם הפכו לכאלה בין היתר הודות לכך שמובילי המחאה היו אנשים שנראו טוב והצליחו לסחוף מדינה שלמה, והתקשורת הייתה איתם. אז לפריים טיים זה היה נורא סקסי ונורא מעניין ובעיקר נורא מצטלם טוב, אבל זה חלק קטן מאוד ממה שנקרא 'סוגיות חברתיות'.
"הנושאים החברתיים נתפסים, ולא בצדק, כנושאים לא מעניינים שלא מביאים קהל צופים. אני אומר 'לא בצדק', כיוון שאני רואה את הרייטינג של התוכנית לפי דקות, ואני יודע שהנושאים הללו לא מורידים את הרייטינג. ובכל זאת, זאת התפיסה, ומה לעשות שבטלוויזיה המסחרית רייטינג הוא אחד השיקולים המכריעים?".
גם גיא מרוז, מגיש תוכנית הבוקר בערוץ 10, מסכים ש"המחאה החברתית של הקיץ הוכיחה מעל לכל ספק שנושאים חברתיים מעניינים מאוד את הציבור ויכולים לעשות רייטינג יפה מאוד".
בשבילו ובשביל זוגתו לתוכנית ולחיים, אורלי וילנאי, תוכנית הבוקר היא משבצת עם הרבה זמן והרבה חופש פעולה, שני משאבים נדירים. "כבר בהתחלה כשעלינו לאוויר", נזכר מרוז, "אמרתי שאנחנו לא עושים תוכנית 'בוקר' אלא תוכנית בבוקר, כלומר תוכנית שעוסקת בנושאים האקטואליים שעל סדר היום פלוס דברים שמעסיקים את שנינו כבר המון שנים, מניצולי שואה ועד המחאה החברתית. לא אמרנו לעצמנו 'אוקיי, יש לנו תוכנית בוקר ולכן נעשה בה תכנים חברתיים', אלא פשוט הבאנו את העיתונאים אורלי וגיא לשעות הבוקר. תמיד עסקנו בנושאים האלה ולכן נראה לנו הכי טבעי בעולם לעסוק בתכנים האלו גם בתוכנית הבוקר".
לפני שקיבלה ארנון פנייה לערוך את "הבוקר עם אורלי וגיא", היא עבדה שנים רבות בקשת ורשת, שם שימשה במשך שש שנים כמנהלת דסק אקטואליה ואף הייתה עורכת "משעל חם". "נעניתי לפנייה לבוא לערוץ 10 כי חשבתי שעם עיתונאים כמו אורלי וילנאי וגיא מרוז אני אוכל לעשות משהו שבמונחים שלי יהיה בעצם משבצת פריים טיים", אומרת ארנון. "זה ממש לא היה במקרה שבערוץ החליטו לקחת שני טאלנטים של פריים טיים, שידועים כעיתונאים עם אג'נדה חברתית מאוד-מאוד ברורה, לוחמים חברתיים ואקטיביסטיים, שמצוקות הפרט באמת מעניינות אותם.
"ישבנו באופן מאוד אינטנסיבי כדי לפצח את הדבר הזה שנקרא 'תוכנית בוקר', באופן שנוכל להגיש תוכנית אינטליגנטית שתעסוק בדברים שמעניינים את אורלי וגיא. לשלושתנו היה ברור שאנחנו לא הולכים לעשות תוכנית לייף-סטייל שפונה לעקרות בית במטרה להציג ולמכור להן ליפסטיק כזה או אחר".
לדבריה, "הצפייה של הבוקר מאוד שונה מאופי הצפייה של שעות הערב, ולכן היינו צריכים למצוא נוסחה שתשלב בין חוליי המציאות לבין הפתרונות, והכל בנעימות של בוקר, כי אף אחד לא רוצה לחטוף בראש על הבוקר, 15 דקות אחרי שהוא מתעורר. כיום, אם בוחנים את הליין-אפים שלנו, אפשר לראות בקלות שבין 60 ל-70 אחוז מהם הם נושאים חברתיים".
הבמה של מודרי הפריים טיים
חופש הפעולה שמעניקה משבצת הבוקר אינו דבר מובן מאליו. "ברשת אנחנו מקבלים חופש כמעט מלא לעשות מה שאנחנו רוצים מבחינת האג'נדה והתכנים", אומר אברי גלעד וממהר להדגיש כי הצוות "דואג לעשות רק אייטם פרומו אחד", מה שמשאיר בתוכנית שאורכה שעתיים ורבע "מרחבים אדירים של זמן", שמאפשרים לעסוק בכל הנושאים האחרים. "ממה שאני רואה ומבין", הוא מוסיף, "גם בערוץ 10 יש חופש מלא למגישים ולעורכת לעסוק בתכנים שמעניינים אותם, אבל בקשת מתערבים הרבה יותר - שם התוכנית מגויסת מאוד לצורכי קידום הזכיינית. מקשת נמסר בתגובה: "אנו שמחים שאברי גלעד נמנה עם צופיה של 'יום חדש', שגם בשנת 2011 הייתה הנצפית ביותר מבין תוכניות הבוקר".
"אצלנו וגם בערוץ 10 עובדים אנשים שהנושאים החברתיים בוערים בהם", ממשיך גלעד. "אין לנו עניין לעשות טלוויזיה סתם - זה פשוט לא מעניין אותנו. אורלי וגיא ואני והמערכת שלי וכל מי שעובד איתי, מבינים שמשבצת הבוקר היא אולי במה צנועה, אבל היא הבמה של כל מודרי הפריים טיים. כולנו עובדים בלמצוא ולהעלות כל מיני אנשים שבדרך כלל לא רואים אותם על המסך, ולטפל בנושאים שברור שהם לא סקסיים במונחים טלוויזיוניים. אבל בניגוד למה שנהוג לחשוב על הנושאים האלו, התכנים שאנחנו בוחרים מצדיקים את עצמם ואפשר לראות את זה גם בכך שהצפייה בתוכנית הבוקר עלתה בשנה-שנתיים האחרונות - עלייה מתונה, אבל עלייה. צופים בה יחסית הרבה אנשים וזה משיג רייטינג יפה".
* איך אתה מסביר את זה?
"אחד היתרונות הגדולים של תוכנית בוקר זה שהיא 'לא חשובה'. כלומר, היא לא נתפסת ככזאת על ידי הזכיין. ברגע שאנחנו מגיעים למדד 'החשיבות', שם יש גם התערבות בתוכן. אז בהיותנו בלתי חשובים אנחנו נשארים מתחת לרדאר. פעם בכמה זמן מישהו אומר לנו 'איזה יופי' על משהו שעשינו, וזהו. אילו היינו עושים ניסוי ומעבירים את התוכנית לשעה שבע בערב, נניח, הכל היה משתנה כי הייתה מתחילה תחרות וגם היו מתחילים לחשוב על התוכנית במושגים של 'חשיבות', ובעקבות זה היו מתחילים לחצים לקדם דברים שקורים יותר מאוחר, בשעות הפריים טיים", אומר גלעד.
"בתוכניות הבוקר ה'חשוב' הוא עדיין משמעותי. בפריים טיים כבר אין יותר 'חשוב', יש רק 'מעניין'. שתי המילים הללו כבר לא כל כך הולכות ביחד. אנשים משפיעים ופוליטיקאים נורא אוהבים לבוא לתוכניות הבוקר, כי הם מקבלים הרבה זמן מסך בניגוד לכל תוכנית אחרת. אצלנו בן אדם יכול לקבל עשר דקות, בזמן שבמהדורת חדשות הוא מקבל 12 שניות".
חופש הפעולה היחסי והזמן להרחיב ולהעמיק, יצרו נישה שהיא גן עדן לכל מי שהדיון הציבורי והפוליטי יקר ללבו. "זאת לגמרי החלטה מודעת של המערכת לעשות תוכנית בעלת מאפיינים חברתיים", מסכם תום כספי. "לפעמים אנחנו אפילו צריכים לחפש בכוח אייטמים כדי שהיא תשמור על המאפיין הזה. אנחנו רואים שזה עובד גם מבחינת רייטינג. נהוג לפעמים לזלזל בצופים, אבל אני חושב שהם דווקא מאוד קשובים לדברים האלה. אני קורא לעוד עורכים ומגישים להעז ולעשות את זה".